$
פנאי

ביקורת אלבום: עידן מינוס

אלבום הסולו הראשון של עידן רייכל מרגש כמו נאום טוב של פוליטיקאי

עמי ברנד 08:2714.12.15
ידְעוֹנים ומגידי עתידות מכירים את שיטת המכירה הזאת. הם המציאו אותה: כדי לגרום ללקוח ספקן להאמין לך, היה עמום, דבר במונחים כלליים, אל תאמר שום דבר ממשי וכוון את המסר לפי תגובת הצד האחר.

 

לעידן רייכל יש שיטה דומה, והיא מגדילה בהתמדה את קהל הלקוחות ומעלימה במקצועיות את הספקנות. ארבע השורות הראשונות באלבום החדש שלו "היד החמה" הן דוגמה טובה: "המוכר והידוע / המובן מאליו / מקופל בחדרים שלי בלב / מסרב להיכנע לכאב". מי לא יתחבר למסר הזה, בייחוד כשהוא לא אומר כלום. חוויית הקיום שרייכל מתאר בשירי "היד החמה" היא כמו העתק ממכונת צילום. מזהים, מבינים, אבל אין כוח להתעמק עכשיו עד שנבין איזה רגש בדיוק מבוטא שם, ומה הקשר אלינו.

 

"היד החמה" הוא הפרויקט הראשון של עידן רייכל שיוצא בלי המילים "הפרויקט של עידן רייכל" על העטיפה. חמישה אלבומים הוציא רייכל עם "הפרויקט של", והנה כאן הוא מציע את עצמו במוצהר חשוף לגמרי, בלי זמרים אחרים שישירו את המילים, בלי עשרות נגנים שיביאו עמם אווירת פולקלור אקזוטי. הכי אישי.

 

רייכל. המילים הקלישאיות כמעט נסלחות רייכל. המילים הקלישאיות כמעט נסלחות צילום: עומר מסינגר

 

הבעיה באלבום מתחילה בניסיונו לשכנע בזה. איך נדע שרייכל בא חשוף? נפתח בקטע אינסטרומנטלי על הפסנתר ונמשיך בשירים עם מילים על געגוע לריח של ערבי שבת והתפעמות מתינוקת שרק נולדה. מה אישי יותר מזה.

 

כמעט הכל אישי יותר. המילים של רייכל כל כך עמומות ואוניברסליות עד שיאיר לפיד היה יכול לשיר אותן. "להבין את האותות / לחפש את הדרכים להמשיך ולנתב בין שאלות קשות", הוא שר ב"בישימון"; וב"מעגלים" הוא חושף לקח חיים: "מעגלים, מעגלים / איך שאנחנו נשארים / מתעוררים ליום חדש / חוזרים ושוב מנסים"; וכמובן ישנה הקריאה ב"לפני שייגמר": לא לפחד להתאהב / שיישבר הלב / לא לפחד בדרך לאבד".

 

הקלישאוּת הטקסטואלית היתה נסלחת לו היו הלחנים מסמנים כיוון ברור. כשבמוזיקה יש השראה, המילים אינן צריכות לומר מאום. אלא שהציווי לשדר אינטימיות הכשיל שוב את רייכל. הפסנתר מוביל את כל שירי האלבום מלבד שניים. העיבודים נטולי מתח, והכל עייף ונטול אנרגיה. "מעגלים", שיר שהונדס לכת המאמינים בריקודי עם פעם בשבוע, הוא אחד משני נציגי הקצב באלבום, וגם בו אין חלילה מתופף אנושי. השיר הקצבי השני, "בחמש שניות", מסתיים בקביעה: "יש סיבה שחיינו בעולם הזה". מה הסיבה? רייכל אינו אומר. האם כדאי להאזין שוב בקפידה ולחפש רמזים? לזה אין סיבה.

 

רגעים שנזכור ביום שאחרי

 

1. סולו הקמנצ’ה שמנגן מארק אליהו ב"בישימון" מעורר געגוע ל"פרויקט של"

2. השורה "אם למות אז ליד בכי תינוקות" שחורגת מהשממה הטקסטואלית

3. יש בבית תינוקות שמתקשים להירדם? עובד טוב יותר מבייבי אינשטיין 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x