• תפריט
אורבניסט

ויהי עור

פדרו אלמודובר מושפע מ"ורטיגו" של היצ'קוק ומחזיר את אנטוניו בנדרס הביתה ב"העור בו אני חי", סרטו הטוב ביותר מאז "דבר אליה"

אוהד לנדסמן 10:1304.10.11

אנו באל סיגראל, אחוזה גדולה ומרשימה, מוקפת עצים ומוגנת בחומה גבוהה ושער ענקי. בחדר מבודד מבצעת אשה עירומה תרגילי יוגה מסובכים. כאשר המצלמה מתקרבת אליה, רואים שעל גופה כיסוי דק בגוון העור, ושארוחת הבוקר מוגשת לה דרך מעלית שירות קטנה, ללא מגע או קרבה אנושית. סצנה מוזרה זו פותחת את "העור בו אני חי", סרטו החדש והמדובר של הבמאי הספרדי פדרו אלמודובר, שיעלה בישראל ב־13 באוקטובר.

 

מתח ואימה

 

אל התמהיל האלמודוברי המוכר, המשלב מלודרמה ואסתטיקה קולנועית חושנית, מצטרפים הפעם אלמנטים של סרט המותחן האפל וסרט האימה הגותי. ביצירתו הטובה ביותר מאז "דבר אליה" המופתי, חוזר אלמודובר לנושאים הכל כך מוכרים מסרטיו הקודמים: זהות מינית, תשוקה, קשרי משפחה וכמובן נקמה.

 

אך מה שבעיקר העסיק את המבקרים לאחרונה הוא שיתוף הפעולה המחודש בין אלמודובר לבין השחקן הספרדי המצליח אנטוניו בנדרס. יותר מ־20 שנה לאחר סרטם האחרון יחד, "קשור אותי אהוב אותי", חזרתו של בנדרס לקולנוע של המאסטר הספרדי היא אירוע חשוב לציון. בנדרס, שבשנים האחרונות נחקק בתודעה בעיקר כמדובב של החתול במגפיים מסרטי "שרק", שב כאן לימי הזוהר האמנותיים שלו לצד אלמודובר. בסרט הוא מגלם את דמותו של ד״ר רוברט לדגארד, מנתח פלסטי בעל שם, שמחולל מהפכה רפואית כשהוא ממציא נוסחה ליצירת עור אנושי, רגיש למגע אך עמיד בפני אש. לדגארד מסתיר באחוזתו אשה צעירה בשם ורה (אלנה אניה), שאותה הוא מעביר סדרת טיפולים ביזאריים, כדי שתהפוך לאשה המושלמת. תחשבו על ד"ר פרנקשטיין מודרני, רק שכאן הגנטיקה מחליפה את נס החשמל מספרה בן ה־200 של מרי שלי. אלמודובר מייצר דיון קולנועי חושני ומרתק על זהות מינית ושבריריותה, על אובססיה והשלכותיה ההרסניות ועל הקו הדק בין מראית העין של המראה החיצוני לבין פנימיות נפש האדם. במהלך הצפייה קשה שלא להבחין בהערצתו של אלמודובר ל״ורטיגו״ (1958), יצירת המופת של אלפרד היצ׳קוק, שבה בלש בשם סקוטי פרגוסון (ג׳יימס סטיוארט) מנסה לשנות את המראה של אשה שפגש במקרה, כדי שתדמה לאשה אחרת שאיבד, ושיש לו רגשי אשם לגבי נסיבות מותה.

 

אלנה אניה ואנטוניו בנדרס ב"העור בו אני חי". מנסה ליצור אישה מושלמת אלנה אניה ואנטוניו בנדרס ב"העור בו אני חי". מנסה ליצור אישה מושלמת

 

אומר לא להוליווד

 

"העור בו אני חי" לא נבחר לייצג את ספרד בתחרות האוסקר השנה. אף על פי שסרטו "הכל אודות אמא" זיכה אותו באוסקר לסרט הזר ב־1998, אלמודובר לא הסכים מעולם לעבוד בהוליווד. הציעו לו לשתף פעולה עם ג׳וליה רוברטס, לביים את "המופע של טרומן" ואפילו לעשות גרסה אמריקאית ל"דון קישוט" עם שון קונרי ורובין וויליאמס. אלמודובר הוא במאי דקדקן שמעורב בכל החלטה בסרטיו, גישה שאינה מתאימה להוליווד. מפיצי הסרט בארצות הברית, סוני פיקצ׳רז קלאסיקס, לבטח ינצלו את הקרדיט האמנותי של במאי הארט־האוס הספרדי ואת המעמד הסלבריטאי של בנדרס, כדי להפוך את הסרט להצלחה קופתית.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x