• תפריט
כלכלה ומדיניות

21 טריליון הדולרים המחתרתיים שיצילו את הכלכלה העולמית

מחקר חדש מגלה כי מאז 1970 זלגו למקלטי מס ברחבי העולם כספי מסים אבודים שהיו יכולים להספיק לכיסוי חובות אירופה ואפריקה. רמז ראשון לצמיחתם של המקלטים לממדי ענק היה ביקושים מסתוריים לרזרבות מט"ח בשלהי שנות השבעים

סוכנויות הידיעות 23:1022.07.12

משבר החובות שמסכן את שלמות גוש היורו היה עשוי להיפתר בבת אחת, לו חלק זעום מאוד מכספי המסים שזורמים למקלטי מס היה מוקצה לפירעון החובות האירופיים. מחקר שערך ג'יימס הנרי, כלכלן בכיר לשעבר בחברת הייעוץ האסטרטגית הבינלאומית מקינזי, מגלה כי היקף הכספים שזרם למקלטי מס מאז 1970 הגיע נכון ל־2010 לסכום האגדי של 21 טריליון דולר לפחות, ואולי אף ל־32 טריליון דולר. מדובר בכסף שעשירי עולם מעבירים למקלטים כדי לחמוק ממנגנוני המס בארצות המוצא שלהם.

 

צפו: איפה נמצאים מקלטי המס בעולם - וכמה כסף מפסידות המדינות

 

המחקר, שעיקריו פורסמו אתמול ב"גרדיאן" הבריטי, מגלה גם כי העברת הכספים הזו מתבצעת על ידי 10 מיליון מתושבי העולם.

 

הנרי גיבש את ממצאי המחקר בעקבות נבירה בהררי נתונים של הבנק הבינלאומי להסדרי סליקה, קרן המטבע הבינלאומית, ומאגרי נתונים של אנליסטים במגזר הפרטי. הנתונים מציירים תמונה מבהילה של זרימה אדירה של כספים ממדינות ברחבי העולם למקלטים באירופה, בקריביים ובאסיה. המחקר של הנרי מגלה כי למרות מאמצים אדירים מצד כלכלות ה־G20 להתמודד עם סוגיית מקלטי המס, המוני משקיעים ממגוון מדינות עדיין מצליחים להסתיר מהרשויות חלק ניכר מהונם. "הכלכלה הזו שמתנהלת במקלטי מס גדולה דיה כדי להשפיע באופן משמעותי ושלילי על מדינות המוצא", אומר הנרי.

 

האי מאן. משמש מקלט מס האי מאן. משמש מקלט מס צילום: shutterstock

 

חשוב לציין כי הנכסים הללו הם פיננסיים בלבד ואינם כוללים יצירות אמנות, יאכטות, אחוזות ושאר סממני סטטוס של עשירי עולם. "לו יכולנו למצוא דרך כיצד למסות את כל ההון הזה, הסקטור הזה של הון מחתרתי יהיה גדול דיו כדי לבצע תרומה משמעותית ליצירת מערך של מיסוי הוגן, להשקעות ולפתרון בעיות גלובליות כמו שינויי אקלים", אמר הנרי.

 

התעלומה: ביקושים לשטרות של 100 דולר

 

במחקרו מסביר הנרי כי רמזים ראשוניים לצמיחתם של מקלטי מס לממדים עצומים הגיעו מבדיקת הכלכלות המחתרתיות של מדינות המוצא. בהדרגה, הוא אומר, התברר כי חלק ניכר מהביקושים לרזרבות מט"ח שלא נמצא להם הסבר הגיעו ממקלטי מס. רמז מוקדם לכך, אשר הנרי חשף בשלהי שנות השבעים, היה הביקוש החריג לדולר אמריקאי, ובאופן מיוחד לשטרות של 100 דולר. נכון ל־1980, למשל, היו במחזור 137 מיליארד דולר בשטרות ובמטבעות, כולל שטרות של 100 דולר בסכום כולל של 49 מיליארד דולר. לדבריו, לו כל הסכום הזה היה נמצא בגבולות ארה"ב, היה ניתן להסיק מכך כי משק הבית האמריקאי הממוצע מחזיק 1,667 דולר במזומן, כולל שישה שטרות של 100 דולר. אך באותה תקופה סכום כזה היה נחשב גדול מאוד עבור משק הבית הממוצע ושיקף הכנסה חודשית כמעט, נוסף על חשבונות בנק ושאר נכסים נזילים.

 

הפענוח: קשר לאמריקה הלטינית

 

לאורך זמן, כותב הנרי, היה ניתן לצפות כי היחס בין ההכנסה הלאומית לבין הכסף שנמצא במחזור, מחוץ לבנקים, היה צריך לגדול; זאת בשל התגברות השימוש בכרטיסי אשראי וכספומטים וצמיחת תאגידים, אשר לעתים נדירות משלמים את הוצאותיהם במזומן. עם זאת, הדבר היה נכון רק לגבי שטרות בסכומים נמוכים.

 

מ־1970 ועד 1980 ההיקף של שטרות 100 דולר במחזור צנח ביותר משליש, בעוד ששטרות קטנים יותר גדלו ביותר משליש. בשני העשורים שלאחר מכן הכמות של שטרות 100 דולר המשיכה לצנוח ב־60% נוספים, בעוד שהכמויות של מטבעות ושטרות קטנים במחזור זינקו ב־56%. בחישוב כולל, ב־2005 הסתובבו 750 מיליארד דולר אמריקאיים במחזור, שהם 6,500 דולר לכל משק בית אמריקאי. יותר משלושה רבעים של העלייה הזו היו בגלל שטרות של 100 דולר בלבד, אשר הגיעו לסכום כולל של 516 מיליארד דולר — שהם 45 שטרות לכל משק בית אמריקאי.

 

ואדוז, ליכטנשטיין. עוד מקלט מס ואדוז, ליכטנשטיין. עוד מקלט מס צילום: בלומברג

 

מה הביא לביקושים החריגים הללו לשטרות גדולים? בשלב ראשון היה נדמה כי הכלכלה המחתרתית בארה"ב עצמה אחראית לכך, כותב הנרי. באופן מיוחד העלמות מסים וסחר בסמים צמחו שניהם באופן משמעותי בשנות השבעים. אך בדיקה מקיפה יותר הראתה כי רוב העליות בביקושים הגיעו למעשה מחוץ לארה"ב. כך למשל, ב־1978 השיג הנרי נתונים מהבנק הפדרלי המרכזי שהראו כי הפד מקבל הרבה יותר מזומן מכפי שהוא מוציא בכמה ממדינות דרום ארה"ב. מ־1970 ועד 1987 הבנק הפדרלי של מיאמי קיבל 77 מיליארד דולר והוציא 22 מיליארד דולר. הבנקים הפדרליים של אל פאסו וסן אנטוניו היו גם כן בעודף של עשרות מיליארדי דולרים. הביקושים לדולרים בטקסס ובפלורידה התקשרו לאירועים כלכליים שהיו באותה תקופה באמריקה הלטינית. כך למשל, הזליגה של דולרים מבנקים בטקסס זינקה בתקופת הפיחותים שאירעו במקסיקו בספטמבר 1976, בפברואר 1982 ובאוגוסט 1982.

 

הכשל: ניפוץ תיאוריית החלחול

 

אירוע פיננסי מסתורי נוסף צץ לו באמצע שנות השמונים, כאשר קרן המטבע הבינלאומית החלה להבחין כי נתח גדל והולך מהסחר וההכנסות העולמיים פשוט נעלם מהמאזנים הגלובליים של נתוני התשלומים. ב־1986 צוות פעולה מיוחד של קרן המטבע בחן מקרוב את פער הסכומים וקבע כי הפקטור החשוב ביותר שתרם לפער היה היעדר הכנסות מהשקעות, שבעיקר נבעו ממסים על פיקדונות בנק זרים שלא דווחו. שלושה רבעים מהכנסה חסרה בסכום כולל של 230 מיליארד דולר שחשפה הקרן עבור השנים 1977–1983 השתייכו לתושבי מדינות מתפתחות, יותר ממחציתם תושבי מדינות עם חוב חיצון גדול במיוחד.

 

באקלים שבו המדינות העניות בעולם, באופן מיוחד באזור הסאב־סהרה של אפריקה, נאבקות לזכות במחיקת חובות מהקהילה הבינלאומית, הממצאים הללו מטרידים במיוחד. לפי המחקר של הנרי, במקרים רבים לו יכלו לגבות מס מעשירי המדינות האפריקאיות באזור, היתה נחסכת מהן מלכתחילה הצניחה לחובות. ניגריה, למשל, מדינה עשירה בנפט, איבדה 300 מיליארד דולר בכספי מסים שזלגו למקלטי מס מאז 1970.

 

"הסכומים הללו משקפים כשל אדיר", אמר ל"גרדיאן" ג'ון כריסטנסן מארגון Tax Justice Network הפועל נגד העלמות מסים. "חוסר השוויון הוא הרבה יותר חמור ממה שמראים הנתונים הרשמיים, אבל הפוליטיקאים עדיין מסתמכים על תיאוריית החלחול שלפיה כסף אמור לזלוג לשכבות העניות", הוסיף. "הנתונים החדשים הללו מראים את ההפך הגמור: לאורך שלושה עשורים סכומי כסף אדירים זלגו לחשבונות הסודיים של מספר זעום של מגה־עשירים", ציין.

 

קבלו ניוזלטר יומי המסכם את חדשות היום ישירות למייל שלכם. לחצו להרשמה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x