הקרנת בכורה: "למלא את החלל"

קהילה חרדית בתל אביב. שירה (הדס ירון) משתוקקת להשתדך לפנחס, אבל אז אחותה הגדולה (רננה רז) מתה ומותירה אחריה בעל (יפתח קליין) ותינוק. האם (עירית שלג) לוחצת על שירה להתחתן עם האלמן כדי לשמור את הנכד קרוב אליה.

קהל היעד: אנתרופולוגים חובבים ויוצאים בשאלה.

דבר המבקר: הבמאית רמה בורשטיין הצליחה להפוך סיפור כמעט טלנובלי לסרט אטי ומהורהר. הבחירה שלה להשתמש בצוות שרובו חרדי מסייעת לסרט להיראות אותנטי בדרך שבה יוצרים חילונים או חרדים לשעבר מתקשים להשיג. קשה שלא לשים לב לאיכות הצילום ולייחודיות - הפריים מלא בצבעים כהים, ותנועות המצלמה ומעברי הסצנות יוצרים תחושה שלא מדובר בסוחט דמעות מהונדס או סיפור מציצני על ה"אחר" החרדי שנועד להוציא את הצופה הממוצע מהאולם בתחושת עליונות מוסרית. ניכר שמי שמספר את הסיפור בא מבפנים: נקודת המוצא של היוצרת אינה הופכת את הסרט לנטול ביקורת, אלא שהביקורת אינה בהכרח מכוונת לחברה החרדית, אלא לדמויות ספציפיות. זו החלטה נדירה ביצירות שמטפלות בעולם הזה. הצירוף של יוצרת חרדית ושחקנים שיודעים להיכנס לדמות כמו שצריך, הביא לסרט הצלחות בעולם וגם בפרסי אופיר. (ישראל 2011, 90 דקות).

› שורה תחתונה: משחק מעולה, צילום מרהיב ואף לא גרם של זיוף, וכל זה בסרט ישראלי - עסקה משתלמת.

עירית שלג (מימין) והדס ירון ב"למלא את החלל". סיפורו של מי שבא מבפנים

"כמה טוב להיות פרח קיר" - תלמיד חדש ומופנם בתיכון (לוגאן לרמן, "פרסי ג'קסון וגנב הברק") נלקח תחת חסותם של שני תלמידים בוגרים ממנו (אמה ווטסון מסדרת סרטי "הארי פוטר" ועזרא מילר, "חייבים לדבר על קווין"), שמלמדים אותו על החיים. סטיבן צ'בוסקי, שכתב את הרומן משנת 1999 שעליו מבוסס הסרט, גם ביים את הגרסה הקולנועית. (ארה“ב, 2010, 93 דק‘).

קהל היעד: חובבי הספר, חובבי סרטי התבגרות וחובבי שלושת הכוכבים של הסרט.