• תפריט
פנאי

ראיון כלכליסט

מנכ"לית תיאטרון גשר: "שישוויצו בתיאטרון כמו בקבוצת כדורגל"

לנה קריינדלין רוצה להעתיק את מודל ההשקעה של אנשי עסקים וחברות גדולות בקבוצות ספורט לתיאטרונים הסובלים מגירעונות כרוניים. בראיון ל"כלכליסט" היא גם פותחת פה על שיטת הקרטריונים לחלוקת עוגת ההקצבות הממשלתיות ועל מפעלי המנויים

מאיה נחום שחל 08:1707.03.13

"לבנות משהו אמנותי רק בעזרת כסף זה בלתי אפשרי, אבל להרוג משהו אמנותי שאין לו כסף זה קל מאוד", אומרת לנה קריינדלין, מנכ"לית תיאטרון גשר. "יש לנו פרצוף ואג'נדה משלנו, ואני צריכה לשמור על זה, ובתנאים הנוכחיים זה בלתי אפשרי. אם לא הייתי מרגישה שלתיאטרון הזה יש ערך אמנותי, לא הייתי פותחת את הפה".

 

קריינדלין מנהלת את גשר כבר שש שנים, לדבריה בתנאים כספיים בלתי אפשריים. השנה, היא אומרת, המצב החמיר במיוחד, ונראה שהיא נחושה בדעתה לצאת למלחמה ולמנוע את הסגירה. את האצבע המאשימה היא מפנה בעיקר כלפי הקצבות המדינה והקריטריונים שהיא מגדירה אותם בלתי הגיוניים.

 

"כל פעם שהתיאטרון במשבר כלכלי מישהו מציל אותו ברגע האחרון, אבל זה לא יכול להימשך. צריך פתרון קבוע, שנקבל הקצבה ראויה לתיאטרון בסדר הגודל שלנו. יש חוק שאוסר כפל תמיכות, אבל חלק מהתיאטרונים נהנים מתמיכות נוספות על אלה של משרד התרבות. לו הייתי פונה למשרד הקליטה הייתי מצליחה להשיג מהם כסף, אבל זה לא חוקי. אם התקציב השנתי שלי היה מבוסס על 50% כספים ציבוריים, אני מבטיחה שלא היה לנו גירעון, אבל כיום התמיכה היא רק בגובה 35% מהתקציב, וזה בדיוק הפער שמוביל לגירעון".

 

לנה קריינדלין. "כל מנהל מוסד תרבות במדינה הוא גיבור וקוסם" לנה קריינדלין. "כל מנהל מוסד תרבות במדינה הוא גיבור וקוסם" צילום: אוראל כהן

 

קיבלתם 7 מיליון שקל ממפעל הפיס.

"בכל פעם שאני פותחת את הפה על מצבנו מנסים להשתיק אותי עם סיפור מפעל הפיס. אני רוצה להסביר את זה אחת ולתמיד: המענק הזה היה גלגל הצלה, והוא הגיע רגע לפני שכמעט ביטלנו את חגיגות 20 השנה בבית הנשיא, אבל חשוב לציין שבאותו זמן הגירעון המצטבר שלנו עמד על 9 מיליון שקל, כתוצאה מתת־תיקצוב במשך שנים. כל תחילת שנה אני יודעת שנסיים אותה עם גירעון של שני מיליון שקל בממוצע. גם אחרי ה־7 מיליון לא התאפסנו".

 

במקביל למענק החד־פעמי ממפעל הפיס הודיע מינהל התרבות לגשר על הפסקת ההקצבה של תקנת ייחוד לשוני - תקנה שהתיאטרון נהנה ממנה שנים, בזכות היותו תיאטרון דובר רוסית. "היה לנו מענק שנתי של כ־2.5 מיליון שקל, אבל אחרי 20 שנה החליטו שאנחנו לא עומדים בקריטריונים. ביקשנו הארכה, כיוון שאין לנו מקורות הקצבה אחרים, אבל היועץ המשפטי סירב. לכל תיאטרון יש תקנה משלו - לאומי, עירוני, ירושלים, נגב, ולנו היה הייחוד הלשוני. צריך למצוא תחליף לפני שמבטלים תקנה, אם לא רוצים להרוג את התיאטרון".

 

אבל התיאטרון יותר ישראלי מרוסי.

"אני מסכימה שהוא לא רוסי לגמרי, אבל הוא עם ניחוח ומסורת וצוות רוסי. יותר מ־50% מהשחקנים שלנו הם דוברי רוסית. לאחרונה העלנו הצגה ברוסית בלי תרגום, ולמזלנו יש הגנה בקריטריונים שבזכותה נאבד את הקצבת הייחוד הלשוני בהדרגה".

 

יש גבול לקיצוצים

 

בעורפו של התיאטרון נושפת גם תוכנית ההבראה שנחתמה ב־2006, ולפיה עליו להגיע לרווח של 600–800 אלף שקל בשנה. "אני לא יכולה להרוויח במצב של תת תיקצוב וגירעון מובנה. ההסכם הזה נחתם כי הוא היה האופציה האחרונה לפני סגירה, וגם אני הייתי עושה בדיוק כך. ניסינו לעמוד בזה, כולל קיצוצי משכורות ומשרות שמאוד חסרות לי היום. אנחנו מוכנים לעבוד במצוקה, אבל יש גבול עד איפה אפשר לקצץ ולהקטין פעילות".

 

קריינדלין סבורה שיש לשנות את שיטת הקריטריונים לתמיכה שפוגעת בכל התיאטרונים. "אם לא היו מחייבים אותי לעשות מספר מסוים של הצגות או הפקות, ייתכן שהייתי מחליטה להקטין פעילות עד למציאת פתרון. אבל צמצום כזה היה גורר מיד הקטנה בהקצבה הציבורית. אני במילכוד. זה לופ. בגלל הקריטריונים הכמותיים וההיכלים שקמו בפריפריה, ההיצע עולה על הביקוש, והמחירים יורדים. אם תיאטרונים שמצליחים מסחרית, ואני לא מדברת על אמנותית, מוכרים כרטיס ב־60 שקל, זו שערורייה, למרות שאני בעד שהצרכן ייהנה ממחיר נמוך, בתנאי שיש תמיכה. עוגת ההקצבה מתחלקת בין כל התיאטרונים לפי קריטריונים שתלויים, בין השאר, במספר הפקות ומספר מופעים בשנה. לכן, ההקצה שלנו לא תלויה רק בנו, אלא הסכום שנקבל בסופו של דבר נובע מהעבודה של התיאטרונים האחרים בארץ. אני לא יכולה אפילו לדעת מה אני אקבל בשנה הבאה, כי אני לא יודעת מה אחרים יעשו".

 

מה את מצפה משרת התרבות?

"שהקריטריונים לא יגרמו למנהל תיאטרון אחד לרצות שהשני ייפול. כי אם תיאטרון גשר נסגר, או כל אחד אחר, ההקצבה שלו מתחלקת בין כל היתר. אני מכבדת את כולם, וחושבת שכל מנהל מוסד תרבות במדינה הוא גיבור וקוסם. לכולם יש גירעון ובעיות. אנשי התיאטרון צריכים להתאחד ולדרוש קריטריונים נורמליים. שיתאספו אנשי מקצוע וכלכלה ויבדקו איך זה שתיאטרונים שמעלים הצגות מצליחות ונוסעים בעולם נמצאים כל הזמן במצוקה. אז משהו רקוב בממלכת דנמרק".

 

נבזלין ובית התפוצות

 

המושג "מפעל מנויים" היה בבחינת טאבו בגשר, אולם קריינדלין מתחילה להיכנע. "נצבט לי הלב כשאני אומרת את זה, ויש דברים שהם נגד האמונה שלי בניהול, אבל אני לא שורדת. הורג אותי שהצגות שלנו יוצאות לאולמות שלא בנויים לתיאטרון, וזה פוגע באיכות ובתפאורה. כשננהיג מפעל מנויים זה עוד יפגע יותר. כך הופכים תיאטרון ממפעל אמנותי למפעל מסחרי, ואם אנחנו מתמסחרים, לשם מה צריך את ההצגות שלנו? יש טובים מאיתנו בתחום המסחרי. בשביל זה לא צריך אמן כמו ייבגני אריה, הוא נזק לתיאטרון מסחרי".

 

כספי תרומות אחראים ל־10% מהתקציב השנתי של התיאטרון, ובעזרת האנשים שלצדה - בהם יו"ר ההנהלה הציבורית עו"ד אלי זוהר ויו"ר אגודת הידידים ישראל מקוב - גשר מגייס תרומות מכובדות. על פי השקפתה של קריינדלין, אנשי עסקים וחברות גדולות צריכים לתמוך בגופי תרבות, כפי שנהוג בעולם. "המספרים שכל תיאטרון צריך 'מצחיקים' בקנה מידה של אנשים כאלה. אחרי הקיצוצים חשוב שאנשים פרטיים וחברות גדולות יקחו חסות - שישוויצו בתיאטרון כמו שהם משוויצים בקבוצת כדורגל או כדורסל".

 

אבל זה תיאטרון ציבורי!

"גם ברוסיה זה ציבורי, וכולם נתמכים שם. בתיאטרון המרכזי שהקים סטניסלבסקי תומך מפעל אלומיניום. התמיכה השנתית שלו מייצגת בערך שתי דקות עבודה, והם מאוד גאים בזה. צריך לעשות סוויץ'. כמו שליאוניד נבזלין לקח אחריות על בית התפוצות ומאז הוא פורח. הלוואי שהיו עוד כמה כאלה, כי תרבות זו השקעה לטווח ארוך".

 

גשר במספרים

 

הקצבה מהמדינה: 6.2 מיליון שקל (600 אלף פחות מ־2011)

ההקצבה מעיריית ת"א: 2.48 מיליון שקל

גירעון מצטבר: 1.5 מיליון שקל

גירעון שנתי: 500–700 אלף שקל

גיוס תרומות ב־2012: כ־1.8 מיליון שקל

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x