• תפריט
מוסף באזז יוני 2015
באזז קיץ 2015 גג עמוד

שדרות הזמן הקפוא

האדריכלות היפהפייה והקירבה לים היו יכולים להפוך את שדרות ירושלים ביפו לרחוב הנינוח והמקסים בישראל, אבל במשך שנים הרחוב נחנק בין הזנחה ובין שלמת בטון ומלט, ורק יוזמות ספונטניות של התושבים מנסות לשקם אותו. עכשיו, כשהשדרה חוגגת 100 שנה, מחכים שם בחשש להגעתה של הרכבת הקלה

רוני דורי 08:4003.06.15

באפריל האחרון, בשעת בין ערביים נעימה, התקבצו כ־50 איש להליכה משותפת באחת השדרות הירוקות של המטרופולין הישראלי הראשון, במסגרת פסטיבל הסיורים המודרכים "הליכות ג'יין". בין ההולכים היו תושבים ותיקים של השדרה, ילידי בולגריה שעלו ארצה בשנות החמישים, וגם תושבים חדשים יותר, שעברו לגור שם בעשור־שניים האחרונים. בין אנקדוטה היסטורית לפירוט על אודות מבני השדרה, שזקנתם אינה עושה חסד עם נעוריהם, המדריכה ורד נבון הציגה למסיירים את הווי הרחוב בתקופות השונות. לכאורה, עוד אירוע אלטרנטיבי בשדרה תל־אביבית - מעשה שבשגרה בשדרות רוטשילד למשל, שם האירוע היה מעורר עניין קל בלבד מצד העוברים והשבים. אבל מה שהפך את האירוע ללא שגרתי הוא מיקומו: שדרות ירושלים ביפו, שמתנהגות אחרת לחלוטין מכל שדרה אחרת בכרך.

 

נבון, צלמת ומעצבת גרפית תושבת יפו, מרבה לצלם את השדרה, "בעיקר בגלל הפחד שמה שעוד נותר אותנטי ייעלם ויימחק". האותנטי הוא מפואר מכפי שרבים יודעים, ונדמה שכעת, לאחר עשרות שנים של הזנחה, ובמלאות מאה שנים לשדרות ירושלים (שיצוינו ביולי), הבשילה השעה לתקן את המעוות. "השדרה הזאת היתה יכולה להיות שוקקת חיים כמו הרמבלה בברצלונה: גם היא קרובה לים, רחבה ובעלת אדריכלות מיוחדת", אומרת נבון. "בצילומים ובעדויות כתובות גיליתי שפעם היא היתה כזו - מרכז תרבותי, חברתי ותיירותי של כל המרחב מסביב. כיום השימושים שלה מסתכמים בתעבורה ובמסחר".

 

מבט במעלה שדרות ירושלים. אמנון בר אור: "בשנות השלושים זה היה מרכז אורבני ותרבותי עם מבנים יפהפיים שהתחרה בתל אביב" מבט במעלה שדרות ירושלים. אמנון בר אור: "בשנות השלושים זה היה מרכז אורבני ותרבותי עם מבנים יפהפיים שהתחרה בתל אביב" צילום: ורד נבון
 

הג'נטריפיקציה של השנים האחרונות טלטלה את ההזנחה רבת השנים, אבל נדמה שהטלטלה הזאת נוגעת רק לרובד שבו פעילים התושבים והיזמים: חרף התנופה הנדל"נית והפיתוח העירוני המואץ סביבן, שדרות ירושלים סובלות זה שנים רבות מהזנחה וזלזול מצד הרשויות. אחד משיאיה של המגמה הזאת היה כיסוי רוב השדרה במרצפות בטון והנחת צינור ביוב במרכזה. "מצב השדרה כיום הוא אסון, קטסטרופה, עצוב עד כדי בכי", אומר מיכאל רועה, תושב יפו מאז 1993 ולשעבר סגן ראש העירייה. "אין יוזמה ואין חשיבה. אין נציג אמיתי ליפו במועצת העיר, והתוצאה היא זלזול במרחב הציבורי. זה חוסר תרבות. ראש העירייה צריך להתחיל להסתובב בשדרות ירושלים ולא על חוף הים, ולראות מה קורה".

 

לתפיסתו של סמי אבו שחאדה, מדריך טיולים ביפו ולשעבר חבר מועצת העיר מטעם רשימת יאפא, הזנחתן של שדרות ירושלים היא אקט פוליטי מכוון. "שדרות ירושלים בפרט, ויפו בכלל, הן האתגר הכי בעייתי לציונות, כי זו היתה עיר ערבית מודרנית מתוכננת ברמות הכי גבוהות לתקופה ההיא", מסביר אבו שחאדה, שכותב כעת דוקטורט על יפו בתקופת המנדט. "תוכנית המתאר האחרונה שלה, מ־1946, רואה את יפו כעיר ראשית במרחב הערבי, על הציר שבין קהיר לביירות - תרבותית, כלכלית, דמוגרפית. הציונים הניחו שיש פה מדבר, שהכל פה מפגר ומלוכלך, ופתאום יש להם שדרה שנבנתה ב־1915 עם מבנים אירופיים מדהימים; ממש לא שוליים של העיר היהודית תל אביב. זה פוגע להם בלגיטימיות של הפרויקט. לכן ההזנחה, ההריסות והזלזול לא באו מחלל ריק. זה לא נחמד להגיד שהיו פה חיים. איפה שמפותח זו הרי עבודה יהודית, לא מקובל שלא היה צריך את היהודים כדי שהערבים יתפתחו".

 

הנה באה הרכבת

 

כעת מתריעים פעילים חברתיים מקומיים ואדריכלים על שיא חדש בהשחתת אופייה של השדרה: הרכבת העילית המתוכננת לעבור בה. התרעומת מתעצמת לנוכח העובדה שבתל אביב תהיה הרכבת תחתית ואילו בשדרות ירושלים תעלה מעל פני הקרקע. המניע המרכזי לכך, כך נראה, הוא כלכלי.

 

אחת הפינות הירוקות המעטות שנותרו בדרום השדרה אחת הפינות הירוקות המעטות שנותרו בדרום השדרה צילום: עמית שעל

 

קשה לנבא את ההשלכות של מהלך כזה על השדרה, בעיקר כשהמתווה המדויק עדיין אינו ברור, אולם דבר אחד בטוח: "השדרה ביום שלאחר הרכבת הקלה זה עולם אחר", אומר מנכ"ל המשלמה ליפו עמי כץ. "דרשנו מהמתכננים לייצר מצב שהיכן שלא עוברת הרכבת הרחוב יאפשר מעבר של רכבים פרטיים ואוטובוסים. זה יהיה רחוב מנוהל תנועה. עצם העובדה שתהיה מערכת הסעת המונים תביא לכך שיותר אנשים יגיעו לכאן, ותשפר את מרכזיות השדרה בחיים של העיר. סביר להניח שמחירי דירות בפרויקטים הנבנים לאורך השדרה יעלו. אפשר לנבא בביטחון שיהיה שינוי גם בתמהיל המסחר הנוכחי, שמתמקד באוכל, חנויות סדקית, מכולות. גם בירושלים, למשל, זה קרה ברחוב יפו, שבו התמהיל היום שונה מהעידן שלפני הרכבת".

 

 

עו"ד נסים שאקר, יליד יפו וחבר מועצת העיר לשעבר, חלוק בנושא הרכבת. "היום המצב לא טוב", הוא פותח, "לא בעסקים, לא בפרנסה, הארנונה מאוד יקרה. לנוכח זאת, השאלה שלי היא אם נדע לנווט את זה כך שהתקציב לרכבת יכלול את כל הפרויקט, שכולל את פיתוח השדרה, השכונה, הסביבה, עד כדי העסק הכי קטן שם. אם כך יהיה, אני אתגבר על האמוציות.

 

"הבעיה שלי עם היישום הביורוקרטי היא שכרגע נראה שאפילו לרכבת אין כסף, ואם זה כך אפילו לרכבת, אז מי ישקיע בפיתוח הסביבה? תהיה לנו רכבת שתיפגע מאוד כי אף אחד מהאנשים שיעלו עליה לא יירד כדי לקנות קפה, ובטח לא כדי להתהלך בשדרה וליהנות מהירק, מהאוויר ומכל הדברים שהיו בה פעם וכמעט אין כיום".

 

בתי עסק הפועלים בשדרה בתי עסק הפועלים בשדרה צילום: תומי הרפז

 

לעומתו, ישנם תושבים שכלל אינם סבורים שתוכניות הרכבת ייצאו לפועל. "אני זוכר שהובטח לנו ב־2002 שב־2009 הרכבת תתחיל להסיע נוסעים", מספר מחמוד דסוקי, תושב יפו מלידה ועובד עירייה לשעבר. "הכל בגדר מסמכים שמונחים הצדה. אני לא יודע אם אני אזכה לראות את זה, אולי הנכדים שלי יזכו".

 

אבו שחאדה, מצדו, חושב שהבעיה היא יסודית יותר: "הבעיה המרכזית היא אותה בעיה מאז 1950, עם סיפוחה של יפו - הערבים תושבי המקום ברובם המוחץ גורשו, ומי ששרד את המלחמה הפך לשוליים ואינו מהווה חלק מתהליכי קבלת ההחלטות שנוגעים לתכנון ההווה והעתיד של יפו.

 

"אני לא נגד תכנון ופיתוח, אני רק לא מאמין שיש תכנון אובייקטיבי. כל תכנון הוא אקט פוליטי שמחובר לתפיסת המרחב ולדרך שבה אתה רוצה לראות את המרחב הזה מתפתח. בהיותנו מחוץ לתהליך קבלת ההחלטות, הדרך שבה אנחנו רוצים לראות את המקום לא מובאת בחשבון, ואז מישהו אחר עושה מה שהוא רוצה ביפו. זה הדבר המרכזי. הדברים הספציפיים - הרכבת העילית, הבטון - אינם חשובים".

 

סמי אבו שחאדה, לשעבר חבר מועצת העיר: "הציונים הניחו שהכל פה מדבר מפגר, ופתאום יש שדרה שנבנתה ב-1915 עם מבנים מדהימים, לכן ההזנחה לא באה מחלל ריק: קשה להם להודות שהיו פה חיים מפותחים גם לפני היהודים" סמי אבו שחאדה, לשעבר חבר מועצת העיר: "הציונים הניחו שהכל פה מדבר מפגר, ופתאום יש שדרה שנבנתה ב-1915 עם מבנים מדהימים, לכן ההזנחה לא באה מחלל ריק: קשה להם להודות שהיו פה חיים מפותחים גם לפני היהודים" צילום: תומי הרפז

 

השינוי מתחיל מלמטה

 

מבחינת העירייה, הפעילות היפואית מתמקדת באירועי תרבות מיוחצנים כדוגמת לילה לבן (הרכבים מוזיקליים ינגנו על השדרה) ובתים מבפנים (סיורים מיוחדים בשדרה). בנוסף, יש כוונה להפעיל שוק אוכל במרכז השדרה אחת לשבוע לקראת הסתיו, עם מופעים ואירועים משתנים.

 

עד לשינוי ביחסן של הרשויות, מה שקורה ביפו הוא התפתחותה של חברה אזרחית אורבנית עצמאית. בתחילת מרץ, למשל, נערכה בשדרות ירושלים עדלאידע ראשונה מאז שנות השישים, בהפקת הורי בית הספר קריית חינוך. "בשנים הקודמות היתה עדלאידע צנועה, רק של בית הספר, שצעדה ברחובות יפת, שבטי ישראל ויהודה הימית", מספרת נעה מונדשיין, ממובילי הפרויקט. "השנה, מכיוון שידענו שמציינים 100 שנה לשדרות ירושלים, העברנו לשם את העדלאידע: הפכנו את האירוע לקהילתי, גייסנו את כל השכונה, את הצופים, את הקהילה הערבית, את בית הספר הדמוקרטי; כל התלמידים השתתפו, יהודים, מוסלמים ונוצרים כאחד. קיבלנו תקציב מהעירייה וגם שני רכבים עם רמקולים שהשמיעו מוזיקה ערבית, מזרחית, יוונית. כל השדרה עמדה על הרגליים; אנשים יצאו מהבתים להשתתף בחגיגה. עד היום אנשים עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי שיפו לא היתה שמחה ככה 40 שנה".

 

לביא ונונו, קולנוען: "היה לנו קשה עם זה שאנשים לא חולפים בשדרה יותר, ושעוברים פה 140 אוטובוסים בשעה. אז השקנו את אירועי 'על השדרה' שנותנים לאנשים סיבה להשתהות פה: כל אירוע מציג את ההיסטוריה, המבנים והתושבים במקטע אחד" לביא ונונו, קולנוען: "היה לנו קשה עם זה שאנשים לא חולפים בשדרה יותר, ושעוברים פה 140 אוטובוסים בשעה. אז השקנו את אירועי 'על השדרה' שנותנים לאנשים סיבה להשתהות פה: כל אירוע מציג את ההיסטוריה, המבנים והתושבים במקטע אחד" צילום: תומי הרפז

 

העדלאידע הזאת היא רק אחת משלל התארגנויות תושבים שקמו ביפו בשנה האחרונה באג'נדות מגוונות, מחינוך ועד קיימות. לפחות שתיים מההתארגנויות הללו עוסקות בשדרות ירושלים: האחת מוקדשת לעתיד השדרה לנוכח תוכניות הרכבת, והשנייה מוקדשת לאירועים לציון מאה שנה להקמתה. הקולנוען לביא ונונו והאמנית לורה קירשנבאום, למשל, השיקו סדרת אירועים בשם "על השדרה", ובמרץ האחרון קיימו אירוע ראשון שבמסגרתו התקבצו במקום כמאה אנשים בשדרה, בחרו גלויות שמנציחות תמונות היסטוריות ועכשוויות של נופיה ממגוון שנתלה על חבל, ושלחו אותן ליקיריהם באמצעות סניף דואר מאולתר שהוקם שם. ונונו וקירשנבאום גם הפיקו את האירוע, בשיתוף תושבים נוספים; התמיכה מעיריית תל אביב הגיעה רק בדיעבד. 

 

  צילום: תומי הרפז

 

"היה לנו קשה עם זה שאנשים לא חולפים בשדרה יותר", מספר ונונו. "התחלנו לספור אוטובוסים שעוברים פה, הגענו ל־140 בשעה, והתייאשנו כי היו יותר. אתה לא יכול לשבת על ספסל כי יש פיח וזיהום אוויר. החלטנו לעשות סדרת אירועים שבמסגרתה אנשים פשוט שוהים על השדרה. נתנו להם תירוץ טוב: להסתכל על המבנים סביבם, להכיר את התושבים שגרים סביבם. התחלנו למפות את השדרה מצפון לדרום, כשכל אירוע מתמקד במקטע אחד ועוסק באדריכלות שלו, בהיסטוריה שלו, באנשים שגרים סביבו. אנחנו ממש מזמינים אותם פיזית להגיע לשדרה. כל האמנים המשתתפים חיים ביפו, גם החדשים יותר וגם הוותיקים.

 

"עכשיו התוכנית היא להחזיר עטרה ליושנה עם פיקניק בשבת בצהריים מול המשלמה. סוף סוף נמצא יתרון לכך שאין תחבורה ציבורית בשבת. גם האירוע הזה יהיה סביב השאלה של שדרות ירושלים לאן. עקרונית לפי אחת התוכניות בדיוק איפה שאנחנו הולכים לשבת, בשדרות ירושלים פינת ארליך, תעבור הרכבת הקלה, וכבר אי אפשר יהיה לשבת. אני חושב שזה מאוד חשוב לשתף את תושבי יפו, 48 אלף איש, בעובדה הזאת. להרבה מהתושבים פה יש עסקים בשדרות ירושלים וזה ישפיע עליהם באופן ישיר".

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x