היצע וריגוש

התרבות העכשווית מתוארת בידי רבים כתקופה שבה הפעילות הכלכלית השתלטה על החיים החברתיים, בני האדם נהפכו לסחורות, ואפילו האהבה מובעת באמצעות קניית מוצרים. האושר מגיע לא מאינטנסיביות רגשית, אלא מהזרקה של אשליות פרסומיות לווריד; והצרכן החדש לא מונע בידי כעס או תשוקה - אלא בידי

פרופ' אווה אילוז, סוציולוגית והמנהלת האקדמית של התוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית, טוענת שההתמקדות בצמיחת מבנים כלכליים מודרניים מסתירה מעינינו את העובדה שלצד הקפיטליזם צמחה גם תרבות רגשית מאוד מוגדרת. בספרה החדש, "אינטימיות קרה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד), היא מכנה את התרבות הזו "קפיטליזם רגשי" - תרבות שבה מודעות לרגשות נהפכה למיומנות נדרשת בעולם העסקי, ואילו חיי הרגש מושפעים מכללי ההיצע והביקוש של השוק החופשי.

בחלקו הראשון של הספר מתמקדת אילוז בהשפעת הפסיכולוגיה הקלינית על תרבות העבודה, ומתארת כיצד חברות התחילו להתייחס לרגשות העובדים כדרך להגברת התפוקה. "הפסיכולוגים הקליניים נכנסו לתאגידים בארצות הברית בשלב מאוד מוקדם, בשנות השלושים", היא אומרת, "המטרה אז היתה לנסות להבין את הנפש של העובד כדי לשפר את התפוקה, וזה הוביל לשינוי עצום בשיטות הניהול. במאה ה־19 מנהל העבודה השתמש בצעקות ובמכות כדי למשטר את העובדים, ואילו במאה ה־20 נדרשו המנהלים להבין את העובדים כדי לשלוט בהם. עדיין יש כאן ממד של שליטה, אבל מקום העבודה נהפך לאנושי ולרגשי יותר. וברגע שניתן מעמד רגשי לניהול, המנהל המצליח נדרש למיומנויות רגשיות שנחשבות ל'נשיות', כמו מודעות לרגשות, אמפתיה והקשבה".

האם נוחי דנקנר או סמי עופר מפגינים רוך או "נשיות" מהסוג שתיארת?

"המחקר שלי רלבנטי בעיקר בהקשר האמריקאי או האירופי. בישראל רואים את זה גם בתעשיית ההייטק. בהייטק יש אימוץ ישיר של מודלים ניהוליים אמריקאיים ושל הצורך בניהול רגשי בעסקים. באופן כללי, אגב, ובניגוד למיתוס הרווח, הישראלים מאוד מאופקים. המודל הרגשי הדומיננטי בישראל מדגיש קור רוח, איפוק ושליטה עצמית, גם אצל גברים וגם אצל נשים".

מוכרחים להיות מצליח

אילוז מתארת כיצד השתלט השיח הפסיכולוגי לא רק על מקומות העבודה, אלא גם על האופן שבו אנו מדברים על רגשות ומספרים את סיפור חיינו. סביב השיח הרגשי הזה, היא טוענת, התארגנה תעשייה כלכלית משגשגת - רופאים, פסיכולוגים, חברות תרופות, מארגני סדנאות למודעות עצמית ותוכניות אירוח טלוויזיוניות. את המוצר הטיפולי שמציעה התעשייה הזאת היא משווה, מבחינה שיווקית, לסיגריה שגורמת סיפוק לכל סוגי המעשנים וגם ללא מעשנים. או במילים אחרות: מוצר ממכר שמתאים לכל אחד.

"תעשיית התרפיה מעודדת אותנו לשאוף לבריאות נפשית, שנמדדת על ידי הצלחה", היא אומרת. "מי שלא מצליח, סימן שמשהו בבריאות הנפשית שלו פגום, וצריך למצוא את ההסבר לזה, למשל שההורים שלו לא נתנו לו מספיק אהבה. אני קוראת לזה 'נרטיב טיפולי', סיפור חיים של אדם שסובל מתפקוד לקוי אבל מעוניין להשתנות ולהשתפר. למשל, אם רבת פעמיים עם הבוס שלך ופוטרת פעמיים כתוצאה מכך, הסביבה תחליט שיש לך בעיה נפשית וקושי להסתגל למקום העבודה. הפסיכולוגיה החדירה לנו את הרעיון הזה של הגשמה עצמית: לא חשוב מה אתה, אתה חייב להיות הרבה יותר מזה, בעבודה, במשפחה ובאהבה. התרבות הפסיכולוגית מציעה לנו לחשוב על החיים שלנו כעל דבר שעדיין לא התגשם".

ומה את מציעה במקום זה?

"כל דבר שהפסיכולוגיה תופסת כפתולוגיה יכול להיות יתרון בהקשרים מסוימים. הם בונים מבנה של הנפש הנורמלית, שאף פעם לא ברור מה היא, ומגדירים מספר גדול של תופעות כפתולוגיות שצריך לרפא אותן. אני לא חושבת שהיתה לפני כן תפיסה תרבותית רודנית כזו של הגשמה עצמית ושיפור עצמי, שמצווה עלינו להיות מודעים לכישלונות ולסבל שלנו כדי להשתנות ולהשתפר. הפילוסוף הגרמני שופנהאואר, למשל, טען שסבל הוא חלק אינטגרלי מהחיים. אני לא חושבת שיש הרבה פסיכולוגים שיגידו את זה".

סוחרים באהבה

בקפיטליזם הרגשי, אם כן, מיטשטשים הגבולות בין העולם הכלכלי לעולם הרגשי: הרגשות חדרו למקום העבודה, והחוויות הרגשיות שלנו הצמיחו תעשייה כלכלית משגשגת. ביטוי נוסף לעירוב בין רגש לכלכלה מוצאת אילוז באתרי היכרויות באינטרנט, שלטענתה מייצרים תפיסה כלכלית ורציונלית של יחסים רומנטיים. "האינטרנט מעודד גישה רציונלית מדי לעצמי ולאחר, שמקשה על התאהבות", היא אומרת "לפני כן, התאהבות התרחשה בין אנשים שלא ידעו הרבה זה על זה, מה שאפשר תהליך של פנטזיה ודמיון".

זו ביקורת קצת מיושנת. הרי גם באינטרנט יש הרבה מקום לפנטזיה.

"את צודקת, אבל באתרי היכרויות אנשים מפרטים כל כך הרבה על עצמם, שלפני שנפגשים איתם כבר יודעים עליהם הכל. ראיינתי הרבה אנשים שמשתמשים באתרי היכרויות, וגיליתי זילות בלתי נסבלת של תהליך החיפוש הרומנטי. אנשים מדרגים בני זוג פוטנציאליים לפי הערך של הנתונים שפורטו בפרופיל שלהם, במקום כמכלול. המפגשים הרומנטיים נהפכו לעסקה כלכלית, והגולש נהפך לצרכן במסגרת כלכלת שפע. יש יותר מדי אפשרויות, וזה מעורר רציונליזציה של רגשות ושל אהבה ושאיפה למקסם את הרווח. זו נגזרת ישירה של תרבות קפיטליסטית ושל כלכלה קפיטליסטית, שהפכו אפילו את ההתאהבות לשוק בעל היגיון כלכלי".