• תפריט
ספורט עולמי

קאם ניוטון יוביל את הפנת'רס לסופרבול?

היו כבר כמה משיחי שקר ב־NFL בעת האחרונה, מקולין קפרניק עד רוברט גריפין ג'וניור השלישי, כך שהסקפטיות לגבי הקוורטרבק של קרוליינה פנת'רס קאם ניוטון מובנת. ועדיין, תנו לאיש צ'אנס להיכשל קודם כל בפלייאוף הקרוב

רון גורדון 13:0306.01.16

כאילו כדי לסדר פתיח ראוי לכתבה הזאת קאם ניוטון פרסם השבוע כי הוא וזוגתו החליטו לקרוא לבן הבכור שלהם, שנולד בסוף דצמבר, צ'וזן – Chosen. "הנבחר". זה לא סיפור גדול לנסות ולנחש כבר עכשיו שניוטון יזכה השנה בתואר ה־MVP, אחרי שהוביל את קרוליינה פנת'רס למאזן מעולה של 1:15 בעונה הסדירה והפך אותה למועמדת הבולטת לזכייה בסופרבול בפברואר. אבל לשם הזה, "הנבחר", יש משמעות גדולה כששמים את הסיפור של ניוטון בקונטקסט מתאים.

המסע של הפנתרים לפסגת ה־NFL לכאורה פשוט. קבוצה עם בסיס נכון, עם צוות ניהול ואימון חכם, שעשתה את ההתאמות הדרושות כדי להפוך לקבוצה הטובה בליגה די שוויונית, בעונה מאוד מוזרה יש לומר, שבה היו יותר מאכזבים ממפתיעים. עכשיו נשאר להם רק לתת את האקסטרה החמקמק הזה על פני שלושה משחקי פלייאוף, כדי להתהדר בתואר אליפות ראשון בהיסטוריה.

 

את השיפור הזה מייחסים גם לשינוי במשחקו של ניוטון: בשנתו החמישית בליגה, "סופרמן", גם על שם ממדיו הנדיבים (1.96 מ' על 115 קילו) וגם בגלל חגיגת הטאצ'דאונים הייחודית שלו, רשם עונת שיא, עם 35 מסירות לצבע לעומת 10 חטיפות בלבד, דירוג קוורטרבק של 99.4 והפיכת קרוליינה למכונה התקפית ששמה על הלוח יותר מ־31 נק' בערב (ראשונה בליגה). ואחרי העונה הזאת השאלה החשובה שב־NFL מחפשים לה תשובה כבר כמה עונות מקיפה את ניוטון: האם הוא הפנים של הליגה לעתיד?

 

 

פייטון וטום נגמרים

 

זו שאלה חשובה, כי ה־NFL מסכמת את העונה הזאת, שבארה"ב כבר הצמידו לה את הכינוי "WTF Season", בציפייה לחילופי משמרות, לדמות, קוורטרבק, שתיקח פיקוד (הקוורטרבק הוא חצי אלוהים ב־NFL). פייטון מאנינג הבליח שוב לכמה דקות במחזור האחרון אחרי פציעה, וזו כנראה שירת הברבור שלו (שרומנטיקני הליגה כבר מפנטזים איך תסתיים בזכייה בסופרבול), טום בריידי נהדר, אבל עוד רגע בן 39 וכמה אפשר; דרו בריס יהיה בן 37 השבוע, וזה די הסוף גם עבורו; וארון רודג'רס חצה את ה־30 מזמן ולא ברור אם יש באמתחתו עוד עונות שיא. בן רות'ליסברגר הוא טעם נרכש, ג'ו פלאקו חד־פעמי במשמעות השלילית של המושג, ואיליי מאנינג תמיד יהיה אובראצ'יבר. כל שאר המועמדים לרשת את דור הקאנונים הזה תקועים בדרך: מאנדרו לאק המצוין עד רוברט גריפין השלישי. מי? בדיוק.

 

קאם ניוטון קאם ניוטון צילום: איי פי

 

זו שאלה חשובה, והרשימה הזאת של המועמדים למעלה חדגונית מאוד כי ה־NFL כאמור היא עדיין ליגה של קוורטרבקים, והקוורטרבק הוא עדיין תפקיד־העל בספורט האמריקאי. הניסיון למצוא תקומה בעונה המופלאה של וילסון בסיאטל וקפרניק בסן פרנסיסקו מלפני שלוש שנים עם המצאת "הקוורטרבק־שלא־כזה־חשוב־כמה־טוב־הוא־מוסר" נכשל, כי העונות שאחריה הוכיחו עד כמה זה היה סיפור חד־פעמי. מחקר מעניין שבוצע בסוף העונה שעברה הראה כי משחק ריצה טוב מסביר שונות - Variance - של 4.4% בניחוש ניצחונות של קבוצה כזו או אחרת בתחילת עונה. משחק מסירה טוב יכול להביא לשונות של 62%. ועוד: בין 2003 ל־2012, מבין 120 הקבוצות שהגיעו לפלייאוף, רק 15 נתנו לשים עליהן יותר יארדים במסירה משהן עצמן רשמו. השורה התחתונה ברורה: כל ניסיון לברוח ממשחק המסירה הוא אנקדוטלי, מקרי, אינדוקטיבי. זו ליגה של מוסרים. תמיד היתה. ב־20 השנים האחרונות נבחר קוורטרבק ל־MVP של הליגה 15 פעמים. בשאר המקרים זה היה ראנינגבק שנתן עונה לפנתיאון.

 

אוהדי קאם ניוטון אוהדי קאם ניוטון צילום: אי פי איי

 

היא גדולה, היא חזקה

 

לכאורה אין סיבה שניוטון לא יהיה הכוכב הבא. בחור נאה. שחור. אלוף במכללות. לא מפסיק לחייך. בן למשפחת פוטבול - אביו שיחק קצת וגם האח ססיל. במכללות ניוטון הצטיין על הדשא ועשה כותרות מחוצה לו, עם האשמות על סחר ברכוש גנוב שבוטלו בסוף ועל אי־ציות לחוקי הגיוס. הוא נבחר ראשון על ידי קרוליינה בדראפט 2011, והעונה הראשונה שלו לוותה בכמה שיאים ובעיקר בשינוי תפיסתי ראשוני - עד כמה קוורטרבק בממדים שלו ועם סט היכולות שלו מסוגל לשנות את המשחק.

 

היה לניוטון אב־טיפוס, ג'מרקוס ראסל, הבחירה הראשונה של אוקלנד ב־2007, עם ממדים כמעט זהים. אבל ראסל לא הצליח לעשות את המעבר למקצוענים ופרש, במה שנחשב עד היום לכישלון הגדול של הדראפט ב־NFL. ניוטון הצליח, וקרוליינה רתמה את הממדים ואת יכולת הריצה שלו למרכיב ייחודי: לא קוורטרבק שיכול לרוץ אם צריך, כמו וילסון וקפרניק, אלא קוורטרבק - והעונה ניוטון התייצב מאחורי ההגדרה הזאת - שיכול למסור טוב אם צריך. מוזר אבל נכון. ועובד.

 

זה לקח זמן. המאמן רון ריברה ממש דרש מניוטון בעונות הראשונות לרוץ פחות ולקבל החלטות ולנהל את המשחק מ"הפוקט". אבל כשיש לך אדם בגובה כזה, עם מסת שרירים כזו, אתה לא מפחד לשלוח אותו לתרגיל ריצה פה ושם. אתה לא מפחד מחבטה או שתיים. וכשהקוורטרבק הוא רץ לכל דבר, ההגנה צריכה להיערך אחרת. להביא עוד שחקן לכיסוי קדימה ולהיחשף מאחור? האם האמפטי־סט הזה שהפנת'רס מסתדרים בו (מערך שבו בפשטות אין שחקן נוסף ליד הקוורטרבק, כולם מחכים למסירה) באמת אומר שתבוא מסירה?

 

התאונה סידרה ת'ראש

 

כל זה לא עבד בהתחלה כי ניוטון מסר את הכדור לא טוב מספיק, בעיקר לעומק. עכשיו יש לו יותר זמן ויותר ביטחון עם "פוקט" שמגן עליו. שיפור במאזן משבעה ניצחונות בעונה ל־15 הוא לא רק בגלל לוח משחקים קל, בית חלש ועונה בינונית של השאר. זה מתחיל בכימיה עם לא מעט שחקנים ותיקים, רובם היו שם לפני שנה ויותר כשקרוליינה הפסידה שישה משחקים ברצף, ורובם היו שם כשניוטון נפצע בגבו בדצמבר שעבר בתאונת דרכים וחזר עם ראש מפוקס יותר, לטענתו. זה ממשיך בהחלטות מדויקות של צוות ניהול נהדר, בראשות הג'נרל מנג'ר דייב גטלמן והמאמן ריברה.

 

אם ניוטון הוא הפנים החדשות של ה־NFL? הכוכב הבא על אמת? קודם כל שיעבור את הפלייאוף. במובן מסוים ההפסדים של ניו אינגלנד ואריזונה במחזור האחרון לא טובים לקרוליינה, שמסומנת עכשיו עוד יותר כפייבוריטית העיקרית. זה לחץ שהיא לא התמודדה איתו, וכשהיא קצת כן, כמו במחזור ה־16 מול אטלנטה כשכולם מדברים על האפשרות לעונה חלקה בלי הפסדים, זה עלה לה בהפסד הראשון והיחיד העונה. גם ההופעה של סיאטל במחזור האחרון, עם דריכה על הענבים של אריזונה, יכולה לאותת משהו לא חיובי מבחינת הפנת'רס.

 

השאלה הבאה תהיה אם הוא בכלל מתאים. אם הקלילות האופיינית הזאת שבה ניוטון לוקח את הדברים, עם החיוך הנצחי, תעבוד בפוריטניה של ה־NFL. מייל שכתבה השנה אוהדת הקבוצה לניוטון ונשלח ל"שרלוט אובזרבר" מבהיר את הנקודה. "ישבנו במקום קרוב, אני והבת שלי, ראינו את ההתנהגות שלך ברבע הרביעי. את הטפיחות על החזה, את תנועות האגן, את השחצנות ואת ההתגרות בשחקני טנסי. הבת שלי התחילה לשאול שאלות, הפניתי אותה שתסתכל על הקמע". למרות חמש שנים בליגה ניוטון הוא עדיין משהו קצת קשה לעיכול. להגנות יריבות או לאוהדים. אולי האבהות תשנה אותו. אולי זכייה בסופרבול תשנה אותם.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x