ביקורת ספר: "בתוך אדם אחד"

"בתוך אדם אחד" / ג'ון אירווינג

סיפור על התבגרות מינית של אדם אחד ושל אומה שלמה.

קהל היעד: מי שאוהב סיפורים על היאבקות, ורמונט, בתי ספר פרטיים וטרנסקסואלים.

דבר המבקרת: קשה להאמין שיש מישהו בעולם שלא אוהב לקרוא את ג'ון אירווינג. קשה, אך אפשרי, כי אירווינג הוא טעם מסוים מאוד - הזוי, מלא הומור, מתעתע ובעיקר מאוד מאוד קול. היכולת שלו לספר את הסיפורים המוזרים ביותר בטכניקות הכתיבה הטובות ביותר תוך שהוא שומר על מסגרת ריאליסטית ביותר - נדמה שאין שני לה. מאז פרץ לחיינו עם "העולם על פי גארפ" ו"מלון ניו המפשייר" בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השבעים כל ספר חדש של אירווינג הוא חגיגה לאוהביו, אף על פי שנדמה שהוא תמיד מתעסק באותם נושאים (ושתמיד יופיע בספריו דוב).

"בתוך אדם אחד" / ג'ון אירווינג

 "בתוך אדם אחד" (תרגום: ניצן לפידות) הוא מעט חריג בהקשר הזה, ולא רק משום שאין בו דמות משמעותית של דוב. זהו סיפור התבגרות קצת אחר, של נער בשם בילי אבוט, שלומד לקבל את עצמו ואת חריגותו המינית בתוך אמריקה שמתחילה בפוריטניות של שנות החמישים ומסתיימת אי שם בשנות התשעים, לאחר מגיפת האיידס. כפי שלוקח לבילי זמן להתבגר ולגלות מה בדיוק הוא - לא בדיוק הומוסקסואל אך גם לא ממש סטרייט - כך לוקח לספר הזה זמן "להתניע", אולי מפני שהדמות הראשית מתחילה לא מגובשת. בסופו של דבר זה אינו ספרו הטוב ביותר של אירווינג, אבל הוא בהחלט מענג.

ציטוט למזכרת: "הזמן הנכון לקרוא את 'מאדאם בובארי' הוא אחרי שהתקוות והתשוקות הרומנטיות שלך מתרסקות, ואתה מאמין שלכל מערכות היחסים העתידיות שלך יהיה סוף מאכזב - ואף הרסני". (מודן, 478 עמ')

שורה תחתונה: הולך ומשתפר עד שלבסוף ממריא.