• תפריט
פנאי

ביקורת אלבום: תומש - שירים לבלאנש

קהל היעד: חובבי בלוז ו־Fאנק ישראלי. שורה תחתונה: פרידה היא תמיד חומר מוזיקלי משובח, תשאלו את אדל

גיא בניוביץ' 09:3527.08.13

תומר שרון, תומש בקיצור, הוא שחקן וקומיקאי בחסד שזכור גם מימי "פלטפוס", מדבב נפלא שקולו מוכר מאוד להורים לקטנטנים וגם יוצר וכותב, שזהו כבר אלבומו השני.

 

קהל היעד: חובבי בלוז ו־Fאנק ישראלי.

 

האלבום שירים לבלאנש של תומש האלבום שירים לבלאנש של תומש

 

דבר המבקר: "בא לי הבלוז", שר תומש בשיר הפותח של האלבום, ואף שהסגנון אכן מופיע באלבום, הוא רחוק מלהיות אלבום "בלוזי", להפך. שמונה שנים חלפו מאז "בלוזר", אלבום הבכורה שלו, והסיבוב השני כיוצר מוזיקלי (הוא כתב את כל התמלילים והלחנים) הוא אלבום אינטליגנטי ועמוס הברקות וציטוטים מוזיקליים. מנגד, הוא כולל חומרים לא אחידים, שניכר שנכתבו בתקופות שונות.

 

בהפקתו של גיא וינגרטן, ובביצוע של צוות נגנים משובח, החל בעמוס עבר הדני על הגיטרות וכלה בניצן עין הבר בכלי נשיפה. השירים, באנגלית ובעברית, נעים על סקאלה שבין פתיחה קופצנית להמשך מהורהר יותר. היכולת הווקאלית של שרון משכנעת: בשירים הנוגים יותר קולו מזכיר את דני רובס, ובשירים הקצביים יותר את ג'ו ג'קסון הקליל של ימי "Night and Day".

 

אבל שימו לב: כל העת מתרחש כאן תרגיל בהסוואה מוזיקלית, כי אם קוראים בקפידה את הטקסטים, מדובר באלבום שרובו עוסק בפרידה או במערכת יחסים בלתי אפשרית. המוזיקה בוזקת את הסוכר הנדרש כדי לגרום ל"שירים לבלאנש" להישמע כשירי אהבה ומצב רוח, ולא כקינה נוקבת על אהבה שגוועה. ובכל אופן, תומש "מבטיח שהכל יהיה בסדר בסוף / ואולי הסוף הזה הוא קרוב" ("בוא"). ואולי המילים האלה רומזות שבסוף כל בלוז ממתין משהו אופטימי - למשל השיר "הללויה" של לאונרד כהן, שתומש חיבר לו תמליל עברי ובחר לסיים בו את האלבום.

 

שורה תחתונה: פרידה היא תמיד חומר מוזיקלי משובח, תשאלו את אדל (היי פידליטי, 55 דק').

בטל שלח
    לכל התגובות
    x