$
פנאי

ביקורת אלבום: "האחרון" - רם אוריון

הוכחה נוספת שאוריון נותר אחד הרוקיסטים המובהקים הגדולים שלנו, ואחד מגיבורי הגיטרה הבודדים בסצנה הישראלית

גיא בניוביץ' 10:3314.08.12

אני רוצה שבכל פעם שאני נכנס למכונית, הקטע "הרקטה" מתוך האלבום החדש של רם אוריון ילווה אותי. זה פשוט קטע גיטרות כל כך אנרגטי ופרוע, בשילוב הצווחות של חברי להקת "רוצי בובה" ברקע, עד שאין יותר מוזיקת רוקנ'רול מזה.

 

זו אולי הוכחה נוספת שאוריון נותר אחד הרוקיסטים המובהקים הגדולים שלנו, ואחד מגיבורי הגיטרה הבודדים בסצנה הישראלית.

 

קהל היעד: חובבי רוק ישראלי אמיתי, בלי הקלות והנחות, אבל בהפקה ידידותית.

 

דבר המבקר: מדהים לגלות שאף על פי שרם אוריון מפליא לנגן בגיטרה החשמלית שלו מאז ימי "נושאי המגבעת" ותקופת הרנסנס של הרוק הישראלי בתחילת שנות התשעים, "האחרון" הוא בסך הכל אלבום הסולו המלא השני שלו, אחרי "כן" שיצא ב־2007.

 

אוריון פשוט עושה כל כך הרבה מוזיקה מסביב לעבודה עצמאית - אם מדובר בהפקה, נגינה או שותפות בהרכב, וזה משמח שהוא זוכר לכנס חברים טובים כמו רועי פרייליך, ספי אפרתי והאחים ציזלינג ולהוציא את אחד מאלבומי הרוק הטובים שנשמעו בישראל.

 

אוריון מכיר את נקודת החולשה המסורתית של הרוק הישראלי - התמלילים. לכן הוא בחר בחוכמה ללכת על תמהיל שחציו שימוש בטקסטים של כותבים מצוינים - ביניהם דורי מנור, דורית רביניאן, אסף גברון ושמעון אדף (שגם שר) - וחציו האחר תמלילי רוק מובהקים של אוריון ושל פרייליך מההרכב נערות ריינס.

 

אבל ההצלחה המרכזית של האלבום הזה היא ביכולת שלו לייצר הפקה מורכבת. חומר העבודה הוא אמנם שירי רוק קצרים, אבל ההפקה לשה אותם בקפידה, ומצליחה לייצר סאונד מוקפד לכל אחד ואחד מהשירים. וכך אפשר לדלג מהשיר "מכתש" הרוקיסטי, שמשלב נגיעות של ג'אז, ל"מהמ" המקסים, שמתחיל בשקט והופך בהדרגה לקטע כמעט "גזוזי" עם כלי נשיפה דומיננטיים — ללא ספק אחד השירים היפים באלבום (את המילים כתבה אנה הרמן). רם אוריון הצליח לברוא באלבום הזה לא מעט רגעי קסם מוזיקליים, ומדהימה בעיקר העובדה שתזמזמו את השירים שבו כבר מההאזנה השנייה, מה שאומר שהם גם להיטיים למדי.

 

שורה תחתונה: "האחרון" הוא אחד האלבומים הטובים ביותר של שנת 2012. נקודה.

 

עטיפת האלבום. גיבור גיטרה ישראלי עטיפת האלבום. גיבור גיטרה ישראלי

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x