• תפריט
פנאי

"לסאטיריקן קשה להתחרות במציאות המטומטמת פה"

אפרים סידון חוזר לבמות חנוכה עם המחזה הראשון שכתב לילדים, ועובד על סאטירה למבוגרים שכבר נכתבה שלוש פעמים כדי לעמוד בקצב החדשות בישראל

מאיה נחום שחל 09:2417.12.14

אחת מחוויות התיאטרון הראשונות שלי, זו שגרמה לי להתאהב בעולם הזה, היא ההצגה "מעלה הקרחות" שבה צפיתי בגיל 8. קסם התיאטרון נגלה אליי ומיד ביקשתי לצפות בה שוב. מה שלא ידעתי אז זה ששנים לאחר מכן אשב ואשוחח עם מי שכתב את המחזה הזה: הסופר, הסאטיריקן והמחזאי אפרים סידון.

35 שנה אחרי שעלה לראשונה בתיאטרון אורנה פורת בבימויה של ציפי פינס, בחנוכה יחזור לבמה המחזה הסאטירי הראשון שכתב סידון (68) לילדים "גליצו יוצא לנדוד בדרכים" (21–23 בדצמבר, 30–80 שקל), הפעם בבימויה של מורן ארביב־גנס במסגרת פסטיבל הצגות ילדים בתיאטרון העירוני הרצליה שהתחדש לאחרונה, בניהולו של יניב גוטוירט.

 

מחפש צדק

 

המחזה, שעוסק ביחסי הון־שלטון, פוליטיקה ושררה, מספר על ילד שיכול לקרוא מחשבות ומגלה שחצי מתושבי הכפר שלו שקרנים. הוא מחליט ללכת לעיר המלוכה, וגם שם הוא מגלה מערכת של תככים ושקרים. הוא יוצא לחפש את המדינה שבה נמצא הצדק, ועד היום הוא נודד.

 

"אני מדבר שם על ספקנות", אומר סידון, "יש לילד ראש בשביל לחשוב ולא רק להיות צייתן. המסר לילדים הוא שיש להם הזכות לחשוב ולהחליט בעצמם, לא לקבל דברים כפשוטם".

 

סידון בוחר את הבמאים שיביימו את מחזותיו בעצמו ורובם עולים בתיאטרוני הילדים הגדולים. "אני מכיר את הבמאית מורן היטב, היא שיחקה בהצגות שלי, אני מעריך אותה מאוד, ולכן הסכמתי שיעלו את המחזה בתיאטרון שאני פחות מכיר", הוא מסביר.

 

אפריםסידון (במרכז) עם צוות ההצגה "גליצו יוצא לנדוד בדרכים". "המסר הוא שלילדים זכות להחיט בעצמם" אפריםסידון (במרכז) עם צוות ההצגה "גליצו יוצא לנדוד בדרכים". "המסר הוא שלילדים זכות להחיט בעצמם" צילום: אלעד חיזקי

 

סידון אחראי על כמה מנכסי צאן הברזל של התרבות הישראלית בכלל והסאטירית בפרט, כמו "ניקוי ראש", "החרצופים", "זהו זה" ו"קרובים קרובים". בכובע השני הוא כותב ספרים ומחזות לילדים, ובהם "המלאך", "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו", "התנ"ך בחרוזים" ואפילו את הפסטיגל הראשון וכמה אחריו.

 

"אני נורא אוהב לכתוב לילדים", הוא אומר, "כשהתחלתי הייתי 'בניקוי ראש', ועם המאייר יוסי אבולעפיה כתבנו את 'עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור'. הספרים הראשונים שלי היו סאטירות חברתיות פוליטיות, אחרי זה התרככתי".

 

חשוב לך לכתוב לילדים?

"עצם המפגש עם החוויה האמנותית מעניק לילד ערכי תרבות. לילד שרואה הצגות טובות יהיו כמבוגר יכולת שיפוט, יכולת הבחנה ויכולת אסתטית. בגיל 5 הוריי לקחו אותי להבימה לראות את ההצגה הראשונה בחיי, 'הציפור הכחולה' עם רובינא וקלצ'קין, ומרגע שעלה המסך הייתי פעור פה. זה מה שכיוון אותי לתחום הזה פחות או יותר".

 

כלום לא השתנה

 

בימים אלה עובד סידון עם ב. מיכאל ומוטי קירשנבאום על הסאטירה "רואים את הסוף" שתעלה בינואר בצוותא, הפעם למבוגרים. בין המשתתפים ישראל גוריון, פלורנס בלוך, אתי וקנין וגיא מסיקה. "כבר כתבנו את זה שלוש פעמים. זה היה אמור לעלות לקראת יולי ואז החל מבצע צוק איתן. כשהתחלנו לעבוד שוב הגיעו הבחירות".

 

קשה לכתוב בארץ סאטירה?

"קשה מאוד. החדשות מתחלפות בקצב מטורף, ודברים שחשבת שהם הררי עולם נשכחים מהר. אתה יכול להעלות רעיון דמיוני ואחר כך לגלות שהוא עלה בישיבת ממשלה. המציאות פה כל כך מטומטמת שלסאטיריקן קשה להתחרות מולה, אך מצד שני דבר לא משתנה. כשמסתכלים בליין־אפ של 'ניקוי ראש' אפשר לחשוב שזה נכתב לפני יומיים — שחיתויות, חרדים, מתנחלים. אנחנו מדינה בניוטרל. יש לי הרגשה שיש מין התלהבות בציבור שרוצה שינוי שלא היה בבחירות הקודמות, שמשהו הולך לקרות".

 

וקשה להצחיק?

"נורא קשה! הרבה יותר קל לגרום לאנשים לבכות. אין חוקים. אתה נולד עם חוש הומור ובכתיבה יוצר משחקי מילים ומצבים שמוציאים מהשגרה. אני לא יודע לספר בדיחות, אבל יש לי היכולת ליצור את הסיטואציות המצחיקות האלה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x