$
מוסף באזז דצמבר 2010

גויאבות גנובות וניחוח חציר

מאיר אדוני, השף של כתית, יוצא למסע בעקבות הריחות שמגדירים אותו

הדס שואף 10:5508.12.10

מאיר אדוני, שף, מבעלי מסעדת כתית. נולד ב־1973 באילת. למד לבשל בגיל 22 בקורס במלון הולידיי אין. אחר כך עבד במסעדת ארקדיה בירושלים, ואז נסע להכשרה נוספת בקורדון בלו באוסטרליה. ב־1998 נסע לפריז להכשרה בלֵנוֹטרה. ב־2000 עבר לניו יורק ועבד במסעדת Cello. ב־2001 חזר לארץ, שימש שף במסעדת אוליב ליף, ואז פתח את כתית, שב־2006 התמקמה בנווה צדק. בתחילת פברואר יפתח ביסטרו ברחוב נחלת בנימין בתל אביב.

 

נשיקות מתוך שינה

 

"אבא שלי היה איש קבע והשתמש באקווה ולווה, שנמכר אז בשקם. הוא נהג לצאת מוקדם בבוקר, ואני זוכר את הנשיקות שלו תוך כדי שנתי, מלוות בניחוח שנשאר באוויר שעות אחרי צאתו. מאוחר יותר, בשנות נעוריי, אקווה ולווה היה המחטא הרשמי של טקסי הגילוח הראשונים שלי".

  

אקווה וולווה אקווה וולווה

 

גונבים גויאבות מהשכנות

 

"ריח הבושם המטורף שיש לגויאבות אהוב ושנוא באותה מידה על בני האדם. אני נמנה עם אוהביו, בעיקר מפני שהוא מזכיר לי שבתות בגינה של סבא שלום ז"ל וסבתא מסעודה שתחיה, בקריית חיים. החצר שלהם גבלה בחצרות השכנות הוותיקות, שם גדלו עצי גויאבות עמוסי פרי. אחיי, דודיי ואני נהגנו לחמוק לחצרות השכנות ולגנוב את הפירות. סבתא תמיד הרגישה לא נעים, והלכה לשכנות להתנצל".

  

גויאבה. גנבו מהשכנה גויאבה. גנבו מהשכנה צילום: shutterstock

 

אהבה של רגע לפני שבת

 

"את האהבה לבישול ספגתי מאמא שלי: אמא יצרה הכל לבד, ותמיד עמדו על הכיריים סירים מלאים בכל טוב. ריח אחד שמלווה אותי הוא ריח הבוקר של ימי שישי, שבהם אמא התכוננה לשבת בטיגון של שום ובצל. זה ריח ממכר, שמחבר בין הקרמליות המתוקה של הבצל לעוקצנות המתעדנת של השום. לפעמים אני מעמיד תבשיל רק כדי לחזור לריח החם והאוהב הזה".

 

מלוח, טהור, נקי

 

"למורת רוחם של הוריי התעקשתי ללמוד בפנימייה במכמורת, שם שהיתי חמש שנים עם ניחוח הים התמידי. אלו היו חמש שנים מופלאות שבהן ספגתי המון שעות ים: החל בפתיחת החלון בכיתה לנוף הים ועד בילוי ביכטות של בית הספר - ישנים על הים, לומדים על הים, אוכלים ומבלים. אי אפשר לתאר במילים את העונג הצרוף שבריח הנקי והטהור של הים המלוח".

  

חול ים. "עונג צרוף" חול ים. "עונג צרוף" צילום: shutterstock

 

טחב, פרצל ושקדים

 

"אחרי הלימודים בצרפת עבדתי במסעדת Cello בניו יורק. זו הפעם הראשונה שהגעתי למסעדה בקנה מידה עולמי, עם עוד 30 טבחים, במטבח תובעני. כשהייתי יוצא משם, מאוחר בלילה, ליוה אותי תמהיל מלא ניגודים: טחב ממנהרות הסאבוויי, מעורב בריחות דוכני הפרצל והשקדים הקלויים".

 

פרות בנצר סירני

 

"לפני שהעברתי את כתית לתל אביב, היא פעלה בנצר סירני. השנה שם חשפה אותי לריחות הקיבוץ, ובראשם ריח של מזון פרות המותסס בבורות פתוחים. בכל ערב, כשהרוח נשבה, ספגנו את הריח במלוא עוצמתו. בהתחלה הוא היה דוחה, ולאט לאט הוא נהפך לחלק מהקסם של המקום. יש משהו מושך בריח לא טוב שנהפך לריח של זיכרון".

 

דגים, יין ועשן מהגריל

 

"אני אוהב את עבודת הכפיים, ולכן במסעדה שלי אני נמצא עם הטבחים במטבח. העבודה הזו מספיגה את הגוף והבגדים בריח שמשלב את כל חוויות היום: החל בדגים שקיבלתי מהספק, רוטב יין שנשפך על חולצתי, עשן גריל הפחמים עם תערובת ניחוח שומן הטלה שנצלה עליו, ולבסוף ריח גופי המותש. זה הריח שלי, ואשתי השלימה איתו לחלוטין".

 

"זה הריח שלי" "זה הריח שלי" צילום: shutterstock

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x