נסיך קטן, סרט גדול
למרות החרדה שמעורר צירוף המילים "גרסה הוליוודית ל'הנסיך הקטן'" התוצאה היא עיבוד ראוי במיוחד, שמספק להורים ולילדים חוויה מזככת
מבקרי הקולנוע הצרפתים, שמרנים וגאים, הרימו גבה לנוכח הגרסה האמריקאית־צרפתית ל"הנסיך הקטן", ספר הילדים הקלאסי של אנטואן דה סנט־אכזופרי. לדידם הוליווד היא גורם זר ליצירה הצרפתית הקנונית, ועלילת המסגרת שנוספה לסרט - עם האנימציה ה"מודרנית" שלה והסיפור הלא מורכב - מרדדת את הרעיונות העמוקים שהספר ניסה להעביר.
למרות זאת, "הנסיך הקטן" הוא סרט נפלא, גם לילדים וגם להוריהם. צפיתי בו עם שתי אחייניותיי בנות ה־6 וה־9 (בגרסה המדובבת לעברית), ושלושתנו עברנו חוויה משמעותית ומזככת. נראה שכולם צריכים מידה מסוימת של פיוטיות עצובה כדרך להתמודד עם החיים ותהליך ההתבגרות הבלתי נמנע.
דמעות בלתי צפויות
עלילת הספר, שנכתב בשלהי מלחמת העולם השנייה, מספרת על טייס שמטוסו התרסק בלב המדבר, שם הוא פוגש נסיך קטן, ספק אמיתי וכנראה פרי דמיונו. באמצעות סיפור מסעו של הנסיך לכדור הארץ והאנשים (והצמחים והחיות) השונים שפגש בוחנים הנסיך והטייס את המין האנושי על מנגנוניו המשונים.
הסרט משמר את הסיפור המקורי ומחסיר כמה דמויות שהנסיך פגש (כמו מדליק הפנסים). גם הוויזואליזציה של הנסיך הקטן נעשתה על פי האיורים של סנט־אכזופרי עצמו, כפי שהופיעו בספר. כל הסצנות של הנסיך הקטן נעשו באנימציית סטופ מושן בעזרת מודלים, והתוצאה קסומה ופיוטיות.
מסביב לסיפור המקורי נבנה סיפור מסגרת על ילדה מתבגרת שאמה ואביה שמים את הכשרתה לעולם המבוגרים בראש סדר העדיפויות שלה ושלהם. הילדה פוגשת בטייס - שעכשיו הוא זקן תמהוני למדי - והוא מספר לה על הנסיך. הבימוי המצוין של מארק אוסבורן ("קונג פו פנדה", "בוב ספוג") נותן המון מקום לניואנסים של משחק ותסריט, ודומה שהילדה המצוירת כמו גם הטייס שהזדקן הם אנושיים ועמוקים.
שלמה ארצי. חוזר לקולנוע צילום: אוהד רומנו
האנימציה של סיפור המסגרת שונה מזו של הנסיך, והיא טובה אך קונבנציונלית - משהו שעומד בסטנדרטים של פיקסאר ודיסי, אך לא ממש מחדש ומוסיף להם. הנושא היחיד שבו מצאתי את עצמי מסכים עם עמיתיי הצרפתים הוא המערכה האחרונה שהיא קצת ארוכה ומיותרת - הפעם הראשונה בסרט שבה הרגשתי כי החיבור בין שני הסיפורים, העבר וההווה, הוא בבחינת שעטנז.
שני שועלי קרבות ותיקים אחראים לפס הקול היפה: הנס זימר, שכתב את המוזיקה ל"מלך האריות", וריצ'רד הארווי, שבין היתר כתב את המוזיקה ל"בין כוכבים". קשה לטעות ככה. כמעט 80 מיליון דולר עלה להפיק את ההרפתקה היפה הזאת, וזה היה שווה את מעט הדמעות שזלגו מעיניי שלא כצפוי.
שלמה ארצי, נשק סודי
שיחות עם אנשים שראו הן את הגרסה והמקורית והן את הגרסה המדובבת הניבו מסקנה מפתיעה: אני בטוח שג'ף ברידג'ס, שדיבב את הטייס בגרסה המקורית, עשה עבודה נהדרת - אבל שלמה ארצי בגרסה הישראלית מספק ממד חדש ומעניק לסרט ערך מוסף משמעותי.
ארצי, שהבליח על המסך הגדול בתור ירון זהבי ב"חסמב"ה ונערי ההפקר" מ־1971, חוזר עכשיו לקולנוע כדי לדבב את הטייס הזקן. הוא קצת מפוזר, קצת משוגע ובעיקר מפויס עם חייו ועם עברו. דומה שארצי, שקולו הוא חלק בלתי נפרד מחיינו, החביא בתוכו כל השנים הללו את קולו של הטייס, והשניים, ברגע מיוחד זה בזמן, הופכים לאחד.
רגעים שנזכור ביום שאחרי
1. תקופתנו תיזכר ככזו שבה לכל הדמויות באנימציה היו עיניים גדולות במיוחד
2. לא רק שלמה ארצי - מלאכת הדיבוב ב"הנסיך הקטן" מצוינת
3. "כדי לאהוב אותי אתה צריך לאלף אותי", אומר השועל לנסיך הקטן - וצודק
