• תפריט
עסקי ספורט

"אני רוצה שהדברים ייעשו נכון או לא ייעשו בכלל"

אריה זלינגר, שנחשב למאמן הכדורעף הטוב בעולם, הגיע לאמן את נבחרת כדורעף הנשים של ישראל לפני שנה וחצי וכבר רואה תוצאות חיוביות. למרות עבודתו בענף שולי בישראל הוא מבטיח שהספונסרים עוד ידפקו לו על הדלת ואומר: "מאמן לא צריך לחשוב על עצמו ועל שמו"

אוריאל דסקל 10:1922.02.09

בשנת 1969, לאחר שהוביל את נבחרת כדורעף הנשים של ישראל למקום שמיני באליפות אירופה, הודיע אריה זלינגר שהוא עוזב את ישראל כדי להמשיך את לימודיו במדעי האימון והספורט בארצות הברית. לפני שעזב ערך מסיבת פרידה בגוש זבולון, שם לימד ואימן. במהלך המסיבה הבטיח לחוגגים שמתישהו בעתיד יחזור לישראל כדי להמשיך ולקדם את הכדורעף המקומי.

 

38 שנה לאחר אותה מסיבה קיים זלינגר את הבטחתו והגיע לישראל, כשבקורות החיים שלו הוא יכול לרשום לזכותו את בניית ענף הכדורעף בארצות הברית, הולנד ויפן.

 

"הבטחתי, ולכן כשהגעתי לגיל 70 הרגשתי שאני צריך לקיים את ההבטחה שלי", הוא אומר כיום בראיון ל"כלכליסט".

 

אריה זלינגר הוא מאמן הכדורעף הנחשב לטוב בעולם. הוא ישראלי, אבל אין ערך ויקיפדיה לכבודו בשפה העברית - רק באנגלית, הולנדית ויפנית. "מאמן לא צריך לחשוב על עצמו ועל שמו", אומר זלינגר, שנראה צעיר לגילו (72). "השם כמובן עוזר לקדם את הרעיונות שלך, אבל אם אתה מספיק לויאלי ואמיתי אתה לא צריך שם - החניכים, התלמידים שלך קולטים את זה מיד".

 

"עבודה חשובה מכישרון"

 

כשזלינגר קיבל לידיו את נבחרת ארצות הברית בכדורעף נשים ב־1978, נראה היה שאין לו סיכוי להצליח. הענף נשלט בעיקר בידי מדינות הגוש המזרחי ונבחרת ארה"ב היתה די גרועה - מקום לפני אחרון באולימפיאדת טוקיו 64'; מקום אחרון במקסיקו סיטי 68'; אי־העפלה לאולימפיאדת מינכן ב־72' ומונטריאול 76'. רקורד די עלוב למדינה שאצלה הומצא המשחק ב־1895. עם זאת, תחת זלינגר הפכה ארה"ב לאחת ממעצמות הכדורעף העולמיות. הוא זכה במדליית כסף באולימפיאדת לוס אנג'לס 84' - הראשונה של ארצות הברית בכדורעף - ודורות של מאמנים אמריקאים מוצלחים גדלו אצלו.

 

זלינגר ונבחרת הנשים. "בהרבה מובנים אנחנו מאוד דומים להולנדים. ההולנדים, כמו הישראלים, הם חזקים באלתור ובאישיות שלהם יש משהו ממזרי, תחמני. אבל הם, כמונו, מאוד סקפטיים. אנשים די שליליים בכל מה שקשור להצלחה ברמה הבינלאומית" זלינגר ונבחרת הנשים. "בהרבה מובנים אנחנו מאוד דומים להולנדים. ההולנדים, כמו הישראלים, הם חזקים באלתור ובאישיות שלהם יש משהו ממזרי, תחמני. אבל הם, כמונו, מאוד סקפטיים. אנשים די שליליים בכל מה שקשור להצלחה ברמה הבינלאומית" צילום: עמית שעל

 

איך הוא עשה זאת? "הרבה עבודה קשה. עבודה קשה יותר חשובה מכישרון", הוא מסביר. "בכדורעף זה חשוב עוד יותר מבענפי ספורט אחרים, כי כדורעף זה הספורט הקבוצתי הקשה ביותר שדורש את התיאום הרב ביותר. אם בשאר ענפי הספורט אפשר לתפוס את הכדור ולחשוב מה עושים איתו, בכדורעף אין פריבילגיה כזאת וצריך לעשות הכל ולחשוב על הכל לפני שנוגעים בכדור".

 

מאמנים אחרים בארה"ב התנגדו למתודות של זלינגר. מארי ג'ו פפייר, מאמנת כדורעף באוניברסיטת קנטאקי, ציינה ששחקניות תחתיות "סבלו מהיסטריה" ושהשיטות שלו הן "לא אמריקאיות".

 

אבל זלינגר, שהיה יכול להרוויח פי 2.5 יותר באירופה, לא ויתר על הפרויקט שלו באמריקה. הוא העביד את הבחורות האמריקאיות שמונה שעות ביום, ולפי טרו בראון, כתב כדורעף אמריקאי, "האהבה הקשוחה שלו קידמה את הכדורעף האמריקאי כמו ששום דבר אחר לא קידם".

 

פלו היימן, שחקנית של זלינגר בנבחרת האמריקאית, אמרה: "השיטה שלו עובדת. הוא קשוח אבל הוא המאמן הכי טוב בעולם. אם הוא לא היה שם, הכדורעף האמריקאי לא היה שם".

 

"אני לא קשוח", מבהיר זלינגר. "אני רוצה שהדברים ייעשו נכון או לא ייעשו בכלל".

 

זלינגר, למרות מראו הקשוח - תווי פנים לא מתפשרים, בלורית שיער עומדת דום, עיניים נוקבות בצבע נחושת - מקדם את המדיניות שלו לכל מקום שהגיע אליו בנחמדות.

 

לקראת האימון הוא מכין לעצמו קפה בחדר ההכנה באולם נתניה שבוינגייט ותוהה אם המראיין רוצה גם. לאחר מכן מבקש להתפנות לרגע מהראיון כדי לשוחח עם השחקניות הוותיקות על הפציעות הטורדניות שלהן. הוא מביע עניין בכאבים שלהן ומציע דרכים להתמודד עמם.

 

לאחר שעזב את ארה"ב נהפך זלינגר לגיבור בהולנד, שם הפך את הכדורעף לאחר מענפי הספורט הפופולריים.

 

"הגענו לאיזו עיר שכוחת אל בשביל איזה אימון", מספר גורם באיגוד הכדורעף הישראלי, "והיתה שם לכבודו קבלת פנים ונתנו לו את מפתח העיר. הוא גיבור־על שם, לא יכול לעבור שני מטרים בלי שיעצרו אותו".

 

לאחר שהוביל את נבחרת הכדורעף של הולנד למדליית הכסף באולימפיאדת ברצלונה 92', הגיע ליפן - וגם שם נחל הצלחה.

 

שיטה עסקית

 

בעקבות הצלחותיו בעולם הכדורעף כתב זלינגר ספר חובה לכל מאמן כדורעף בעולם - Arie Selenger's Power Volleyball.

 

יאיר שרון, מנכ"ל איגוד הכדורעף, אומר עליו ש"הרצינות והמחויבות שלו הן משהו אחר. מדהים. הוא מגיע עם תפיסות שאנחנו לא רגילים אליהן. לא תמיד מסכים עם כולם, אבל לקחנו הרבה ממנו".

 

אז מה השיטה של זלינגר? למרבה הפלא מדובר בשיטה עסקית מאוד, שאפשר לאמץ אותה בענפי ספורט אחרים, אבל גם בעולם העסקים.

 

"קודם כל עושים הערכת מצב", הוא אומר, ונראה נלהב לדבר על הנושא. נלהב ללמד. "לכל מקום צריך לעשות הערכת מצב אחרת כי אין מודל שמתאים לכולם בצורה מושלמת. אפשר לעשות חיקוי, אבל אם אתה עושה חיקוי אתה לעולם לא תוכל להיות הכי טוב. ככה למשל חברות האלקטרוניקה הקוריאניות לעולם לא יהיו טובות כמו היפניות. כי בעוד היפניות יוצרות דברים חדשים, הקוריאניות רק מחקות אותן. הן אולי עושות את זה טוב, אבל הן לעולם לא ייתפסו כטובות יותר מהיפניות. כשמגיעים לקבוצה צריך לעשות הערכת מצב שתראה את מצב הקבוצה לעומת מצב הכדורעף - כמו שעושים לפני שנכנסים לעסק כלשהו. בודקים את השוק ומחפשים את הנישה המתאימה עבורך, את מה שהופך אותך לשונה, למיוחד".

 

זרימת רגשות

 

וזה מה שעשה כשהגיע לפני כשנה וחצי לאמן את נבחרת הנשים ישראל בכדורעף. ובזמן הזה, דרך אגב, לקח נבחרת שלא ניצחה מערכה אחת ברמה הבינלאומית והוביל אותה לניצחונות גדולים, כולל ניצחון על נבחרת בריטניה.

 

הראיון נערך באימון נבחרת הכדורעף נשים ("כי אין לי זמן", לפי זלינגר), וזה מקום שדי מסיח את דעת המראיין - קצת קשה להתעלם מהאמזונות עם רגליים בלתי נגמרות במכנסונים קצרים. זו עבודה קשה, אבל מישהו צריך לעשות אותה.

 

זלינגר: "אם ניצור נבחרת שהיא בונבוניירה, סוכרייה בטופ של המשחק, אז בנות קטנות יימשכו לספורט הזה ואז אפשר יהיה להתחיל לבנות בסיס. הצמרת החזקה תשאב פנימה את הספורטאיות המוצלחות ביותר" זלינגר: "אם ניצור נבחרת שהיא בונבוניירה, סוכרייה בטופ של המשחק, אז בנות קטנות יימשכו לספורט הזה ואז אפשר יהיה להתחיל לבנות בסיס. הצמרת החזקה תשאב פנימה את הספורטאיות המוצלחות ביותר" צילום: עמית שעל

 

אז מה הנישה שהתאימה לישראל?

"קודם כל, לפי הערכות, הסיכוי שלנו להצליח בכדורעף נשים גדול יותר מהסיכוי להצליח בכדורעף גברים. זה בגלל כוחות השוק. דבר שני, בישראל אין מספיק גובה וכוח בשביל לשחק בדרך של רוסיה, למשל, שם כל הבחורות מעל 2 מטר. זה אומר שאם אנחנו רוצים להתקדם באירופה, אנחנו צריכים להתמקד במה שאנחנו יכולים להיות חזקים בו ולא לנסות ולהתחרות בגבוה הרוסי".

 

במה אנחנו יכולים להיות חזקים?

"תראה, היפנים חזקים בכל מה שקשור ליכולות ארגון והיררכיה קבוצתית אבל אין להם יכולת אלתור, ואם המנהיג טיפש אז הקבוצה טיפשה. בארץ הרבה פחות ממושמעים ואין את הארגון היפני, אבל יש יכולת אימפרוביזציה טובה מאוד ויכולת אנושית להתחבר. זרימת הרגשות והתחושות מאפשרות בניית צוות חזק".

 

זלינגר מוצא לנכון להשוות את התכונות הללו לתכונות במקום אחר שהצליח בו - הולנד.

 

"בהרבה מובנים אנחנו מאוד דומים להולנדים", הוא אומר. "ההולנדים, כמו הישראלים, הם חזקים באלתור ובאישיות שלהם יש משהו ממזרי, תחמני. אבל הם, כמו הישראלים, מאוד סקפטיים. אנשים די שליליים בכל מה שקשור להצלחה ברמה הבינלאומית. כשהתחלתי שם אמרו לי: 'עזוב, ההולנדים הם לוזרים, איך נצליח בכדורעף?'. כמו הישראלים גם להם יש תחושות קשות של חוסר ביטחון מול 'האירופים'. פשוט 'האירופים שלהם גרמנים' ושלנו אירופים בכלל. אבל מה שמייחד אותם מאיתנו זה שלישראלים יש נטייה להיכנס לפאניקה וההולנדים יותר קרי רוח. הם גם הרבה יותר גבוהים".

 

תוכנית לתשע שנים

 

זלינגר, שראה דבר או שניים בחייו, הבין שכל התוכניות שלו לא שוות יותר מדי אם אין מישהו שישקיע בהן כסף. כיום, הוא מודה, בגלל השם העולמי שלו קל יותר להשיג ספונסרים וכספים, אבל בישראל, כאמור, הוא עדיין הולך ברחוב בלי שיזהו אותו.

 

למזלו תלמידו לשעבר קובי ריכטר, מנכ"ל חברת הטכנולוגיה הרפואית מדינול, היה מוכן להשקיע כסף רב בפרויקט, שלפי זלינגר יישא פירות אמיתיים בעוד שמונה או תשע שנים. באיגוד מדברים על התחייבויות של הגופים לארבע שנים לפחות. גם קובי ריכטר מדבר על התחייבות לאורך זמן לפרויקט.

 

עם הוועד האולימפי בישראל, איגוד הכדורעף, מינהל הספורט, המועצה לקידום ספורט נשים ומכון וינגייט הפך זלינגר את נבחרת ישראל בכדורעף נשים לצוות קטן, פעיל וחרוץ, שזוכה לתמיכה נאה מאוד יחסית.

 

זלינגר, שהעבודה והרצון לעבוד הם לתפיסתו הערכים העליונים לספורטאים ובכלל, קבע שהנבחרת תתאמן ותעבוד ביחד בכל יום מ־10:00 עד 14:00.

 

והשחקניות אכן מגיעות כמעט כל יום בשבוע למכון וינגייט ומתאמנות. "אמרו לי שישראל זו מדינה קטנה וזה חיסרון אדיר", הוא אומר, "אבל אני לא רואה את החיסרון בזה. באיזו עוד מדינה אפשר להביא את הנבחרת מכל קצוות הארץ כל יום לאימונים? זה בדיוק העניין, אני רואה יתרונות במה שאחרים רואים כחסרונות".

 

כל שחקנית מקבלת כסף לפי מפתח שפיתחו בנבחרת - לפיו המבוגרות יותר, מן הסתם, מקבלות יותר כסף - "מספיק כדי שיוכלו לחיות מזה", לפי זלינגר.

 

באיגוד הכדורעף, אגב, מתכננים לאמץ שיטה דומה גם בנבחרת הגברים.

 

בונבוניירה מושכת

 

זלינגר לא בנה על השקעה גדולה מדי בתשתיות בישראל בשביל ההצלחה שלו. אין ארגון או כסף בשביל זה, הוא אומר. ולכן היה צורך להשקיע הרבה כסף בבניית הפירמידה בצורה הפוכה.

 

"אני חושב שאם ניצור נבחרת שהיא בונבוניירה, סוכרייה בטופ של המשחק, אז בנות צעירות יימשכו לספורט הזה ואז אפשר יהיה להתחיל לבנות בסיס. הצמרת החזקה תשאב פנימה את הספורטאיות המוצלחות ביותר. אני מאמין שאם נשקיע מספיק עבודה בבנות אז יהיו הצלחות, ואז הספונסרים והמשקיעים בסוף יבואו אליי, ואפשר יהיה להשקיע בתשתיות ובניית מאמנים. אני לא מאמין שצריך לדפוק על הדלתות שלהם, הספונסרים עוד יבואו וידפקו לי על הדלתות".

 

מה ההמלצות שלך לכדורגל ולכדורסל, ענפי ספורט פופולריים יותר בישראל מכדורעף?

"יש הרבה כסף בכדורסל וכדורגל, אבל הם צריכים להיות יותר מאורגנים. לעבוד לפי תוכנית".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x