משוק שרק עלה לשוק מאתגר: איך משקיעים היום המוסדיים והפרטיים?
השוק האלטרנטיבי עבר טלטלה בארבע השנים האחרונות - מגל הצמיחה של ההייטק ועד השפעות ה-7.10. בפרק החדש של הפודקאסט "בין הון לבטון" בשיתוף קבוצת ריאליטי, המנחה תם אהרון אירח את אלי משה, שותף ומנהל קשרי משקיעים בקבוצת ריאליטי, ואת נועם ברכה, שותף מנהל ב-Value השקעות מתקדמות, אשר מתארים איך השתנו כללי המשחק, ומה מפריד בין הדרך שבה משקיע פרטי לוקח סיכון לבין האופן שבו מוסדי עושה את זה - בסביבה של חוסר ודאות
כשרמת הוודאות בשוק נמוכה, איך מקבלים החלטות השקעה? בפרק החדש של הפודקאסט "בין הון לבטון" בשיתוף קבוצת ריאליטי, מארח תם אהרון את אלי משה, שותף ומנהל קשרי משקיעים בקבוצת ריאליטי, ואת נועם ברכה, שותף מנהל ב-Value השקעות מתקדמות, לשיחה על עולם ההשקעות האלטרנטיביות, הפערים בין המשקיע הפרטי למוסדי, וכיצד הנדל"ן הישראלי שומר על החוסן שלו גם בתוך משברים.
מאז הקורונה, דרך עידן ההייטק הצומח, עליית הריבית החדה, הרפורמה המשפטית, ועד ל-7.10 והמצב הביטחוני הנוכחי - ישראל הפכה לאחת הזירות המורכבות ביותר לקבלת החלטות פיננסיות. ועדיין: הכסף ממשיך לזרום.
כשהכל קורס, הכיוון מתבהר
כאשר הם נשאלים מתי בעצם התחיל "עידן חוסר הוודאות", ברכה מסמן את הקורונה כנקודת פתיחה. "חשבנו שהחיים שלנו משתנים מקצה לקצה - מגפה עולמית, מה עושים ואיך מתמודדים? ופתאום זה נגמר כלא היה, והתחילו לדבר על זה כאל מעין שפעת שחלפה".
אחרי הקורונה הגיע גל ההייטק, אותו מתאר משה ברובה כתקופה שבה "כמות המיליונרים 'על הנייר' הייתה גדולה - אנשים שהאמינו שהם עומדים על סף שינוי חיים". ההשפעה של אותה אופוריה על שוק הנדל"ן, לדבריו, "היתה עלייה משמעותית בהערכות השווי. אותם עובדי הייטק החזיקו אופציות וחשבו לעצמם: 'אם יהיה אקזיט אהיה שווה פתאום הרבה כסף' - ועל בסיס זה חתמו על עסקאות נדל"ן". אך ב-2022 עלתה הריבית, "הכסף כבר לא היה זול והתחושה שהכל בחינם נגמרה", אומר ברכה. "תחושת העושר שהייתה לכולם התחלפה בצורך לחשוב מחדש, ופתאום עסקאות החלו להתבטל".
שני צדדים של אותו מטבע
ריאליטי ו-Value השקעות מתקדמות מייצגים שתי נקודות מבט משלימות: זו שמייצרת ומנהלת את מוצרי ההשקעה, וזו שמנגישה אותם למשקיע הפרטי הכשיר. משה מסביר כי "90% מהכסף של ריאליטי הוא כסף מוסדי ישראלי. שיתוף הפעולה עם Value נועד להנגיש את המוצרים האלו למשקיעים כשירים פרטיים".
אך ההבדל בין שני סוגי המשקיעים עמוק הרבה יותר מסוגיית הגישה. "לגוף מוסדי יש צוותים לכל דבר; כשהם מקבלים החלטה, הם נפגשים עם הנהלת הקרן, יודעים לשאול את השאלות הנכונות ויש להם 'בנצ'מרק' להשוואה מהיסטוריית ההשקעות שלהם", מסביר ברכה. לעומת זאת, אצל המשקיע הפרטי, אומר משה, "ההחלטה מתקבלת במסגרת משפחתית ורגשית יותר, ויש לה השפעה גדולה על משק הבית. בהתאם, אנחנו משקיעים משאבים רבים ומותאמים במתן תשובות למשקיעים פרטיים".
הסיכון הוא לא האויב - אלא ההזדמנות
ברכה מדגיש כי "חשוב להבין שאם הייתה ודאות מלאה, לא היה סיכוי לעשות כסף. הסיכון הוא מה שיוצר את הסיכוי. לא צריך לפחד לדבר על סיכון, אלא להבין אותו ואת הרבדים הרבים שלו".
משה מוסיף על כך שהשיח עצמו סביב הסיכון השתנה. "המילה 'סיכון' כמעט לא הייתה קיימת בתחילת הדרך המקצועית שלי, בתקופה שבה הכל היה ירוק. כשמישהו שאל אותי בעבר אם ראיתי אי פעם שוק יורד, לא הבנתי למה הוא מתכוון. פתאום בשנים האחרונות אנשים הפסידו המון כספים והשיח עבר מ'כמה אתה מרוויח' ל'איך אתה מתנהל בתקופה של חוסר ודאות, כמה אתה שקוף ואיך אתה מגן על עצמך'."המסקנה המעשית, לדבריו "היא שאנחנו מבינים היום שבישראל חוסר ודאות הוא כנראה השגרה הרגילה שלנו".
מה קרה אחרי ה-7 באוקטובר?
ב-2023, בעיצומו של גיוס לקרן החמישית של ריאליטי (כ-2 מיליארד שקל), נוצר חוסר ודאות בקרב המשקיעים הפרטיים. "בגלל הרפורמה המשפטית, אנשים העדיפו לפתוח חשבונות בחו"ל ולהשהות השקעות בארץ", מספר משה. "המוסדיים השקיעו בנדל"ן ותשתיות. להבדיל מ-VC, אתה חייב להאמין במדינה שבה אתה משקיע".
ואז הגיע ה-7 באוקטובר. בנקודה שבה רבים ציפו לדממה השקעתית, קרה ההפך. משה מספר כי "בחציון הראשון של 2024 קיבלנו גל של קרוב ל-100 מיליון דולר מהשוק הפרטי. הבנו שהסולידריות והאמונה במדינה חזרו; אנשים רצו להשקיע בנכסים שהם Bricks and Mortar של ישראל".
ברכה מסביר מדוע הגוף המוסדי כה חשוב בהקשר הזה. "למשקיע הפרטי אין את היכולת לבצע בדיקת נאותות ברמה של גוף מוסדי. אם גופים מוסדיים גדולים אישרו את ההשקעה, זה נותן חותמת איכות." הסכנה שהוא מזהיר מפניה "היא שבתור משקיע פרטי, אתה מוצף בהזדמנויות שחלקן רק 'מתחפשות' להשקעות מוסדיות ככותרת שיווקית; צריך לבדוק אם המוסדי באמת שם את כספו".
הסיבות לכך שישראל ממשיכה למשוך הון
בכל הנוגע לשאלה המחפשת את הסיבות להמשיך לסמך על ישראל, ברכה מונה שורה של גורמי יסוד: "קצב הילודה בישראל הוא הגבוה ב-OECD - 3.7 ילדים למשפחה, קצב גירושין גבוה שיוצר צורך בשתי דירות באותו אזור ואנטישמיות בעולם שדוחפת יהודים לישראל".
לסיום, משה מציג טיעון מרשים יותר מכל נתון, כאשר הוא מספר כי "כשאנחנו מראים למשקיעים זרים שהבורסה הישראלית נשארת ירוקה גם בתוך מלחמה, זה מספר את כל הסיפור על החוסן שלנו. נדל"ן בישראל הוא נכס מוחשי וזה מה שמחפשים המוסדיים והמשקיעים הפרטיים גם יחד".
