אפקט החממה
חממת הקולנוע החדשה של סם שפיגל, הרביעית מסוגה בעולם, מממנת ומדריכה יוצרים. "כלכליסט" בודק אם מעבדות יוצרים הן התשובה הקולנועית לסטארט־אפ, ומה הסיכוי שמירושלים ייצאו השמות הגדולים של העתיד
עשרות אלפי צעירים מסיימים ללמוד בבתי ספר לקולנוע בעולם וחולמים על סרט באורך מלא – תהליך מורכב ויקר. האם אפשר לסמן את הפרויקטים המבטיחים בקולנוע, ממש כמו שעושים בסטארט־אפ? זו השאלה שבתי ספר וקרנות מימון מנסים לענות עליה בחממות הקולנוע.
השנה נבחרו 12 במאים צעירים מישראל ומהעולם, אחרי מיון קפדני, להשתתף בחממת הקולנוע הבינלאומית בירושלים. החודש הם סיימו את השלב השני בפיתוח, שבו התגוררו במשכנות שאננים ועבדו באופן אינטנסיבי עם עורכי תסריט. בפסטיבל ירושלים הקיץ הם יציגו את התסריטים בפני חבר שופטים בינלאומי. האם בתוכם מסתתרים השמות החמים של הקולנוע בעתיד?
אלטרנטיבה להוליווד
לפני כ־12 שנה הבינו אנשי מכון סאנדנס בארצות הברית שאפשר לזהות טאלנט ולהעניק לו תמיכה. במסגרת הפרויקט החלוצי "מעבדת התסריטאות" מספר מצומצם של תסריטאים מבטיחים מקבלים שם מדי שנה הרצאות ייעוץ מקצועיות, ולמצטיינים ניתן מענק הפקה. עם השנים היתה המעבדה בסאנדנס למודל של תמיכה וחונוכות, ומיתגה כמה מהשמות המובילים בעולם הקולנוע כשאלו היו רק בתחילת דרכם.
בין השמות הידועים והסרטים שהתחילו בסאנדנס - "בנים אינם בוכים" של קימברלי פירס, "מרתה מרסי מיי מרלן" של שון דורקין ו"הדוויג והשארית העצבנית" של ג'ון קמרון מיטשל. "רוברט רדפורד הגה את הרעיון כשהתקשה לקבל מימון לסרט, אפילו ככוכב ידוע", מסבירה אליסיה ווסטון, האחראית על בחירת המועמדים לחממה בסאנדנס. "הוא חשב: אם אני לא יכול לקבל כסף, איך אחרים יקבלו? החממה התסריטאית שלנו ממשיכה בקו הזה. אנחנו מביאים כישרונות שברוב המקרים כבר עשו סרט ראשון, ומעדיפים שהבמאי יהיה גם התסריטאי. אנחנו גם מנסים למצוא פרויקטים שונים במהותם, שמייצרים אלטרנטיבה למנטליות ההוליוודית. לסרטים כאלו יש נישה כלכלית משלהם, ולנו יש מחויבות לקחת סיכונים לגביהם".
אליסיה ווטסון, סאנדנס: "אני בהלם ממספר הישראלים שמגיעים אלינו. כל שנה יש לנו לפחות ישראלי אחד. נוכחות מרשימה, כי יש שלושה מקומות בלבד לכישרונות בינלאומיים"
בסאנדנס יש העדפה ברורה לקולנוענים אמריקאים, עם מכסה קטנה לקולנוענים מהעולם, אבל הבמאים הישראלים מוצאים דרך להתבלט. "אני לחלוטין בהלם ממספר הכישרונות הישראלים שמגיעים אלינו, ובחלקם לצערי איננו יכולים לתמוך", מסבירה ווסטון.
הישראלים הראשונים בסדנה היו אתגר קרת וטטיה רוזנטל עם סרט האנימציה שלהם "9.99". אחריהם הגיע דרור שאול עם "אדמה משוגעת" (שישב בסדנה עם הפלסטיני האני אבו עסאד וסרטו "גן עדן עכשיו") וניר ברגמן עם "הדקדוק הפנימי". לאחרונה הגיעו גם הדר פרידליך עם "עמק תפארת" וטליה לביא עם "אפס מוטיבציה". "כל שנה יש לנו לפחות ישראלי אחד", אומרת ווטסון. "זו נוכחות מרשימה כי הסדנאות מיועדות ל־12 פרויקטים כל שנה, עם שלושה מקומות בלבד לכישרונות בינלאומיים".
בעקבות המעבדה בסאנדנס הקימו באמסטרדם את מכון בינגר, המטפח גם הוא יוצרים שעובדים על סרטם הראשון והשני. החממה העשירה ביותר מתקיימת בטורינו שבאיטליה, והיא בת שש שנים בלבד. מענקי ההפקה שם נדיבים מאוד, כ־100 אלף יורו לכל פרויקט. רנן שור, מנהל בית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל בירושלים, ביקר בסדנאות הללו בשנה שעברה והחליט שהוא רוצה להוביל מהלך דומה, והקים את החממה הירושלמית, הרביעית מסוגה בעולם. "אני רוצה שסם שפיגל יהיה מזוהה כמרכז מצוינות בינלאומי, יותר מבית ספר בלבד", הוא מסביר.
רנן שור, מנהל בית הספר לקולנוע ע"ש סם שפיגל בירושלים צילום: עמית ברלוביץ' העובדה שבית ספר לקולנוע מייצר חממה שכזו היא תופעה נדירה בשוק, והיא חלק מתפקידה של ירושלים כמרכז קולנוע בשנים האחרונות. החיבור בין קרן קולנוע, פסטיבל סרטים, מוסד לימודים ועכשיו גם חממה לפיתוח תסריטים הוא חסר תקדים. "חממה כזו יכולה להכיל כישרונות ישראלים שקשה להם להתקבל לטורינו או לסאנדנס", אומר שור. "קבענו מכסה לעד ארבעה פרויקטים ישראליים ושמונה זרים, אבל כבר היתה הצפה לטובה של ישראלים, אז קיבלנו שישה ישראלים. תהליך הבחירה שקוף, אפילו יצרנו העדפה מתקנת למי שאינם בוגרי סם שפיגל".
נדב לפיד, שסרטו הראשון "השוטר" גרף שבחים בעולם, הוא אחד ממשתתפי החממה הנוכחית. התסריט שלו מתמקד בגננת חובבת שירה שפוגשת בילד משורר. "אפשר לעשות סרט מצוין גם בלי חממה", אומר לפיד. "רוב הבמאים הגדולים לא היו בחממה. אבל החממה בירושלים מנוהלת מצוין והאנשים אינטליגנטיים וכריזמטיים. הם גם יודעים מתי לא להתערב. אם לתסריט יש חוט שדרה, הסדנה יכולה לעזור לשפר אותו פלאים". את התסריט ל"השוטר" כתב לפיד בסדנת כתיבה של פסטיבל קאן. "מדהים כמה בצרפת המודל שונה מהתפיסה כאן", הוא מספר, "אתה יושב חמישה חודשים בסטודיו בפריז ומקבל משכורת. מניחים שאתה הכותב ויודע הכי טוב, ומספקים לך תנאים. פה לעבודה על תסריט יש אלמנט קולקטיבי".
כמו תחרות רובינשטיין
במהלך ארבעת החודשים הבאים יכתבו המשתתפים בסדנה של סם שפיגל טיוטה נוספת, ו־%70–80% מתוכם יגיעו לשלב ההפקה. "אם התקבלת לחממה, הדירוג שלך בעולם עולה, כמו אצל שחקני טניס. ואז האטרקטיביות למשקיעים גבוהה יותר", אומר שור. "החממות, שמחוברות לכל צומתי העולם, הן המסננת האולטימטיבית". ווסטון מסתייגת: "לא בהכרח ייפתחו בפני היוצרים דלתות לאחר החממה. יש לנו פרויקטים רבים שעדיין לא מצליחים לקבל מימון".
הבדל נוסף בין סאנדנס לירושלים הוא הקשר לפסטיבל: בסוף התהליך מקום הסרטים בפסטיבל ירושלים מובטח. בסאנדנס לא. סרט הבכורה של ווס אנדרסון "פשיעות קטנות", למשל, היה פרויקט של החממה שלא השתתף בפסטיבל. "אני לא רוצה שיחשבו שאם התקבלת לחממה זה מבטיח שתעשה סרט מצוין", אומרת ווטסון.
בחממה הירושלמית מושקעים כמיליון וחצי שקל לשנה. "זה סכום די נמוך", מסביר שור. "כמו שני פרסים בפסטיבל טורינו. אצלנו הפרסים נמוכים יותר, אבל יש מימון מלא לאורך כל התהליך". היוצרים בפרויקט אינם בהכרח ישראלים. "נשאלתי למה לממן מישהו מחוף השנהב, למשל. התשובה פשוטה - החממה היא סוג של תחרות רובינשטיין שמחפשת מצוינות בינלאומית. זה חסר תקדים בקולנוע הישראלי - אנחנו לא רק מטופחים אלא גם מטפחים, וזה מעורר התלהבות בעולם".
