• תפריט
פנאי

המתים האהובים שלנו

הבמאית הצרפתייה ססיל באקס מגיעה לישראל עם הגרסה שלה ל"אשכבה" של חנוך לוין ומסבירה למה בפעם הראשונה שקראה מחזה שלו היא היתה בשוק

מאיה נחום שחל 09:1711.11.15

"כשקראתי בפעם הראשונה מחזה של חנוך לוין הייתי בשוק", מספרת הבמאית הצרפתייה ססיל באקס. "אף פעם לא קראתי דבר כזה לפני כן — כל כך מצחיק ועם זה כל כך עמוק. זה היה המחזה 'יעקבי ולידנטל' שקיבלתי ב־1996 מהמתרגמת לורנס סנדרוביץ'. הרגשתי קרבה לשפה ולדמויות, אבל הסיטואציות הדרמטיות היו מוזרות לי. זה היה נפלא".

 

המפגש הזה הוביל להשתתפותה של באקס בצוות האמנותי שהעלה את "יעקובי ולידנטל" לבמה בפסטיבל אביניון בשנת 2000. ב־2008 היא כבר ביימה את "שיץ", והערב תעלה בתיאטרון הקאמרי בתל אביב (16:00 ו־20:30, 200–160 שקל), במסגרת פסטיבל חנוך לוין הבינלאומי, את הגרסה המדוברת והמסקרנת שלה ל"אשכבה", בביצוע התיאטרון הצרפתי Comedie de Bethune.

 

בין שמים לארץ

 

"אשכבה", שתוארה כ"אגדה על מוות", רצה בישראל במשך יותר מ־15 שנה ונחשבת להצלחה בינלאומית — היא עלתה בין השאר ברומניה, ברזיל, סרביה, מקסיקו ורוסיה. "כשהשחקנים קראו את הטקסט בפעם הראשונה הם מיד רצו להתחיל לעבוד, המחזה הזה הוא קסם", אומרת באקס.

 

מה משך אותך בו במיוחד?

"הסיפורים והדמויות כל כך נדירים. זה מחזה שמתחולל בין שמים וארץ, בין עלים לכוכבים, בין החיים למתים. יש בו איזה עולם תיאטרוני פנטסטי, והשפה היא שירה נדירה. העובדה שהוא מבוסס על שלושה סיפורים של צ'כוב אולי מסבירה את זה שיש בו גם צבעים אירופיים, שבאופן טבעי משכו אותי".

 

איך הגיב הקהל הצרפתי למחזה?

"הקהל הצרפתי אוהב את חנוך לוין, והתגובות תמיד נלהבות. הם אהבו אפילו את 'שיץ', שלכאורה יש בו כמה סצנות שיכולות להיות קשות להבנה, כי הן קשורות להוויה ולאווירה הישראלית. ב'אשכבה' הקהל התחבר מאוד, בעיקר בסצנות של העגלון והמפגש עם המוות".

 

באקס (50), ילידת פריז ואם לסטודנט בן 18, מתגוררת כמה ימים בשבוע בעיר בסון, ליד התיאטרון שהיא עובדת בו, שמציג הצגות רפרטואריות, פרינג' ומחול מודרני. במקביל לעבודתה כבמאית, היא עובדת ברדיו וכותבת ספרים. ב־2012 ביקרה בישראל וזכתה לצפות בהפקה הישראלית של "אשכבה", שביים לוין עצמו. "מעבר לכך שנהניתי מההצגה, האווירה המיוחדת באולם הותירה עליי רושם רב", היא אומרת.

 

מתוך "אשכבה" בבימויה של באקס. "ההצגה כולה היא בעצם סיפור חלום" מתוך "אשכבה" בבימויה של באקס. "ההצגה כולה היא בעצם סיפור חלום"

 

שאלות ללא תשובות

 

מה בעצם הופך את לוין לבינלאומי?

"הכתיבה הפואטית והעובדה שהוא משורר נפלא. היה לי חשוב מאוד שהבמה שלי תהיה פואטית גם היא, מבחינת האלמנטים התיאטרליים של מוזיקה, שירים ותאורה. זו במה פשוטה, אבל על הרצפה יש הרבה נוצות לבנות שמייצגות את השלג ואת החלום.

 

"בגרסה שלי, ההצגה כולה היא בעצם סיפור חלום, שמספר איש זקן. המצאנו דמויות שותקות, מעין יצורים עם מסכות של חיות, וקראנו להם 'הקרמפוס' (בהשראת השד מהפולקלור הנוצרי). הם רוקדים מסביב לאיש הזקן כשהוא חולם, או כשהוא חושב על אשתו המתה.

 

"המטרה שלי היא להעביר לקהל מחשבות פואטיות על חיינו הקצרים ועל הזיכרון של המתים הקרובים והאהובים שלנו, אפילו אם מתו מזמן. ביימתי את ההצגה בהשראת רוסיה הישנה של צ'כוב, לא בדיוק כסיפור אגדה אלא יותר כסיפור מסתורי פילוסופי, שמעז לעסוק ולדבר על מוות ולשאול שאלות שאין עליהן תשובות. בהיעדר תשובות, לוין הצליח להמציא רגעים תיאטרליים שמציגים מסתורין ומוות באופן מפעים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x