הצגה: "רומיאו ויוליה", תיאטרון באר שבע

המחזה: "רומיאו ויוליה" הוא כנראה המפורסם במחזות של שייקספיר, וזה שזכה לכמות הגדולה ביותר של גרסאות ועיבודים. כשמעלים קלאסיקה ידועה כל כך, האתגר הוא לספק אינטרפרטציה ייחודית. עירד רובינשטיין, שעבודת הבימוי היצירתית שלו זיכתה אותו ב־2012 בפרס הפרינג' "קיפוד הזהב", עמד במשימה בכבוד, ויצר הצגה שלא מפסיקה להפתיע, לרגש ולעורר מחשבה.

דבר המבקרת: את המחזה הקלאסי, שנכתב לפני 400 שנה, מיקם רובינשטיין דווקא בעולם פוסט־אפוקליפטי של כנופיות אופנוענים (אחת הסצנות הנפלאות והאסתטיות ביותר - וישנן רבות כאלה - מציגה נשף מסיכות שבו האורחים עטויי מסיכות גז), שבו את ההתנגשות שבבסיס העלילה משקפת על הבמה הניגודיות בין עולם של בדים מתנופפים, שיקויים וצמחים ובין עולם תעשייתי, מתכתי וקודר.

ההפקה של תיאטרון באר שבע היא מלאכת מחשבת על כל מרכיביה התיאטרוניים: הבימוי המרשים של רובינשטיין נתמך בתרגום הנפלא של אלי ביז'אווי, שבלעדיו כל הקסם הזה לא יכול היה להתרחש; בעבודת התנועה המצוינת של עמית זמיר, שמגיעה לשיאה בסצנת הסיום; בתאורה המרהיבה של זיו וולושין, שיש לה תפקיד מרכזי בהצגה; בתפאורה של סבטלנה ברגר, במוזיקה המצוינת של רן בגנו, ובתלבושות הסופר־מרשימות של מאור צבר.

אלה שמפיחים חיים בכל הדבר הזה הם קבוצת השחקנים הנפלאה, ובראשם שני הנאהבים - תום אבני ואביגיל הררי המקסימים. תום חגי נפלא כמרקוציו, אמיר קריאף כראש משפחת קפולט, ושרית וינו־אלעד ומולי שולמן הנהדרים כאומנת והנזיר המספקים לא מעט רגעים קומיים. כולם ראויים לקריאת בראבו על הפקה משובחת, אחת הטובות שראיתי בתיאטרון בשנים האחרונות.

שורה תחתונה: הצגה שעושה כבוד לאמנות התיאטרון ולשייקספיר. רוצו לראות.

אביגיל הררי ותום אבני כיוליה ורומיאו. אחת הטובות שבהפקות השייקספיריותצילום: מעיין קאופמן