געגועיי לטוני סופרנו
המארז החדש של "הסופרנוס", כנראה הסדרה הכי טובה בתולדות הטלוויזיה, מעורר געגוע לעידן שבו המסך הקטן הפיק תוכניות גדולות
10:4023.03.09
קשה לחשוב על סדרה שחסרה כרגע על המסך כמו "הסופרנוס". לנוכח מפגני הריאליטי הממלאים כל דקת אוויר בארץ ובחו"ל, מתעצם הגעגוע לסדרות כמו שעשו פעם, כשעוד היה כסף בתעשיית הטלוויזיה. כלומר מ־1999 ועד ליוני 2007, אז שודר הפרק האחרון ב"ביג ניין", תשעת הפרקים שחתמו את העונה השישית
מצפייה במארז החדש והמקיף שלה, הכולל 30 די.וי.די הנמתחים על פני 4,675 דקות (יבוא: הד ארצי), ניתן לראות שוב כיצד רבות מהסצינות ברבים מ-86 הפרקים הן למעשה סימפוניה של מחוות גוף. גם אם "הסופרנוס" היא לא הסדרה הגדולה בהיסטוריה, היא לבטח הסדרה הגדולה האחרונה, ויעידו על כך 21 פרסי האמי וחמשת גלובוסי הזהב שגרפו טוני סופרנו (ג'יימס גנדולפיני), המשפחה המורחבת והמשפחה העסקית שלו בשש העונות ששודרו.
כשדיוויד צ'ייס, יוצר הסדרה, חתם את פרק הפיילוט שהוזמן לרשת פוקס הוא ודאי שמח על שחלומו הגדול עומד להתגשם: סדרה המספרת על המאפיה האיטלקית בניו יורק רבתי בשנות האלפיים, דרך פילטר המשפחה הגרעינית האמריקאית בפרברי השמנת של ניו ג'רזי, כשמעליה מרחף צלו של האב הלא מתפקד. לצד הערצתו לגיבורים האלימים שבראו קולנוענים כסקורסזי, קופולה ולאונה, צ'ייס חיפש ב"סופרנוס" גם את הדרך לסגור חשבון עם אמו הפרטית ליביה, באמצעות דמותה בסדרה - ליביה סופרנו, אמא של טוני, והיחידה שגורמת לו להתקפי חרדה.
לצ'ייס היתה משימה מורכבת: להתאים את דימוי המאפיונר האיטלקי הקלאסי ששורטט בקולנוע לאורך שנות השבעים והשמונים, למסך הקטן של שנות האלפיים. בזמן שחלף בין הדחייה שצ'ייס ספג מפוקס לבין האור הירוק שהתקבל מ־HBO הוא בטח חשב שהנה, שוב מישהו חושב שהרעיון כאן הוא רק לברוא מייקל קורליאונה חדש. כשהסדרה החלה לצבור צופים אדוקים ולקצור שבחים, הבוס הסופרנואי זכה לכבוד, לא רק מיריביו על המסך.
"הסופרנוס" היתה אחת מהסדרות האלימות שהופקו אי פעם. כשגנדולפיני נשאל על ידי ג'יימס ליפטון, מנחה "סטודיו למשחק", כיצד התמודד עם דרישות התפקיד, הוא השיב שסצינות רבות הביאו אותו כמעט לכדי דמעות. דמעות שלא בדיוק נראו בזמן שהוא רוצץ בהנאה את ברכיהם של יריביו העסקיים באלת בייסבול.
