• תפריט
מוסף 08.01.2015
כותרת מוסף 08.01.15

"אף אחד לא לוקח לתשובה כלום. במקרה הזה מוצדק לשנות את כללי המשחק באמצע"

פעם שלום חגי היה שותף של יצחק תשובה, שנתן לו ערבות של 50 מיליון שקל והזניק את הקריירה העסקית שלו. היום שלום חגי הוא הבעלים של הארגז וטיב טעם, מצדיק את פירוק מונופול הגז, מתריע מפני הורדת המחירים ברשתות המזון, מתקומם על ההימנעות מהסדר שלום, ומתעקש שהוא לא עובד בשביל הכסף אלא בשם האידאלים - וכדי לא לנבול

התעשיין, הקמעונאי והיבואן שלום חגי חייב ליצחק תשובה את הקפיצה העסקית הגדולה שלו. השנה היתה 2000, מאחורי חגי היו 32 שנות שירות בצה"ל, שחרור בדרגת אלוף ושלוש שנים בעולם העסקים, בעיקר כמנהל. ואז התגלגלה אליו הזדמנות בדמות הארגז - חברה הסתדרותית בהקפאת הליכים, עם מפעלים להרכבת אוטובוסים, מגרשים בתל אביב וחובות של יותר מ־100 מיליון שקל. חגי רצה לקנות אותה. "הייתי צריך להשקיע 100 מיליון כדי להבריא את הארגז. הבנקים אמרו לי - על כל שקל שתביא, תקבל שקל. פניתי לכמה אנשי עסקים ותשובה היה הראשון שהסכים לתת לי ערבות של 50 מיליון", מסביר חגי. בשנותיו הקצרות באזרחות עד אז שלום היה יו"ר קרן ההון סיכון של תשובה, מופת, אבל למעשה הוא הכיר את הטייקון בהתהוות עוד קודם, כשני בנים בולטים בקהילת יוצאי לוב בישראל. והוא יודע להכיר לו תודה על חלקו בדרך שלו. "בלי תשובה אף אחד לא היה מדבר איתי", אמר בכנס יזמים לפני שנתיים.

 

אבל בשבועיים האחרונים לחגי יש לא מעט ביקורת על תשובה. הממונה על הגבלים עסקיים החליט לפרק את שותפות הגז לווייתן - של קבוצת דלק בבעלות תשובה ושל נובל אנרג'י - בטענה שמדובר ב"מונופול אימתני", ואנשי תשובה יצאו למלחמה. חגי, כיום הבעלים של הארגז ובעל השליטה בטיב טעם שבעצמו נאבק לא פעם עם הרגולטורים, עוקב אחרי המלחמה של תשובה בעניין, וחושב שהיא פשוט מיותרת. "לא אומרים לו תוותר, אומרים תמכור בכסף מלא את תמר או את לווייתן, בכמה שזה שווה בשוק, וזה שווה, הרי כולם יודעים את הפוטנציאל", הוא אומר. "בסופו של דבר לא פוגעים בך, לא לוקחים לך כלום".

 

שלום חגי במפעל הארגז. "אני לא צריך כסף, יש לי מספיק" שלום חגי במפעל הארגז. "אני לא צריך כסף, יש לי מספיק" צילום: עמית שעל

 

בכל הנוגע להתנהלות הממונה, חגי סבור אמנם שיש בה בעייתיות, ובכל זאת, בסופו של דבר, הוא מצדיק אותה: "אם צריך למנוע קרטליזציה, מצער מאוד שלא עשו את זה קודם. שינוי באמצע הדרך מצטייר רע אצל משקיעים מבחוץ. אני מבין את המלחמה של תשובה על עמדתו וזכויותיו, אבל צריך לזכור דבר אחד: במקרים שבהם המשמעות של ההחלטה היא קולוסלית בחשיבותה למדינה ולכלכלה, כמו בנושא הזה - אפשר לחרוג מהעיקרון שאומר לא לשנות את כללי המשחק באמצע. זה המקרה כאן, כי עניין הגז כל כך משמעותי".

 

על יחסיו עם תשובה כיום, הוא אומר: "הכל בסדר בינינו, אבל אנחנו לא חברים. פשוט חיים בעולמות אחרים". השותפות שלהם, שלימדה אותו לא מעט על אנשי עסקים בכלל ועל תשובה בפרט, הסתיימה אחרי שלוש שנים: "הוא ביקש. זה היה חלק לא משמעותי בעסקיו, הארגז זו תעשייה והוא לא תעשיין, והוא רגיל שבאים אליו בכל בוקר ושואלים 'מה אתה אומר, יצחק?'. אני לא טיפוס שקם כל בוקר ושואל, וכשכבר פניתי זה היה לו נטל, הוא היה עסוק בדו"חות של דלק. הוא אמר לי בסוף: 'אני רואה שאתה לא צריך אותי, אתה מסתדר לבד'. נפרדנו יפה וראוי".

 

לדבריו, "למדתי מתשובה שעם כל השכל, ההשכלה והיכולות - על דבר אחד אתה לא יכול לוותר לעולם: מזל. אני מרצה בקורס למינהל עסקים בבר־אילן, ומסביר לסטודנטים שהשכלה היא כלי עבודה. חוכמה - או שנולדים איתה או שלא. אבל הנדסת תעשייה וניהול זה כלי העבודה שלי, אני משתמש בהם כל היום. כשהסטודנטים שואלים אותי איך יש מי שלא לומדים ובכל זאת מצליחים ומביאים את תשובה כדוגמה, אני אומר להם: תבדקו מה קורה עם אותם אנשי עסקים בשוק יורד, לא בשוק עולה. בשוק עולה גם אם אתה לא מתוחכם ולא מחושב - אתה גיבור גדול. קנית ב־150, מכרת ב־200, יגידו עליך גאון, כי ככה זה בשוק עולה. קחי את פרויקט הפלאזה שלו בלאס וגאס לדוגמה, שהיה שווה 800-700 מיליון דולר והוא קנה עם נוחי דנקנר ב־1.2 מיליארד. אם הפרויקט היה ממשיך והוא היה מרוויח מיליארד דולר כולם היו אומרים שהוא גאון, אף אחד לא היה אומר שהוא שילם חצי מיליארד יותר על הקרקע. אם אתה מנצח במלחמה סולחים לך על כל הטעויות, גם על ירי על כוחותינו.

 

יצחק תשובה בקידוח תמר. "כשהשוק ירד תשובה קרס. הגז הציל אותו, אבל אי אפשר לבנות על מזל" יצחק תשובה בקידוח תמר. "כשהשוק ירד תשובה קרס. הגז הציל אותו, אבל אי אפשר לבנות על מזל" צילום: משה בנימין

 

"אבל כשהשוק יורד כל הצרות מתחילות לצוץ. כשהשוק ירד תשובה קרס לגמרי, ומה שהציל את דלק היה הגז בתמר וים תטיס. בלי זה הוא היה מרוסק, כולם יודעים. כשנופל לך משהו מהשמים - אתה לא צריך לימודים ולא השכלה. אבל כמה כבר נופל מהשמים? אתה לא יכול לבנות על זה. אז אני אומר לסטודנטים: מזל הוא הכרחי, אבל אל תבנו עליו. לי אין קשרים עם אלוהים, אני לא יכול לבנות על זה שייפול עליי גז או דלק. הרי כשתשובה קנה את קבוצת דלק זה לא היה מראיית העתיד בתחום הגז. אבל צריך להגיד עליו דבר אחד: יש לו ביצים. הוא מקבל החלטות בשניות, בלי ללמוד, בלי לדעת ובלי לחקור. אני לא ממליץ על הדרך הזאת".

 

הקמעונאי

"שופרסל מורידה מחירים? זה נראה כמו מעשה התאבדותי"

 

קבוצת הארגז היא העסק המרכזי הראשון של חגי, עם שש חברות שעוסקות בייצור ושיווק בתחומים שונים, מאוטובוסים דרך מערכות קירור ובנייה ועד רכיבים אלקטרוניים לתעשיית הרכב. יש לו עוד פעילויות עסקיות (למשל מעונות סטודנטים עם מוריס קאהן בקפריסין), אבל מבחינת הציבור העסק המוכר יותר שלו הוא רשת טיב טעם. כפי שהגיע להארגז, עם העיקרון של "כשיש חברה בקשיים אני מגיע", כך קנה ב־2008 חלק מטיב טעם. שנה אחר כך, כשההשקעה כבר הסתכמה בכ־100 מיליון שקל, קנה גם את השליטה בחברה מקובי טרייביטש (שעדיין מחזיק ב־9% ואינו מעורב בניהול).

 

רמי לוי. "כמו שעשינו בטיב טעם, גם הוא קבע דנ"א לרשת והלך איתו עד הסוף. זה יפה מאוד" רמי לוי. "כמו שעשינו בטיב טעם, גם הוא קבע דנ"א לרשת והלך איתו עד הסוף. זה יפה מאוד" צילום: בלומברג

 

היום הוא מחזיק ב־53% מטיב טעם, שנסחרת גם בבורסה לפי שווי של כ־200 מיליון שקל, ומונה סדרה ארוכה של פעולות שעשה כדי לבלום את קריסתה: הקטנת המנגנון, תמריצים מותני ביצועים ועוד. בין השאר הקים את החברה־הבת ישרקו, שמרכזת את יבוא מוצרי המזון של טיב טעם וכוללת גם את החברה הסקוטית למשקאות, וקנה ומיזג את מפעלי הנקניקים והבשר של מזרע ועמק חפר. כיום יש לטיב טעם 34 סניפים והיא מדורגת שישית מבין רשתות המזון, עם מחזור של מיליארד ורבע שקל.

 

"אני מומחה לטרן אראונד", אומר חגי. "אני לוקח חברה בקשיים שנוהלה לא טוב, ואז מסדר, מארגן ובונה אותה, כמו בהארגז: ממנכ"ל אותה, שלוש שנים קורע את התחת יום וליל. אבל אני נכנס לחברה רק אם אני חושב שאחרי שמקלפים את כל הבעיות יש לה קיום עסקי ברמה הכי בסיסית, בלי קשר לחובות ולצרות שלה".

 

הוא מוסיף שקנה את טיב טעם כ"שלייקעס" שיאזן את התחום ה"מסוכן" של התעשייה. בפועל, השנים האחרונות הוכיחו גם לו שקמעונאות מזון היא עסק שמיטלטל ללא הפסק. בשלושת הרבעונים הראשונים של 2014 שופרסל, למשל, רשמה רווח נקי שלילי קטן (0.04%-), לעומת 1.47% בתקופה המקבילה ב־2013. רמי לוי רשם רווח נקי של 2.9% לעומת 3.8%. טיב טעם הצליחה להישאר יציבה, עם רווח נקי של 1.5% בלבד בשתי התקופות. "לטיב טעם קשה תמיד, אבל אנחנו חיים יפה. קצת ירדנו במכירות, אבל בשורת הרווח אנחנו שומרים על יציבות", אומר חגי.

 

מנכ"ל שופרסל איציק אברכהן. "הקמעונאיות הגדולות לא קראו נכון את המפה" מנכ"ל שופרסל איציק אברכהן. "הקמעונאיות הגדולות לא קראו נכון את המפה" צילום: עמית שעל

 

רשת יכולה להחליט שהיא לא שחקנית של מחיר ועדיין לשרוד? יש קיום לקמעונאות שאינה דיסקאונט?

"לא כגורם מרכזי בשוק, אתה חייב להיות שחקן נישה. להיות 2%-3% מהשוק וכל הזמן לגדול קצת - דיינו (כיום נתח ההכנסות של טיב טעם מהענף הוא כ־2.8% - דב"נ). אני יכול להרשות לעצמי למכור חלק מהמוצרים יותר בזול, כי אני יודע להביא את הרווח ממוצרים מיוחדים, כמו הנקניקים של מזרע, פירות ים, יבוא מכל העולם. המגוון שלי עשיר, ובזכות המגוון הזה, ובזכות היחס והשירות, הקהל שלי מוכן לשלם על הקניות שלו 3% יותר. בקמעונאות העניין הוא מחזורים גדולים ברווחיות נמוכה, לכן בטיב טעם בניתי שלוש רגליים שונות: הרשת הקמעונאית, זרוע היבוא וזרוע הייצור, והן מאזנות זו את זו".

 

איך אתה מסביר את ההידרדרות של הרשתות הגדולות?

"הן פשוט לא קראו את המפה. כשהחלו לצמוח הרשתות של רמי לוי, חצי חינם וכו', הגדולות אמרו: יהיה בסדר, נאכל אותם בלי מלח, ולא שמו לב שהחבר'ה האלה הפכו להיות גוש גדול, רשת נוספת. מלחמה עושים כשאתה בעלייה. להגיע למלחמה כשהאויב שלך כבר התחמש ועם יתרון על פניך - זה קשה. ובמצב כזה, התרגילים שמנסים לעשות דרך שינוי שמות והוזלות מחירים הם לא הדרך. צריך לקבוע דנ"א לחברה ולשאוף אליו. לטיב טעם הכנסנו דנ"א: איכות, שירות, אסתטיקה, ניקיון, חוויית קנייה. כשאנחנו בונים סניף חדש אנחנו משקיעים בו עשרת אלפים שקל למ"ר. אמרו לי: 'למה אתה צריך להשקיע כל כך הרבה כשאנשים רוצים לקנות בזול?', ואני אמרתי: 'זה הדנ"א שלי. אני לא מוכן לסטות ממנו'. אפילו כשהמחאה החברתית יצרה פיתוי לפגוע בדנ"א שלנו לא הסכמתי לעשות את זה. אגב, גם רמי לוי קבע דנ"א והלך איתו עד הסוף, זה יפה מאוד. אני באתי טופ דאון והוא בוטום אפ, אבל אני מאוד מעריך אותו, את הדרך שבה הוא מיצב את עצמו בשוק, את האותנטיות שלו".

 

להערכתך גם המהלך הטרי של שופרסל, שהורידה מחירים בכל הרשת, לא יעזור לה?

"זה נראה כמו מעשה התאבדותי, מהלכים של לחץ. אני לא בא לשפוט אותם, חלילה. אני לא בקיא ולא יודע מספיק, הם מפסידים המון כסף. ברבעון השלישי הם ירדו לרווח גולמי של 21.5%. זה כמו רמי לוי. אני צריך 26% רווח גולמי כדי לכסות הוצאות, וזה אחרי שהתייעלתי. אולי העלות שלהם זולה יותר, אבל לדעתי הם לא יכולים לחיות ברמה כזאת של רווח גולמי. כך שהדיבור על זה שהרשתות יורידו מחירים עוד יותר זה שטויות. אין להן איך לעשות את זה, וכשיעלו את שכר המינימום הצרכן יצטרך לספוג את זה. אין לרשתות מאיפה להביא את הכסף הזה".

 

בטיב טעם, הוא אומר, הדברים עובדים אחרת. אחד מעקרונות המפתח הוא צמצום – גם במנגנון, וגם בשאיפות הרווח. "אני לא מאמין בדברים האלה, של לחלוב חברות. הבונוסים למנהלים אצלי צנועים מאוד ומותנים בביצועים גבוהים. מעבר לכך, צמצמתי שם את המנגנון ב־50%. היו 52 אנשי כספים, עכשיו יש 28. זה מייעל את המערכת, מחייב מתודולוגיה חכמה יותר. זה תעשייה וניהול, אופטימיזציה - מול הבנקים, עם החובות לספקים, בארגון, בשיטות, בתגמול. למצוא את האופטימום בכל תחום".

 

מנכ"ל טיב טעם, עדי כהן, חתנו של חגי. "בני המשפחה עובדים יותר קשה מכולם" מנכ"ל טיב טעם, עדי כהן, חתנו של חגי. "בני המשפחה עובדים יותר קשה מכולם" צילום: יריב כץ

 

מתחרה בכיר מאוד בעולם קמעונאות המזון אומר על חגי שהוא "נבון, שקול, ממזר, לא קשקשן. השאלה היא רק למה הוא לקח את ההובי הזה של טיב טעם, הרי רווחיות גדולה אין שם". בכיר אחר מגדיר אותו מי שבא "מבחוץ", ואומר: "הוא תותח־על, אלוף הלוגיסטיקה. זה בזכות הניסיון שלו בלוגיסטיקה, אבל יותר מכך - בזכות האישיות שלו. הוא יעיל מאוד, שולט עד למטה בהכל". חגי עצמו, מנגד, מתגאה דווקא במיעוט ההתערבות שלו, בכך שלאורך כל הראיון הטלפון שלו שקט (למעט שיחה אחת מהטכניון, שבו למד ושבו הוא משמש יו"ר אגודת הידידים). "זאת תפיסת הניהול שלי, להאציל סמכויות, לבחור היטב במה להתערב", הוא אומר בפגישה שלנו, במשרדו במפעל הארגז בקריית מלאכי. "אחרת איך אפשר להשתלט על הכל, כשיש לי יותר מ־2,000 עובדים, עסקים של יותר מחצי מליארד דולר בשנה? בשביל 2%-3% השפעה זה לא מעניין להתערב, אני מתערב כשאני יכול להביא לשינוי מהותי. מעבר לזה - תן לאנשים לעבוד. אם על כל טעות תיתן לאנשים נבוט על הראש, אין להאצלת הסמכויות משמעות. אתה צריך להגיד להם: חבר'ה, תחליטו, יש לכם גיבוי. לא נורא אם טעיתם".

 

בימים כאלה אתה מתחרט שנכנסת לקמעונאות?

"לא. עשיתי את זה כי תעשייה זה דבר מסוכן מאוד. הארגז הוא עדיין העסק היותר מסוכן שלי. אבל אני עושה פעמיים שלייקעס: בישראל אסור להיות מפעל בודד, צריך להיות קבוצה, כדי שאם אחד מפסיד שניים ירוויחו. למזון הלכתי כי הוא תחום יציב, אמנם קשה להרוויח, אבל גם קשה ליפול בו. קלאבמרקט נפלה רק כי הבעלים חלבו אותה.

 

"ואני לא צריך כסף, יש לי מספיק. בהארגז אני מוכן לחתום שאני לא מרוויח שקל אחד. רק שייתן את הפרנסה ל־400 עובדים. לא מעניין אותי הרווח, מה בן אדם צריך כל כך הרבה? מה אני אעשה עם הכסף? כסף לא חסר לי".

 

איש החזון

"זה יהיה טמטום לא לעשות עכשיו שלום"

 

חגי (68) נולד בלוב לרחמים ולגליה חג'ג', ועלה עם משפחתו לארץ בגיל 4. הם חיו במעברה בבנימינה, הוא עדיין זוכר את הריסוס בדי.די.טי, ואחר כך היו ממקימי מושב פורת שבשרון, שאביו היה המזכיר שלו כל השנים. הבית היה דתי, וחגי מעיד שגם הבית שלו כיום כשר, אבל הוא עצמו לא מקפיד על כשרות ולא שומר מצוות. "בצבא, עוד בסדיר, ישבתי עם עצמי וחשבתי, עד שיום אחד באתי להורים שלי ואמרתי: אני לא דתי יותר. והם קיבלו את זה. הבנתי שלא אקריב את חיי על מזבח הפולחן שאין לו שום כיסוי. אין עולם הבא. תאמין במה שאתה רוצה, ישו, מוחמד, רק את ערכי היסוד של ההומניזם תקדש. זאת הדת שלי, וזאת הדת האמיתית - להיות בן אדם. אני לא מכיר בפולחן. ביום כיפור אני צם בשביל מחשבה, הגות, אבל מצחצח שיניים, ואם כשאני מצחצח נכנסה לי טיפת מים לפה - אני לא בן אדם? אחרת מה ההבדל בין האמונה הפגאנית לאמונה שלנו? אני רציונלי".

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן. "זו איוולת לא להגיב להתרחשויות באזור" ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ אביגדור ליברמן. "זו איוולת לא להגיב להתרחשויות באזור" צילום: אוהד צויגנברג

 

הרציונליות הובילה אותו גם ליוזמה הנוכחית שלו: "קצינים למען ביטחון ישראל". בתפקידו האחרון בצה"ל, כאלוף, היה חגי ראש אגף האספקה (כיום אט"ל). כעת הוא חבר לעוד עשרות רבות של אנשי ביטחון בכירים לשעבר כדי לקדם הסדר עם הפלסטינים ומדינות ערב המתונות, על פי מתווה היוזמה הסעודית, תוך הבטחת פתרון של שתי מדינות לשני עמים על בסיס גבולות 1967, עם תיקונים מסוימים. בין התומכים במהלך נמצאים בכירים כמו דן חלוץ ושבתי שביט, ולקראת הבחירות נפגשים מובילי היוזמה, ובראשם האלוף במיל' אמנון רשף, עם ראשי מפלגות כדי להציג להם את המתווה שגיבשו.

 

"אנחנו 155 גנרלים ומקביליהם, בני סמכא בתחום הביטחוני, שרוצים ליצור משקולת מאזנת למי שמפחיד ומאיים עלינו מפני השלום. כי השלום הוא הביטחון, והיעדרו הוא הסכנה, בעיקר לרוב היהודי כאן", מסביר חגי. "יש מאחורי כולנו, במצטבר, 5,000 שנות ביטחון, וקשה לנו עם תחושת חוסר התוחלת, הנידוי העולמי. זה יהיה טמטום מדיני, איוולת, לא להגיב להתרחשויות האזוריות: נוצרה כאן הזדמנות של פעם במאה לקואליציה של מדינות מוסלמיות מתונות שמוכנות לעשות איתך שלום, למה אתה מוותר על זה? כולם מבינים שדאעש והאסלאם הקיצוני הם אויב של העולם הערבי הרבה יותר מישראל. הערבים מפחדים מהם יותר. והבעיה היא ברוח, לא בחומר. אם דאעש יתייצב על הגדרות האלקטרוניות שלנו לאחר הסדר — נדע לטפל בו. העניין הוא לא לבלום אותו פיזית, אלא לבלום את הרוח שלו. הרוח הזאת נכנסת חופשי דרך הגדרות. ובמוטיבציה הזאת צריך לטפל. בתנאים כלכליים מצוינים לפלסטינים יהיה יותר מה לאבד.

 

"כבר נפגשנו עם חלק מראשי המפלגות. היו כאלה שאמרו שהאזכור המפורש של גבולות 1967 בעייתי להם. אמרנו להם: 'חבר'ה, עם כל הכבוד, אנחנו לא עובדים אצלכם'. רציתי להגיד משהו חד ולא לברוח לאמירה עמומה שמובילה שוב ל'אין פרטנר', גם אם הפלסטינים מספקים לנו חדשות לבקרים סיבות לטעון כך. כאמור הבעיה היא המוטיבציה, לא עוד־שטח־פחות־שטח. להגיד שמזרח ירושלים שלנו זה בלוף. וחברון, מה? המלך דוד מלך בה שבע שנים, אז בגלל זה אני צריך לשלוט בחברון? מה ההיגיון? איפה השכל הישר?".

 

אז למה שלא תיכנס בעצמך לפוליטיקה? אתה מכיר את הזירה, הרי היית ראש המטה של אהוד ברק כשהוא רץ לראשות הממשלה ב־1999, והובלת אותו לניצחון.

"התנועה הזאת מיועדת לאנשים כמוני, שלא רוצים להצטרף לפוליטיקה אבל נורא אכפת להם. אני לא צריך להיכנס לפוליטיקה. אלה חיים קשים ללא סיפוק, של מאמצים גדולים שמלווים בחוסר הערכה. אני כבר שירתתי 32 שנה בצבא, אני בונה, מקים מפעלים, המצפון שלי מסודר. גם ב־1999, כשניצחנו, הציעו לי כל מיני תפקידים ואמרתי שאני לא רוצה כלום, רק לחזור למשרד שלי, ואז עוד לא היו לי הארגז וטיב טעם. אני גאה מאוד כשאני אומר לא להצעות מפתות".

 

שר התחבורה ישראל כץ. "בעולם מחזירים את הייצור הביתה, כדי לקיים את העם" שר התחבורה ישראל כץ. "בעולם מחזירים את הייצור הביתה, כדי לקיים את העם" צילום: אוראל כהן

 

התעשיין

"המאבק נגד התחרות מסין הוא על פניה של המדינה"

 

הטונים הסוערים שבהם חגי מדבר על המצב המדיני־ביטחוני מתעצמים עוד יותר כשהוא מדבר על הארגז. בסיור על רצפת הייצור במפעל, בין שלדות אוטובוסים עירומות, ריחות ריתוך וצפצופי אוטובוסים "מהניילונים" שנבדקים בנסיעה לאחור, הוא אומר: "אל תטעי, אוטובוס זה הייטק. זה מכשירים אלקטרוניים, דיגיטציה, תקשורת. יש כאן השלדות הכי טובות בעולם, מערכות מיזוג אוויר הכי מתקדמות, אוטובוסים שצריכים לעמוד ב־40 תקנים בינלאומיים. אפשר להשוות את זה לרכב סיני?".

 

בזירת הארגז, האויב שלו כרגע הוא הרכב הסיני. עד היום נהנו הארגז והמפעל המתחרה מרכבים (בבעלות יעקב שחר) מבלעדיות על מכירת אוטובוסים לאגד ולדן, אך לפני כשנתיים החליט שר התחבורה ישראל כץ לפתוח את השוק לתחרות. ספציפית, המתחרה המרכזי שההחלטה הזאת הכניסה לזירה הוא חברת צ'יינה מוטורס של איש העסקים יצחק קויפמן, פעיל ליכוד לשעבר. חגי אפילו עתר לבג"ץ בעניין, בטענה שמשרד התחבורה הגמיש את תקני הבטיחות כדי לאפשר את היבוא של צ'יינה מוטורס, עתירה שאמורה להיות מוכרעת בימים אלה ממש, והשבוע כבר דווח על פיטורים בהארגז ובמרכבים בעקבות התחרות.

 

"המפעל שלנו בסכנת סגירה כי יש לי הזמנות רק לרבעון הראשון של השנה", אומר חגי. "פתיחת הענף לתחרות מסין, אחרי שנתנו התחייבות ממשלתית שהרכבת אוטובוסים תהיה רק כחול־לבן, אינה הוגנת. אי אפשר לשים אותי מול סין, שמשלבת שכר נמוך, משחקת בשער החליפין ומוכרת לך איכות ברמה אחרת. אני אלחם בזה כל עוד אני חי.

 

"אמרתי לישראל כץ שזו מלחמה על פניה של המדינה, לא על מצבו של שלום חגי. היום העולם המערבי כבר מנסה להחזיר את הייצור הביתה, כי אתה חייב לקיים את העם שלך, לתת לו פרנסה".

 

הבן האוהב

"רק שאף אחד לא יגיד לי להפסיק לעבוד וללכת הביתה"

 

חגי גר בהוד השרון עם אשתו גליה, שמפעילה מכון יופי בבית. בסמוך חיה בתם הבכורה חן, חשבת הארגז. בתם הצעירה קרן, מנהלת משאבי האנוש של החברה, גרה ברמות השבים הסמוכה. שתיהן אמהות לשלושה ילדים. בן זוגה של חן, עדי כהן, הוא מנכ"ל טיב טעם. בן זוגה של קרן, אסף גרוס, הוא מנכ"ל הארגז. עוד שמונה בני משפחה של חגי מועסקים בחברות בבעלותו. אבל בבית, הוא אומר, אסור לדבר ביזנס: "זאת הסכנה הכי גדולה. אני רוצה לראות את הנכדים בשקט, שלא יתחילו לריב מסביב. לא פשוט לקיים משפחה בתוך עסק.

 

"אסף ועדי מוכשרים, הם מהנדסים, הנאמנות שלהם מוחלטת, הם כמו בנים שלי, אני סומך עליהם בעיניים עצומות. אבל יש לי תנאי אחד: בני המשפחה תמיד עובדים יותר קשה מכולם, יום ולילה. שאף אחד לא ינצל את זה להיות פרזיט ומפני שהוא קרוב שלי אי אפשר לפטר אותו. להפך".

 

ועד כמה אתה צריך להתערב בעבודה של המנכ"לים־חתנים?

"הם מעדכנים אותי, אני מגבה אותם, והם עדיין צריכים את העזרה שלי - הכוונה, קשרים, כוח. הגענו למצב כזה במדינה שבכל עסק צריך אחד כמוני, שכל התפקיד שלו יהיה להילחם ברשויות. אני נאבק מול שר התחבורה, הכלכלה, הרשויות המקומיות, מטפל בחוק המזון, חוק השקיות, כל היום מלחמות. לי יותר קל להילחם".

 

ולא מתחשק לך עוד איזו הרפתקת "טרן אראונד"?

"בגיל 68 השיקולים משתנים. יש לי זמן, כי אני ישן רק ארבע שעות בלילה (וקורא הרבה), אבל עוד עסקה כזאת תיתכן רק אם יהיה בה עניין מיוחד, עולם אחר ממה שעשיתי עד היום, משהו שיהיה לי בו עניין אישי, שירתק אותי. למשל באזורי הטכנולוגיה".

 

ומה עם פרישה?

"הלכתי לעסקים מסיבה אחת. אבי היה מראשי העדה, עוד בלוב. הכי צנוע בעולם, שליח ציבור. מאוד העריכו אותו. היה חוזר מהעבודה ופותר בעיות אישיות, בין בעל לאשה, בין שותפים עסקיים. כשאמר משהו - גמרנו. המשפחה היתה מיוחסת, היו בזה הרבה יתרונות. בגיל 65 לחצנו עליו: די, תנוח, תפסיד לעבוד. הוא השתכנע ועזב את העבודה, וראיתי אותו נובל לאט לאט. זה כאב. זה לא היה הדור שלנו, של נסיעות ובילויים, אבל הוא היה אדם נאור, משכיל, קרא ספרים, ודעך בבית. כשראיתי אותו ככה אמרתי לעצמי: לעולם לא אהיה במצב הזה.

 

"כשהשתחררתי מהצבא ידעתי שאני מצויד היטב, יש לי כלים, השכלה, יכולות, ואמרתי לעצמי: אלך למקום שבו אוכל לעבוד עד יומי האחרון. שבו אף אחד לא יגיד לי ללכת הביתה. אף אחד. שלא משנה אם אעבוד יומיים או שעתיים בשבוע, יש לי משרד. לכן סירבתי לכל ההצעות להיות מנכ"ל בזק ומנכ"ל סלקום. ידעתי שמגיע היום שבו אתה מבוגר, המשכורת שלך גבוהה, ואומרים 'לך הביתה'. פה המשפחה עובדת, כולם מסודרים, אני מסודר. אבל האמת שהיום מעניינים אותי אידאלים חברתיים. לפרנס משפחות. זה יותר חשוב לי מהכל".

 

מחברת צ'יינה מוטורס נמסר בתגובה: "מעניין לראות כי באותה הנשימה חגי שלום מבקש לפרק את מונופול הגז ולשמור על מונופול האוטובוסים שלו. מבקר המדינה טען כי לא ניתן להשלים עם מצב בו שוק האוטובוסים הציבוריים נתון בידי דואופול של שתי חברות הרכבה בלבד, בעיקר כאשר אלו ממומנות במלואן על ידי כספים ציבוריים. מדיניות משרד התחבורה שפתחה את השוק לתחרות מחו"ל היא פועל יוצא של טענות המבקר. פתיחת שוק התחבורה הציבורית לתחרות מחייבת התייעלות מצד כל השחקנים בשוק".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x