ביקורת הצגה: "משאלה אחת ימינה" בתיאטרון בית ליסין

מחזה מאת דפנה אנגל, על פי ספרו של אשכול נבו ובבימוי גלעד קמחי. עם נדב נייטס, יניב לוי, ידידיה ויטל, חייקה מלכה, רויטל זלצמן, הילה זייתון, קרן מרום, עמי ויינברג, דנה שרייר ועוז ניסן.

קהל היעד: כל מי שה"חבר'ה" הם חלק משמעותי מחייו.

דבר המבקרת: ארבעה חברי ילדות כרתו ברית ששום משבר לא יערער את חברותם ושנאמנותם תישאר לנצח. בגמר מונדיאל 2002 כתב כל אחד על פתק משאלה שהוא רוצה להגשים עד גמר המונדיאל הבא, והסיפור עוקב אחר מה שעובר עליהם במהלך ארבע השנים והנסיבות שמעמידות את החברות הגברית במבחן.

כל המרכיבים הנכונים נמצאים במחזה: הומור, אהבה, קנאה וכאב, וגם כתיבה בקצב נכון וידידותי לקהל, בלי רגע משעמם על הבמה. מה שהופך את ההצגה לטובה הוא הבימוי המצוין של קמחי וצוות היוצרים שעמד לרשותו, מיואב כהן בעבודת וידאו־ארט נפלאה שארוגה בטבעיות לתוך ההצגה, דרך התפאורה של ערן עצמון ואולה שבצוב, ועד לפסקול נעים ורלבנטי שערך אמיר לקנר ממיטב היצירה הישראלית. לבה של ההצגה הוא השחקנים המוכשרים. כולם נותנים את עצמם, ובעיקר המרובע הקדוש: נייטס מקסים ונוגע ללב כיובל, ויטל כאופיר החרדתי שלא שוכח להזכיר לכולם מדי פעם כמה טוב שיש להם זה את זה, לוי מצוין ואנושי כעמיחי, האבא היחיד בחבורה, ומלכה הכריזמטי כיואב, המכונה צ'רצ'יל, שתמיד ידע מה הוא רוצה. ציטוט למזכרת: "אין לכם מושג כמה טוב שיש לנו אחד את השני".

שורה תחתונה: סיפור טוב שמשוחק מצוין, מהנה ומעורר מחשבה.

נדב נייטס ורויטל זלצמן. השחקנים המוכשרים הם לב ההצגה צילום: דניאל קמינסקי