• תפריט
ספורט ישראלי

רן בן שמעון: "אני לא חיקוי של אברם"

עם רן בן שמעון לא מדברים רק על כדורגל. נעים בין מקיאוולי לניטשה, משוחחים על מה חוק בוסמן עשה לכדורגל הישראלי ומעמד המאמן ומגיעים גם עד השתלמויות בארסנל והחיפוש האינסופי אחר "קילרים". "יש לי הערכה עצמית די גבוהה, אבל אני עדיין לא יכול להסתכל על עצמי ולהגיד שאני יותר טוב ממישהו אחר", אומר המאמן שמוביל את קריית שמונה לאליפות היסטורית

אוריאל דסקל 22:5801.04.12

את הראיון עוצר הבעלים של בית הקפה החיפאי. "צ'מע", אומר הבעלים לרן בן שמעון, מאמן איתוראן קריית שמונה, "אני לא יכול לקרוא את זה". הבעלים מצביע על הספר שהביא לבית הקפה, "הנסיך" של ניקולו מקיאוולי. בן שמעון היה זה שהמליץ על הספר לבעלים. "אתה צריך יכולת ריכוז פנומנלית בשביל לקרוא אותו", אומר בן שמעון לבעלים. "קראתי אותו שלוש פעמים עד שהבנתי אותו".

 

הבעלים אומר שהוא מוכן לאתגר. "הספר באמת קשה", אני מוסיף לשיחה, "קשה כמו ניטשה". "יותר קשה מניטשה!", עונה בן שמעון. "כי ניטשה, אחרי שאתה מבין את התבנית, קל יותר לקרוא. אבל הנסיך...זה קשה מאוד! אבל הוא פשוט מצוין". "אתם מפחידים אותי", אומר הבעלים. "כן", עונה בן שמעון, "אבל אם אתה מסוגל לעשות כאלו רוגלך - אני בטוח שתצליח לקרוא את 'הנסיך'. המלצה שלי - שב ליד אשתך. היא תעזור לך".

 

אני מספר לבן שמעון שג'יאנולקה ויאלי, לשעבר חלוץ יובנטוס וצ'לסי, כתב ספר שבו הוא משווה בין הכדורגל האנגלי לכדורגל האיטלקי והוא משתמש הרבה במקיאוולי כדי להסביר את התפיסות התרבותיות, שמכתיבות את הדרך שבה האיטלקים משחקים כדורגל. "התפיסה האיטלקית לכדורגל זה כל כך מקיאוולי!", אומר בן שמעון. "אין מה לעשות, כדורגל זה קודם כל תרבות".

 

כן, זו שיחה עם מאמן כדורגל ישראלי. מאמן כדורגל שלא יעיד על עצמו כ"מיוחד", אבל אף איש מקצוע בישראל לא ידבר איתך על ניטשה ומקיאוולי או על ההבדל בין אסכולת יוהן קרויף לאסכולת לואי ואן חאל. ואף אחד בישראל לא עשה מה שהוא הצליח לעשות, וזה לקחת קבוצה סופר־פריפריאלית כגון עירוני קריית שמונה לתארים ולמרחק נגיעה מאליפות מרשימה עם סגל שחקנים שמקבל רק 8 מיליון שקל בשנה. קריית שמונה של רן בן שמעון ניצחה קבוצות עם סגלים בשווי עשרות מיליוני שקלים, האא ספגה רק חצי שער במשחק בממוצע ותסיים, ככל הנראה, עם פער נקודות דו־ספרתי בטבלה מהמקום השני.

 

 

רן בן שמעון בתקופתו במכבי תל אביב. "אני נשבע שלא סגרתי בשום קבוצה, אפילו לא ניהלתי משא ומתן", הוא אומר בשיחת השלמה שנערכה השבוע. "אני חושב שאפילו אשתי לא מאמינה לי" רן בן שמעון בתקופתו במכבי תל אביב. "אני נשבע שלא סגרתי בשום קבוצה, אפילו לא ניהלתי משא ומתן", הוא אומר בשיחת השלמה שנערכה השבוע. "אני חושב שאפילו אשתי לא מאמינה לי" צילום: ראובן שוורץ

 

לא ממשיך בק"ש

 

את הראיון קיימנו לפני פיצוץ המשא ומתן עם איזי שרצקי, הבעלים של קריית שמונה. הפיצוץ הוביל לתהום עמוקה בין השניים - משהו שמעיב על ההישגים חסרי התקדים של קבוצתם. שרצקי הודה בשבוע שעבר בהרצאה באוניברסיטת תל־אביב ש"בלי רן בן שמעון לא היינו מגיעים לשום מקום" אבל בן שמעון לא ימשיך בקריית שמונה. בזה הוא בטוח. הוא מרגיש שמיצה את עצמו בקבוצה ועייף מהעבודה שם. הוא כנראה אחד האנשים שעשה את הקילומטרז' הגבוה ביותר בישראל בשנים האחרונות. הוא גר עם בת זוגו בחיפה, ומדי שבוע הוא נוסע למרכז כדי לטפל בבתו מנישואים קודמים. התוצאה היא שעות רבות על הכביש. בן שמעון, כאמור, יודע שלא ימשיך בקריית שמונה, אבל לא ממש יודע לאן יגיע. "אני נשבע שלא סגרתי בשום קבוצה, אפילו לא ניהלתי משא ומתן", הוא אומר בשיחת השלמה שנערכה השבוע. "אני חושב שאפילו אשתי לא מאמינה לי".

 

"אם היה לי את צ'אבי..."

 

אבל נחזור לראיון. הוא התקיים יום לאחר הניצחון של נאפולי על צ'לסי בשמינית גמר ליגת האלופות. בן שמעון שמח לדבר על המשחק הזה, שבו התרשם מאוד מנאפולי. "זו קבוצה שמשחקת כדורגל אמוציונלי", הוא אומר. "זה, לפי דעתי, קשור לגיאוגרפיה של הקבוצה. אי אפשר לשחק שם כדורגל אחר. תראה את אדינסון קאבאני, הוא סוס פרא. אי אפשר להגיד לו לאן לרוץ, לאן ללכת - וזה הכוח הגדול שלו ושל הקבוצה. ברצלונה, למשל, חיה על פי עקרונות. המאמן נותן לשחקנים שלו את המסגרות מגומי והם מותחים את הגומי. זה כדורגל שונה משל נאפולי".

 

קריית שמונה אמורה להיות מקום אמוציונלי, אבל הקבוצה מאוד מאורגנת. זה כדורגל שלא מחובר לאזור. 

 

"זה בגלל שהגענו למסקנה שהכדורגל הזה לא מתאים להגיע להישגים. השחקנים שהיו טיפה יותר חופשיים ברוחם, לא הביאו אותנו לאן שאנחנו רוצים. יש להם המסגרות ההתקפיות החופשיות. אבל תחמנו את ההגנה, את החשיבה. יש לנו תרגילים התקפיים - 10% מהשערים שלנו הגיעו מתרגיל מסוים שעשינו. רוב הכדורגל הישראלי מתרכז בללמוד הגנה ומבסס את התקפה בעיקר על יכולות האישיות".

 

אתה אוהב את שיטת ה־4–3–3, אבל אתה יותר אסכולת מוריניו מאשר אסכולת ברצלונה. יותר חשובה לך ההגנה מההתקפה. 

 

"אולי בשימוש בשחקנים אני יותר קרוב למוריניו. אבל אם היו לי צ'אבי ואינייסטה, הייתי משחק אחרת לגמרי. בכל העולם ישנה השאלה הגדולה: 'מה, בתור מאמן, אתה עושה - מתאים שיטה לשחקנים או שחקנים לשיטה?'. במדינת ישראל נדיר שאתה יכול להתאים שחקנים לשיטה. אין כאן בנק בלתי נדלה של שחקנים. בתור נקודת פתיחה, אני בנכות מובנית בגלל שאני צריך להשתמש ברוב של שחקנים ישראלים. אין לי בחירה אינסופית בשחקנים כמו מאמנים שאין להם הגבלות על זרים. אין מוצרים על המדף בלי סוף. קשה להשיג בדיוק את מה שאני צריך.

 

אבל פעם נראה שהיו יותר אופציות. ידעת שבני יהודה עושה שחקנים מסוימים, הפועל פתח תקווה ייצרה שחקנים מסוימים, הפועל תל אביב עשתה שחקנים מסוג דומה. איפה זה?

 

"זה בגלל שפעם נולדת בהפועל פתח תקווה ומתת בהפועל פתח תקווה. החיים שלך היו תלויים במאמן. ולא היה דבר כזה לעבור לקבוצה אחרת. היה משפט שאומר 'משורה ישחרר רק המוות' - זה משפט של הבריגדות במלחמת העולם השנייה. היית שפוט של מועדונים. ואז הגיע בוסמן, ושינה הכל. פתאום שחקנים אמרו, 'אתם לא יכולים לשלוט עליי'. 'לא מתאים לי, אני הולך'. והכלים שהיו למאמנים השתנו. עד בוסמן, קיבלת כבוד מתוך פחד. כי בתור שחקן היית צריך לשרוד שבעה מאמנים בשביל להפוך לשחקן, ואם מישהו לא היה אוהב אותך, הוא היה גומר לך את הקריירה. בשבילך מאמן היה אלוהים - לא משנה כמה הוא היה טוב או רע או מה האישיות שלו. טוב לא טוב, פחדת ממנו. היום מאמנים צריכים שיעריכו אותם בשביל שיקשיבו להם. זה שינה את המאמן, את יכולות האימון. זה שינה את הכל. כל הזמן אומרים, 'פיחות במעמדו של המאמן'. מה זה בעצם? זה בעצם עמדת המאמן במבנה המועדונים החדש. מה שקורה - בכל תחום בחיינו, זה שאנחנו מקבלים בעלי שררה כאוטוריטות. באו בעלי מועדונים עם כסף והם רוצים לקבוע. בעל המאה הוא בעל הדעה. זה לא אנחנו המצאנו. פעם המועדונים היו שייכים להסתדרות או משהו. היו מנהלים אותם פקידים. והמאמנים היו יותר דומיננטים. הם קבעו הכל. זה השתנה כאמור. ויש היום ילדים בני 6–7 שמקללים מאמנים. וכולם יודעים כדורגל. והפרשנים משטחים את המשחק כדי להיות פופולריים. הרבה פעמים פרשנים אומרים: 'מה הוא עושה?'. 'מה הוא החליט?'. והבעלים דומיננטיים מאוד. ומה שקורה זה שמאמנים עם אישיות פחות חזקה נעלמים מהמשחק. יש היום 16 משרות בליגת־העל - אז מאמנים רבים מעקמים את העקרונות בשביל שתהיה להם עבודה".

 

 

שחקני קריית שמונה. "אולי בשימוש בשחקנים אני יותר קרוב למוריניו. אבל אם היו לי צ'אבי ואינייסטה, הייתי משחק אחרת לגמרי. בכל העולם ישנה השאלה הגדולה: 'מה, בתור מאמן, אתה עושה - מתאים שיטה לשחקנים או שחקנים לשיטה?'. במדינת ישראל נדיר שאתה יכול להתאים שחקנים לשיטה. אין כאן בנק בלתי נדלה של שחקנים." שחקני קריית שמונה. "אולי בשימוש בשחקנים אני יותר קרוב למוריניו. אבל אם היו לי צ'אבי ואינייסטה, הייתי משחק אחרת לגמרי. בכל העולם ישנה השאלה הגדולה: 'מה, בתור מאמן, אתה עושה - מתאים שיטה לשחקנים או שחקנים לשיטה?'. במדינת ישראל נדיר שאתה יכול להתאים שחקנים לשיטה. אין כאן בנק בלתי נדלה של שחקנים." צילום: ראובן שוורץ

 

אז לאן הולך הכדורגל שלנו? נראה שהוא מעולם לא היה בשפל גדול יותר.

 

"תראה, יש היום המספר הכי גדול של ישראלים שמשחקים בחו"ל. בסך הכל יש דעה טובה לגבי היכולות של השחקנים הישראלים. ועוד שנה־שנתיים יהיו אצטדיונים חדשים ומתקנים ברמה יותר גבוהה. אבל כן, ברמה הטכנית הפשוטה, והבנת משחק, אנחנו פחות טובים. על השחקן הישראלי נאמר הרבה שהוא לא מקצוען. אבל אני מבטיח לך שבכל מועדון בישראל יש 7–6 שחקנים שהם הרבה יותר מקצוענים מכל שחקן איטלקי. אבל רמת המתקנים, רמת הניתוח של ההופעות של השחקנים, רמת האימון, רמת הבידוק והביקורות - אלו רמות נמוכות מאוד בישראל.

 

במועדונים בינוניים ואפילו קטנים באירופה יש מתקנים ומערכות בידוק שאין כאן. הייתי שבוע במאיורקה אצל דודו אוואט - זה מועדון קטן יחסית ויש שם מגרשי אימון ובנייה פיזיולוגית של שחקן שפשוט אין כאן. יכולות אימון שבנויות על מחשוב, ועוד דברים שהם בסיסיים באירופה וכאן פשוט אין את התשתיות או את ההשקעה בהן".

 

ומה בקריית שמונה?

 

"בקריית שמונה יש לנו מזל שהבוס מבין שצריך את הדברים האלה. פעם הוא לא חשב ככה. אבל תשמע, תן עוד 5 מיליון שקל ואפשר לבנות מועדון ברמה הגבוהה ביותר בקריית שמונה. עכשיו בנינו חדר כושר ברמה גבוהה. ועדיין הייתי מעדיף לעבוד עם בריכות הידרותרפיה, הייתי מעדיף שיהיו לנו מחשבים, בדיקות גופניות ומערך רפואי ברמה גבוהה. במדינת ישראל כמעט אין מועדונים שמחזיקים פיזיולוג במשרה מלאה ואצלנו יש. תראה לי מועדון אחד שעובד עם פסיכולוג צמוד כמונו".

 

ובכל זאת, אומרים שאתם בדרך לזכות באליפות בגלל קריסת הגדולות ולא בגלל שאתם גדולים בעצמכם.

 

"קודם כל, היה לנו תפקיד חשוב בקריסת הגדולות. ניצחנו את מכבי חיפה אחרי שהיא ניצחה את סטיוואה בוקרשט 5–0. כולם אמרו שיפרקו אותנו ויתקרבו 3 נקודות מאיתנו. היה פוטנציאל למכבי חיפה להתעורר אבל נתנו מכה ליריבה גדולה - 3–0. ואז המשכנו והם נכנסו לכושר רע. הפועל תל אביב הובילה עלינו ב־2 נקודות כשהגענו למשחק מולם וניצחנו. אם היא היתה מנצחת את קריית שמונה, היא פותחת פער. אבל ניצחנו והפועל נכנסה למשבר. בנפילה של הגדולות יש לנו חלק גדול. ואתה יודע מה, בכל השנים אף אחד אחר לא ניצל נפילה של הגדולות כמו שאנחנו ניצלנו. אנחנו לוקחים נקודות כמו כל 15–20 האלופות האחרונות".

 

וזה הרבה בזכותך...

 

"כל ההצלחה והמחמאות עושות לי טוב, אבל זה לא רק תלוי במאמן. יש צוות אימון, יש בעלים. והשחקנים התבגרו לי מול הפנים. ויש קו עלייה בקריית שמונה, עלינו לליגה עם חבר'ה צעירים. בשנה שעברה, עד שני המחזורים האחרונים היינו במקום השלישי, היתה הצלחה בגביעים. אבל הכי חשוב מבחינת המועדון, זה שנראה שכל מי שבמועדון בחר להיות מוצלח. אנחנו מדברים הרבה על בחירה בחדר ההלבשה שלנו. הרבה מאוד שחקנים בחרו להצליח".

 

אבל בלעדיך היתה קריסה מוחלטת של הקבוצה. ובכלל לא ברור אם מישהו אחר יכול לקחת את הקבוצה ולרשום איתה הישגים. 

 

"יש לי הערכה עצמית די גבוהה, אבל אני עדיין לא יכול להסתכל על עצמי ולהגיד שאני יותר טוב ממישהו אחר. אני עסוק בתעשייה ולא נותן למחשבות כאלה להיכנס לי לתוך הנפש".

 

 

איסטווד. עזר לקריית שמונה נגד הפועל תל אביב במשחק הראשון איסטווד. עזר לקריית שמונה נגד הפועל תל אביב במשחק הראשון צילום: אמ סי טי

 

"אברם כתב את 'הנסיך'"

 

למדת הרבה אצל אברם...

 

רן בן שמעון קוטע את השאלה באמצע. "למדתי הרבה מאוד אצל אברם אבל אני בז לחיקויים. למדתי הרבה מאוד דברים מאברם. גם בתור ילד הייתי מאוד קרוב לאברם. אבל למדתי גם הרבה דברים שאני לא אקח ממנו. ראיתי אצל אלי גוטמן דברים מדהימים ודברים אחרים שלא אקח בתוך מאמן. היה לי מאמן אברשה מרצ'ינסקי, שהרבה לא מכירים, וגם ממנו למדתי ממנו הרבה. יש מאמנים שלא למדתי מהם כלום. אבל בסופו של דבר - אני לא מאמין בחיקויים. הרבה מאוד אנשים משווים אותי לאברם. אבל זה פופוליסטי. אני די שונה. מאוד שונה אפילו. שונה בראייה על הרבה מאוד דברים. דיברנו על 'הנסיך' קודם. זה נראה כאילו אברם כתב את 'הנסיך' עם מקיאוולי. אברם בן אדם מאוד מאוד חכם. כל תחום שהוא היה בוחר הוא היה מצליח בו".

 

זה משהו שחסר בכדורגל הישראלי? האינטלקטואליזציה של דברים?

 

"חסר עומק. אבל אני לא רוצה לדבר על זה. אני כן אשמח מאוד אם יהיה יותר עומק. צריך לנסות לשנות את הסביבה הקרובה שלך. אבל צריך לדעת לשמור על עצמך בג'ונגל הזה".

 

לחבר'ה שלך בקבוצה אתה אומר: "בוא תקראו 'הנסיך'"?

 

"לא, אבל אני מתעסק רוב היום בשבירת בנאליות, שבירת תבניות, שבירת חשיבה שטחית. זה מרב העבודה שלי. יש שחקנים שאני צריך לשבת איתם ולהראות להם כל דבר שהם עושים בווידיאו, ואז הם משחקים עם הידיעה שכל דבר שהם עושים יש מישהו שצופה בהם. אז הם יודעים שיש להם מאמן חרוץ. כל שבוע אני בוחר 3–4 שחקנים לשבת איתם. יש את זה הרבה מאוד בחיל האוויר. הקטע הזה של ניתוח ובקרה. הם לא מעיפים אנשים. הם יושבים איתם ומשפרים אותם. וגם אצלי, הם יודעים שלכל דבר קטן יש חשיבות. ואצלנו האסיפות תמיד באווירה אחרת - כל אסיפה אמורה להיות שונה. אצלנו אין את 'חייבים לנצח היום', אצלנו אין 'מלחמת עולם'. לא ישמעו ממני: 'אם לא תרוצו, לא תהיו כאן'. אני סולד נורא מאיומים ומהפחדות. אני אומר להם הרבה: 'בואו נראה אם אנחנו מסוגלים לנצח'".

 

הילארי סוונק בק"ש

 

בן שמעון מספר על ההכנות לקראת המשחק הראשון העונה נגד הפועל תל אביב. הוא הרגיש שהקפיד יותר מדי על הערות טקטיות, אבל שהשחקנים הרגישו חסרי ביטחון להימדד לצד "קבוצה גדולה". ולכן ישב עם השחקנים באסיפה מול 6 דקות של הסרט "מיליון דולר בייבי" של קלינט איסטווד.

 

"בסרט יש סצנה שהילארי סוונק, השחקנית הראשית, רוצה לעלות מהדרגה החובבנית של האגרוף לדרגה המקצוענית. והיא עולה לקרב הראשון המקצועני שלה והיריבה עושה לה בית ספר. היא אומרת לאיסטווד: 'אני לא יכולה לגעת בה". ואז איסטווד אומר לה: 'זה בגלל שהיא יותר צעירה, יותר יפה ויותר טובה ממך'. ואז בשפת הגוף שלה רואים את השינוי. והיא עולה לסיבוב השני ומפרקת את היריבה.

 

והשחקנים ישר הבינו מה אני רוצה. אז נכון, מועדון הכדורגל הפועל תל אביב יותר עשיר, יותר גדול, השחקנים יותר טובים אבל אנחנו יכולים לבחור - להיות כמו הילארי סוונק או להיכנע. אי אפשר היה להעביר את המסר יותר חד מהסצנה הזאת". אלעד אשכנזי, הפסיכולוג הצמוד לקריית שמונה, ראה שהמסר עבר, ובמשחק עצמו באמת אפשר היה לראות שיש קבוצה שרוצה יותר, קריית שמונה. לקרבות המגע השחקנים של קריית שמונה הגיעו ראשונים, הם השתלטו על המשחק מההתחלה. הפועל נראתה כמו הקבוצה הקטנה שמחפשת לעקוץ.

 

הפסיכולוג הוא העוזר הכי חשוב שלך?

 

"התחלתי לעבוד איתו מול הקבוצה וטפטפתי אליו שחקנים וראיתי שכל שחקן אצלו השתפר במאות אחוזים. העבודה איתו מדהימה. אבל כל הצוות שלי מאוד חשוב. עוזר המאמן (ברק בכר - א"ד), מאמן השוערים (פיני אברהם - א"ד) ומאמן הכושר (ערן שאדו - א"ד) שאני מאוד מחזיק ממנו וסומך עליו.

 

"אנחנו הצוות הכי קטן בליגת־העל. יש לנו מנכ"ל יוסי אדרי - שעושה הכל. שליחויות, חסויות, הכל. יש לנו מזכירה. פיזיותרפיסט עוזר פיזיותרפיסט וזהו".

 

אתה מעוניין לעבוד בחו"ל?

 

"מאוד מאוד מאוד".

 

אומרים לך, בוא תיקח קבוצה הולנדית בליגה השנייה - קח חמש שנים. יש לך מתקנים. יש לך תשתיות. גו!

 

"אני לא חושב על זה פעמיים ולוקח. ויפה ששאלת אם נותנים לך יד חופשית מקצועית. הכסף כאן לא חשוב. יגידו לי 300 אלף יורו אבל לא ייתנו לי את היד החופשית, אני לא בהכרח עושה את זה. אני רוצה שלוש שנים לעבוד כמו שאני מבין וכמו שאני רוצה. אם נותנים לי את זה - אני הולך בלי לחשוב פעמיים".

 

אתה יוצא להרבה השתלמויות.

 

"אני מסתובב הרבה בעולם. הוא עולם פתוח. היום כולם יודעים הכל על כולם. שיטות אימון, איך עושים, מה עושים, למה עושים. אבל נראה לי שאני המאמן היחיד בישראל שיש לו בחוזה שתי השתלמויות. אני מקבל פחות כסף בשביל ההשתלמויות האלה".

 

בן שמעון לא יוצא סתם להשתלמויות. חשוב לו להיות חלק מהמועדון במשך שבוע או שבועיים כדי ללמוד יותר טוב. "אני רוצה להיכנס לתוך הראש של המאמן, ולכן חשוב הקשר הישיר. הקשר האישי עוזר לי להבין יותר טוב". מי עוזר להשיג את הכניסה הזאת למועדונים? "אברם עוזר, השחקנים הישראלים עוזרים".

 

מה היה ההדבר שעשה לך "וואו"? שגרם לך לחשוב אחרת ושינה לך את צורת האימון?

 

"רגע הוואו שלי היה בכניסה לאקדמיה של ארסנל. בכניסה יש משולש כזה שמראה מה המועדון רוצה מהשחקנים.

 

בבסיס כתוב לוחם. לא פייטר. המילה 'warrior', ואז מסבירים שם מה זה. ובעיקר שההשקעה שלו לא תלויה בדבר. לא מדובר על לוחם של גליצ'ים שעושה את עצמו נלחם. מדובר על לוחם ברוח. בחלק השני של הפירמידה הזו ישנה יכולת הסתגלות ולימוד. וזה עשה אצלי משהו. כל החיים אנחנו במסגרות ולומדים במסגרות. ועוברים מגישה לגישה. לכל מסגרת ישנן הדרישות שלה. תמיד ידעתי שזה מאוד חשוב לשחקן - אבל כשקראתי את זה על הקיר ואת ההסבר, הבנתי שזה לא רק יכולת הלמידה, זה גם איך ליישם את מה שאתה לומד. יש שחקנים שאתה אומר להם משהו והם ישר יודעים מה לעשות. יש שחקנים שאתה יכול ללמד אותם בקליפים על שחקנים מאירופה, לשבת איתם על סטטיסטיקות, לעשות איתם שעות של לימודים והם לא ידעו מה לעשות עם זה. אני מחפש שחקנים שיודעים ללמוד וליישם את מה שלומדים. החלק השלישי בפירמידה בארסנל זה כישרון - Skills. אבל הם מסבירים שם שהכישרון זה לא רק יכולות טכניות - זה הכישרון להביא את הכישרון לידי ביטוי שבוע אחרי שבוע. הם אפילו מגדירים שם גם עבודה קשה ככישרון.

 

"זה משמש אותי לכל מיני דברים. כמובן שיש הרבה שחקנים שאין להם התכונות האלה - אבל אלו לא השחקנים שאני מחפש".

 

ומה עוד אתה מחפש בשחקן?

 

"אני מחפש קילרים. רוצחים בדם קר. בלעדיהם אי אפשר לזכות באליפות. אצלנו, כולם ידברו על ברק בדש, שמעון אבו־חצירה, שחקנים יצירתיים - אבל יש רק שחקן אחד שאם תוציא מהקבוצה, היא תקרוס. בראיין גרזיץ'. הוא שחקן כזה, שבלעדיו הקבוצה הרבה פחות טובה. גרזיץ' הוא שחקן הישגי. אם אני מאמן מחר את מנצ'סטר יונייטד - אני לוקח אותו איתי. הוא האש. כל שחקן צריך להניע, למצוא אצלו את הזווית המיוחדת. גרזיץ' לא צריך את זה. הוא בהילוך חמישי כל הזמן. מת לנצח. רוצח בדם קר. זו תכונה מאוד קשה לזיהוי. הרבה פעמים אתה רואה שחקנים שבמשחק אחד הם כאלה, אבל במשחק השני הם לא. ולכן צריך סקאוטים. הסקאוטים הגדולים בעולם מזהים את זה. רואים את ההרגלים, לומדים את השחקנים. קילרים כאלה - זה משהו שאני מחפש כל חיי. לא רק בכדורגל. בכלל, אתה צריך קילרים לידך".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x