$
פנאי

בונים בניינים

האמנית אורה ראובן מכניסה לגלריה חומוס וקוביות משחק: "נמאס מתערוכות קפואות. רוצה לראות הכל חי וזז"

רעות ברנע 09:1111.06.15

"נמאס לי לשים תמונות על הקיר. לא יכולה יותר. הכל נראה לי אותו הדבר", אומרת האמנית אורה ראובן לרגל תערוכתה החדשה "אדום פומפיי" שנפתחה בשבוע שעבר בגלריה השיתופית P8. ראובן החליטה הפעם לעשות משהו קצת אחר: להזמין את הצופים לשחק.

 

"כשאני מציירת זה סוג של משחק, אני רוצה לגרום לאחרים גם לשחק", היא מסבירה, "המשחק נתפס בתרבות שלנו כמשהו שנוגד רצינות. אנחנו צריכים ללמוד, לפרנס, להשיג הישגים. בעולם ההייטק יש כאלה שכבר הפנימו את העובדה שהעובדים שלהם צריכים לנוח וליהנות קצת, והכניסו את המשחקים לתוך סדר היום שלהם, אבל רובנו עדיין תופסים אותו כבזבוז זמן ששייך לעולם הילדים".

 

האדם במרכז

 

המבקרים מוזמנים לשחק בקוביות קרטון ונייר פשוטות. "נמאס עליי נורא לשבת חודש בחלל התערוכה ולצפות בהכל קפוא. אני רוצה לראות את הכל חי וזז. לכן אני מזמינה את המבקרים להקים מיצבים", היא אומרת.

 

איך מגיבים המבקרים?

"יש כאלה שמגיעים ורוצים רק לראות, לא לגעת, ויש כאלה שנוגעים אבל בצניעות. אבל היו גם כאלה ששיחקו במשך שעות - בנו והרסו. זה היה ממש תענוג גדול. אני מרגישה שהתערוכה מערערת את ההכתבות שאנחנו כאמנים מקבלים לגבי איך צריך להתנהל ומה צריך לעשות. אני מרגישה שלקחתי על עצמי את הזכות ליצור תערוכה רופפת. לא הכל בה וקשור, אבל זהו כוחה של אמנות: שיש בה דברים שהם לא בהכרח ברורים, אבל הם עובדים".

 

את התערוכה מגדירה ראובן כ־"Human Specific" ¬- כלומר תערוכה ששמה את הצופה במרכז - כתגובה לתערוכות ה־"Site Specific", תערוכות מותאמות חלל שהן פופולריות מאוד היום. היא מתייחסת אל חלל התערוכה כמקום של אירוח, שבו המבקר מוזמן להיות שותף פעיל. כחלק מהאירוח היא מכינה למבקרים חומוס. למה דווקא חומוס? "אני נורא אוהבת לעשות חומוס וכל הזמן בתשוקה להאכיל אנשים בחומוס שלי". את החומוס היא מחלקת במקביל לשיחות שהיא מקיימת בגלריה עם חברים - בהם אמנים כמו אסד עזי ושחר סריג.

 

אורה ראובן  והקוביות. לשחק זה דבר רציני אורה ראובן והקוביות. לשחק זה דבר רציני צילום: עמית שעל

 

מגננת לאמנית

 

ראובן (67) היא סיפור יוצא דופן בנוף האמנות הישראלית. היא החלה לעסוק באמנות אחרי גיל 50, עד אז עבדה כגננת, עורכת לשונית וניהלה עסק פרטי. בגיל 54 נרשמה ללימודי התואר הראשון באמנות, וב־2008 הקימה עם שותפים את P8.

 

את מרגישה שאת צריכה להילחם על המקום שלך מול אמנים צעירים?

"אמנים ואוצרים צעירים דווקא מפרגנים. אני מרגישה שאני צריכה להילחם לא מולם, אלא מול שומרי הסף של עולם האמנות. שומרי הסף, בין שאלה המוזיאונים ובין שאלה אספנים פרטיים - שהם בדרך כלל יותר קרובים לגילי - הם אלו שמתייחסים לגיל".

 

אבל בניגוד לאמנים רבים אחרים, ראובן מספרת שלא מאוד חשוב לה למכור את האמנות שלה. "אני לא מוכנה שזה יהיה משהו שיוביל אותי בעשייה", היא מסבירה, "אולי מכיוון שהגעתי לאמנות ממקום שבע, אני לא מתאמצת בתחום. הסחורה שלי היא מתריסה וקשה לשיווק. לא רק הקוביות מנייר עיתון, גם עבודות קודמות שלי, למשל כאלה שעסקו בעירום שלי כאשה בת 65".

 

גלריה P8, יהודה הלוי 79, עד 5 ביולי, כניסה חופשית. מפגשי האמן והחומוס הקרובים יתקיימו בשישי ושבת הקרובים ב־12:00.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x