• תפריט
פנאי

שליחי ציבור: תיאטרון תאיר פונה לקהל החילוני

70% מהקהל של תיאטרון תאיר חובש כיפה, אבל גלעד מרלין, מנהלו ואחד ממייסדיו, טוען שהמטרה היא שלפחות חצי מהקהל יורכב מאלו שאינם שומרים שבת. המהלך כולל מינוי מנהל אמנותי חדש, הקמת מחלקת שיווק וגיוס שחקנים מוכרים כמו מנשה נוי

מאיה נחום שחל 09:3126.10.08

האם אפשר להשיב בלי לחזור בתשובה ולשאול בלי לחזור בשאלה? לטענת גלעד מרלין, מייסד תיאטרון תאיר, כנראה אפשר. התיאטרון הוקם לפני שבע שנים בידי קבוצת יוצאי צבא וישיבות הסדר מעמותת תאיר שמטרתם היתה לקרב בין חילונים לדתיים באמצעות הפניית זרקור למה שהם ראו כגורם המאחד: המסורת והתרבות היהודית, חרף כל ההבדלים וחילוקי הדעות.

 

"הכיוון היה לתת פן יהודי לכל תרבות הפנאי והבילוי, והקמת התיאטרון היתה מהלך טבעי", מסביר מרלין, בוגר ישיבת הסדר, שנמצא בתיאטרון מאז ימיו הראשונים ומשמש כיום גם כמנהלו. "רצינו להראות שאפשר להעלות חומרים מהמסורת היהודית על במה, שהם מאתגרים לא פחות משייקספיר, ומהתגובות שקיבלנו הבנו עד כמה הציבור צמא לחומרים מהסוג הזה". מנהלי התיאטרון מדגישים כי אין כאן ניסיון להחזיר את הקהל בתשובה, אלא להכיר לו ולחבר אותו אל הזהות היהודית והישראלית.

 

ותודה לקהל

 

מה שהתחיל כתיאטרון חובבים הפך עם השנים למקצועי יותר ויותר, וכיום מועלות בתאיר כ־350 הצגות בשנה, ומדי חג חנוכה עורכים פסטיבל גדול שנקרא אור בהיכל, הסוחף אליו אלפי אנשים. הפסטיבל מהווה אלטרנטיבה יהודית לחג שמסמל יותר מכל את ניצחון התרבות היהודית על זו של יוון. "אנחנו מקבלים תמיכה קטנה כבר שש שנים ממנהל התרבות עבור פרויקט הפקתי, וזה לא מספיק מבחינת הצרכים שלנו, כיוון שהתמיכה היא בין 100 ל־200 אלף שקל בעוד עלות הפקה אחת היא 200-300 אלף שקל", אומר מרלין. "אנו מבקשים כבר כמה שנים הכרה כתיאטרון רפרטוארי, שמקבל תמיכה קבועה ושוטפת ומשכן קבע. זה לא דבר פשוט, ואנחנו מאוד מקווים שבשנה הבאה זה יקרה. אחד הדברים שייחודיים לתיאטרון הוא שעיקר ההכנסות מגיעות מהפעילות השוטפת, ואנחנו מצליחים לעמוד על הרגליים בזכות הביקוש הגדול של הקהל".

 

הקהל שעליו מדבר מרלין מורכב ברובו (70%) מחובשי כיפה, והשאיפה היא להרחיב את ה־30% החילונים ולהגיע לפחות למצב של איזון. זו אחת הסיבות שבתאיר שינו את הגישה והחלו בשינוי ארגוני פנימי.

 

השינוי המשמעותי החל לפני חודשים אחדים, עם הצטרפותו ומינויו של הבמאי אייל סלע בתפקיד המנהל האמנותי. מרלין מספר שבתאיר הבינו שכדי לקבל לגיטימיות גם מהציבור הרחב עליהם לפעול לאו דווקא בהקשר היהודי, ולשם כך צריך להביא מנהל אמנותי מבחוץ בעל ניסיון בימתי עשיר. סלע, שביים לפני כמה שנים בתיאטרון את ההפקה שעסקה ביוספוס פלביוס, היה בחירה טבעית.

 

"עם היכנסי לתפקיד הצבתי לעצמי שלושה יעדים", אומר סלע, בוגר אוניברסיטת ייל שעבד כעוזר במאי בברודוויי. "להפוך את תאיר לתיאטרון מקצועי יהודי רפרטוארי - מקצועי ברמת המשחק וההפקות, עם זהות מיוחדת בבחירות האמנותיות; לעסוק בזהות היהודית והישראלית; ולהגיע למצב של תיאטרון ממוסד שמייצר הצגות חדשות כל שנה ומנסה להגיע לקהל רחב ואפילו להקים תוכנית מנויים.

 

"אני רוצה לצאת מהנישה שיהודי זה אומר לעבוד עם חומרים יהודיים, סיפורים של חכמים או טקסטים קלאסיים של היהדות. יש לי תוכניות לביים שייקספיר, ולא בגלל שכל תיאטרון צריך לעשות אותו, אלא לבחור חומרים שמשרתים את המטרה. אם יש מחזה של שייקספיר שמטפל בנושא של זהות וקשור לכאן ועכשיו, ברור שתאיר יעשה אותו ולא בית ליסין. זה לא יהיה סתם לעשות, אלא מתוך מגמה שזה חוקר משהו נכון לנו", מוסיף סלע.

 

ב־20.11 בסוזן דלל ייפתח "העידן החדש" של תאיר עם בכורת המחזה "סקינהד". מדובר במחזה קנדי מאת דיוויד גאו, החוקר את נושא הזהות היהודית. סלע מביים, את המוזיקה כתב אסף אמדורסקי, ומככבים בו הנרי דוד ומנשה נוי. המחזה מתאר את מערכת היחסים המתפתחת בין נאו נאצי צעיר העומד למשפט על הרג מהגר פקיסטני, לבין עורך דינו היהודי־ליברלי, שנבחר לייצגו מטעם המדינה.

 

הנרי דוד ומנשה נוי הנרי דוד ומנשה נוי צילום: אביה סולומון

 

"בחרנו שחקנים מוכרים על מנת להביא קהל אחר לתיאטרון ולהעלות את רמת ההפקות, כחלק מההצהרה שתאיר רוצה להיות בסטנדרטים הכי גבוהים, ולא להיתפס כתיאטרון חובבים דתי", אומר סלע. "ההצגה הזאת לוקחת את כל הארגון קדימה. פתאום נוצר צורך להקים מחלקת שיווק ותפעול מאוד מאורגנת. זה מראה איפה עובר הגבול בין תיאטרון שפועל מכוח האנרציה לתיאטרון מקצועי. את הכל אנחנו לומדים מההפקה הזו", מוסיף סלע.

 

סיכון מחושב

 

מנשה נוי והנרי דוד יכולים לשחק כמעט בכל תיאטרון שירצו, ולמרות זאת כשפנה אליהם סלע בבקשה לבצע את שני התפקידים במחזה הם נענו בחיוב. "מנשה והנרי לקחו פה סיכון גדול כי הם התחברו לחומרים, ואני מאוד מעריך אותם על זה. אחרי שהם הבינו שהתיאטרון רחוק מלהחזיר אנשים בתשובה או להשתמש בבמה כדי להפיץ דבר תורה, אז כל החששות ירדו, ואני חושב שהם הביאו תוצאה מדהימה", מסביר סלע.

 

"תיאטרון אצלי הוא מאוד נקי. כל בחירה היא מאוד ספציפית, וגם כאן. פנה אליי הבמאי הזה עם המחזה הזה והפרטנר הזה ולכן הסכמתי", אומר נוי. אצל דוד הסיבות דומות: "אותי באופן אישי שום דבר לא מעניין חוץ מחומר טוב ואפשרות לעבוד עם אנשים מעניינים, כמו מנשה והבמאי. העבודה איתם היתה מדהימה, ואני מרגיש שאני לומד המון ומתפתח כשחקן".

 

בניגוד לנוי ודוד, שמוגדרים כשחקנים אורחים, וזהו להם הניסיון הראשון בתאיר, לשחקן אביתר לזר תאיר הוא הבית. לזר סומן בעבר כאחד הבוגרים המבטיחים כשסיים את בית הספר לאמנויות הבמה בית צבי, וחזר בתשובה לפני כמה שנים. הוא עדיין לוקח חלק בפרויקטים מסוימים מחוץ לתאיר, אך עיקר עבודתו בתיאטרון היא במסגרת תאיר. בימים אלה עולה בתיאטרון הצגה בכיכובו על שני חיילים במוצב צבאי קטן, האחד מילואימניק חובש כיפה והשני חילוני בשירות חובה, ששניהם חייבים להיות בבית בראש השנה ורק אחד מהם יכול לצאת. במשך הלילה מנסה כל אחד להגן על עולם הערכים שלו, מה שמביא את שניהם לחשבון נפש ולתובנות חדשות לגבי זהותם, אמונתם ואישיותם - וכל זאת לצד היתקלות שמתרחשת במוצב.

 

תיאטרון תאיר במספרים

 

התיאטרון הוקם בסוף שנת 1999 על ידי עמותת תאיר. מיום הקמתו ועד היום הועלו בו 20 הפקות שונות. המובילות שבהן הן "היתקלות", "הילד מעבר לים" ו"סקינהד". התיאטרון מעלה כ־350 הצגות בשנה ומונה 15 שחקני בית. בתחילת דרכו היה מעלה 1 או 2 הפקות בשנה, אך עם השנים גדלה הכמות, והשנה הועלו 6 הפקות חדשות, בהן הצגות ילדים. עלות הפקה ממוצעת נעה בין 200 ל־300 אלף שקל. ההכנסות העצמאיות של התיאטרון מהוות %60 מהפעילות השנתית. בחנוכה הקרוב תעלינה 4 הצגות ילדים חדשות, 1 בסגנון מחזמר ועוד 3 בהיקף מצומצם יותר במסגרת פסטיבל אור בהיכל, שאותו פוקדים כ־6,000 איש מדי שנה.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x