תערוכה: "ארמון הבדולח והמקדש הארור", מוזיאון פ"ת לאמנות
התערוכה היא תוצר של מודל עבודה ניסיוני, סיבה טובה להגיע לפתח תקווה
תערוכה קבוצתית המתבוננת במושג ה"עיר" מהיבטים פוליטיים, חברתיים ואדריכליים.
דבר המבקרת: התערוכה היא תוצר של מודל עבודה ניסיוני שבו החלו לפני כשלוש שנים האוצרת הילה כהן־שניידרמן ו־11 אמנים ישראלים (מתוכם תשע נשים, עניין ראוי לציון במציאות המקומית), שמתייחסים ביצירותיהם לתפיסת המרחב העירוני ועיצובו.
את פני הנכנסים לתערוכה מקבלת אחת העבודות המעניינות בה - עבודתה של אלישבע לוי, שמנכסת חפצי נוי, מוצרי צריכה ועבודות אמנות של אחרים כדי להקים מבנה ארעי עשוי נייר, שבו מתערבבים כל האלמנטים ויוצרים ויזואליה שמפתה מאוד להיכנס לתוכה.
עבודה מצוינת נוספת היא זו של הילה טוני נבוק, שמוכרת בעיקר כפסלת וציירת, אבל החלה בכלל כאמנית פרפורמנס. בתערוכה היא מציגה עבודת וידיאו פרפורמנס שבה היא מתחקה אחר עקבות של ארכיטקטורה ואסתטיקה מודרניסטית בפריפריה. היא מצולמת בכיכרות ובמרכזים מסחריים כשהיא מנסה להשתלט על כדור כחול ענק שמהפנט באופן אוטומטי את הצופה. הפתעה משעשעת מתגלה כאשר מבינים שהכדור עצמו, בגודלו האמיתי, מסתתר מאחורי מסך ההקרנה, כאילו מנסה לפרוץ את דרכו דרך קירות המוזיאון ובכך להוסיף אותם לרשימת הלוקיישנים שלו.
עבודה נוספת ששווה התעמקות היא המיצב "קילוואט" של יעל אפרתי. אפרתי מפסלת מעין מעקה המזכיר חדרי מדרגות תל־אביביים, אבל כוכב העבודה הוא האור - העבודה מוארת כך שמכל זווית היא מקבלת צורה שונה ואופי שונה. המשחק שיוצר האור על המעקה הוא כזה שאפשר להתבונן בו שעות.
פרטים: 20 שקל, עד 30 באוקטובר, ארלוזורוב 30 פתח תקווה.
שורה תחתונה: סיבה טובה להגיע לפתח תקווה
מתוך "עם הרוח עם המים (רישום סביבה)" של הילה טוני נובוק. מהפנט צילום: טוני נבוק 
