לקחי צבע טרי

"בזכות הקהל שמגיע לצבע טרי אני נשאר בארץ", אומר רועי יריב, מבעלי הגלריה השיתופית P8. "אין עוד יריד בארץ שאנשים עומדים בו יפה בתור לכניסה, בלי דחיפות, מתהלכים בשקט, מסבירים לילדים למה אסור לגעת באמנות, מבקשים רשות לצלם.

ההצלחה של היריד היא בין היתר בזכות הקהל המקסים שהוא מצליח להביא". הקהל שיריב משבח מנה השנה כ־30 אלף איש במשך חמישה ימים, כך שאת המטרה העיקרית של היריד – הנגשת האמנות לציבור הרחב – הוא אכן מקיים. כעת, כשהמשתתפים סיימו לסכם את נתוני המכירות, אפשר להתפנות לבחינה והסקת מסקנות.

חינוך מיוחד

היריד של 2012 היה הגדול והעשיר ביותר שהיה עד כה, וגם שונה למדי מאלה שקדמו לו. אחרי שנערך בשנים קודמות במתחם קסטיאל, מתחם התחנה, נמל יפו והגן הבוטני בדרום תל אביב, הגיע השנה היריד ללוקיישן חדש ולא אופייני - בית ספר תיכון חדש בצפון העיר.

המיקום הכתיב במידה רבה את אופי האירוע: מצד אחד – החלל העצום בגודלו הקל על תחושת הצפיפות שאפיינה את היריד בשנים קודמות, והחללים שבהם הציגו הגלריות והאמנים העצמאיים אפשרו צפייה בעבודות מבלי להידחק ולהציץ מבעד לאחרים. מצד שני – בית ספר מעלה אסוציאציות לא נעימות אצל רבים מאיתנו. לא היה שום ניסיון להסיט את תשומת הלב מהעובדה שהיריד מתקיים בבית ספר, להפך, זה דווקא הודגש, ויצר אי־נוחות קלה אצל חלק מהמבקרים, ואולי גם אצל חלק מהאמנים.

עבודה של מאשה רובין. מחיר היצירה בין הגבוהים בחממת האמנים

השפע האדיר ביריד היה אולי קצת יותר מדי. מי שהרוויח מהעניין היתה חממת האמנים העצמאיים בקומת הקרקע של הבניין, שהמכירות בה - כך מסרו מהפקת היריד - הגיעו לסך כולל של 2 מיליון שקל (בדומה לשנה שעברה). מי שנפגע היו הגלריות הקטנות ששובצו בקומה השלישית, שאליהן הגיעו המבקרים, אם בכלל, כשהם כבר רוויים. גילת נדיבי, בעלת גלריה פלורנטין 45, שמוקמה בקומה העליונה, אומרת: "אני לא בטוחה שכל מי שהגיע ליריד הגיע גם אלינו, ובטח היו גם מבקרים שראו את קומת הקרקע בלבד. אבל למרות שהיינו בקומה העליונה, מכרנו לא רע בכלל. החלל היה נוח כיוון שלכל גלריה היה מרחב. מצד שני, היה פחות קשר בין הגלריות, כל גלריה היתה בשלה". יריב, שגם הגלריה שלו מוקמה למעלה, מזדהה: "כשלא מכרנו בערב הפתיחה היה מאכזב, במיוחד ביחס למכירות היפות של האמנים העצמאיים בקומת הקרקע. דווקא ביום האחרון של היריד מכרנו יפה מאוד, גם ביחס לשנים קודמות".

הגלריה קונטמפוררי ביי גלוקונדה מוקמה בלוקיישן "יוקרתי" יותר, בקומה הראשונה, מיד עם העלייה במדרגות. "ישראלים אוהבים להתבכיין", אומר רוני פורר, בעלי הגלריה. "זה ידוע וברור שהאינטרס הראשוני של היריד ושל היוזמות שלו הוא לקדם את חממת האמנים ולמכור שם כמה שיותר. היריד השנה היה מאורגן לתפארת, הלוקיישן היה נפלא, המקום היה רחב ונעים. מכרנו יפה מאוד גם לעומת שנים קודמות וזה למרות שבחרנו להציג תערוכת יחיד של אמן יחסית לא מוכר. אני חושב שהיריד לא נופל בשום צורה מירידים בחו"ל, ואני מוריד את הכובע בפני הצוות המארגן".