"מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתיקי רשלנות רפואית הוא טעות"
"מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתיקי רשלנות רפואית הוא טעות"
בתקופה האחרונה מתרעמים עורכי דין רבים על השימוש הגובר של שופטים (בעיקר שופטי בימ"ש השלום) במינוי מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתביעות רשלנות רפואית. החשש שרופא לא 'יעז להפליל' רופא אחר וחוסר ההבנה המשפטית של הרופאים עלולים לייצר מחסור באיזון והוגנות כלפי הנתבע. "מאחר ועל פי רוב, מקבלים השופטים את חוות דעתו של מומחה בימ"ש, עוברת למעשה ההכרעה מידיו של השופט אל הרופא אשר מנתח את המקרה לפי זווית אבחנה רפואית, ולא לפי זווית משפטית", אומרת עו"ד עדי וייס, מומחית בתביעות רשלנות רפואית
עד כמה מינוי של מומחה רפואי כדי שיעניק חוות דעת רפואית בתיקי רשלנות רפואית אכן מייצר הוגנות וצדק לתובעים?
ובכן, רבים מעורכי הדין בתחום הרשלנות הרפואית טוענים שלא רק שהבקשה לחוות דעת, ומסירתה, שהיא בעלת משקל רב, לא מייצרת הוגנות ואובייקטיביות, היא אפילו פוגעת ברוב המוחלט של המקרים בתובע, שמימלא כבר ניזוק, "לרוב, מינוי מומחה מטעם בית המשפט הוא מהלך שגוי. ברוב המקרים שבהם בוחר בית המשפט למנות מומחה מטעמו בערכאות נמוכות זה נעשה שהשופטים לא מספיק בטוחים בעצמם ומחפשים עזרה. הבעיה היא שמומחה לרוב לא יכול לעזור להם", מסבירה עו"ד עדי וייס, מומחית בתביעות רשלנות רפואית ובעלת משרד העוסק בתחום, "מדובר בתוצאה שכמעט תמיד ידועה מראש. על פי רוב, חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט קובעת שאין רשלנות, למעט מקרים יוצאי דופן שבהם יש שאלה רפואית שאותה אנחנו מבודדים ואז יתכן והמומחה יקבע החלטה שתוכיח רשלנות. אבל, כאמור, ברוב המקרים מינוי המומחה מייצר קביעה שהיא נגד התובע, למרות שברור שהוא נפגע כתוצאה מרשלנות רפואית".
תחום הרשלנות הרפואית הוא תחום מורכב מהבחינה המשפטית. לפי החוק, כדי להוכיח רשלנות רפואית התובע צריך להוכיח 3 תנאים מצטברים: שהייתה רשלנות, שיש נזק, ושיש קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק. מדובר בתביעות משפטיות הנדונות על פי פקודת הנזיקין ויש מערכת חוקים הנוגעים לתביעות הללו, "יש שתי בעיות מרכזיות במינוי של מומחים רפואיים למתן חוות דעת מטעם ביהמ"ש", מסבירה עו"ד עדי וייס, "ראשית, בתביעות של רשלנות רפואית יש שאלות משפטיות שבית המשפט צריך להכריע בהן. אמות המידה של התנהלות הרופא היא לא רפואית טהורה אלא משפטית. מי שקובע את מידת הזהירות זה בית המשפט, הוא צריך להחליט האם היו או שלא היו הפרות בחוק זכויות החולה. כך למשל, יש שאלות של העברת נטל הראיה של נזק ראייתי. לדוגמה: יולדת שמגיעה לבית החולים ומבצעים לה מוניטור. כעבור 3 שעות מעבירים אותה לחדר לידה ומתגלית מצוקה עוברית. לוקח זמן עד שמנתחים את האישה וכתוצאה מכך נולד תינוק עם פגיעה קשה.
אולם, כאשר בודקים את התיק הרפואי, רואים שהמוניטור לא נמצא או שרק חלקים ממנו נמצאים. למצב שכזה יש משמעות משפטית מאחר ומדובר ב'נזק ראייתי'. לכן, בית המשפט צריך להעביר את נטל הראיה לבית החולים כדי שיוכיחו שלא היה צורך בניתוח חירום דחוף. בגלל שתדפיס המוניטור לא קיים, התביעה עשויה להתקבל במלואה וזאת מאחר וביהמ"ש יניח (בהתאם לדוקטרינה משפטית של העברת נטל הראיה) כי אילו היה נמצא תדפיס המוניטור, הוא היה מעיד על מצוקה עוברית ולפיכך על רשלנות הצוות הרפואי שלא ניתח את האישה במהירות. אולם, חוו"ד רפואית יכולה לפסוק שלכאורה ממה שהובא לפניה אין שום פגם מאחר והחלק הבעייתי במוניטור אכן חסר וכי הוא בודק את האירוע לפי פרמטרים רפואיים ולא משפטיים. הדבר השני הוא ההיכרות של הרופאים עם הקולגות שלהם. זו מדינה קטנה ובנושאים רפואיים רבים אין הרבה מומחים, כך שיצא שהרופא שלכאורה טעה עובד פעמים רבות עם המומחה באותו בית חולים, או קופת חולים, או שהם מכירים מכל מיני כנסים. אם המומחה יפסוק נגד הקולגה שלו הוא עשוי 'לשרוף' את עצמו בחוגים מסוימים ולפגוע לעצמו בפרנסה, ויכול להיות שאם הוא יטעה, רופאים אחרים יפגעו בו בחזרה, ולכן רופא יחשוב פעמיים לפני קביעות של חוו"ד נגד הקולגות שלו. סיטואציה נפוצה אחרת מגיעה בעקבות העובדה שרוב בתי החולים בישראל הינם ממשלתיים או שייכים לקופת חולים, ולכן יש חשש שהמומחה לא יהיה אובייקטיבי אם הם נתבעים מאחר והוא עובד עבור בית החולים, עבד עבורו, או מתכוון לעבוד עבורו. לכל זאת יש להוסיף שרוב הרופאים מבוטחים על ידי אותה חברת ביטוח וכל חוות דעת שלו נגד רופא אחר פוגעת בחברת הביטוח בה הוא עצמו מבוטח".
עו"ד וייס מציינת את העובדה שרבים מהרופאים מחזיקים באג'נדות מסוימות ופעמים רבות השופטים כלל לא יודעים לאיזו אסכולה משתייך הרופא, ובאיזו אג'נדה הוא מחזיק. לדבריה, רופא שמאמין בגישה אחת לא 'יצא' נגד רופא שנקט בגישה בה הוא מאמין, למרות שבאותו מקרה יתכן ודווקא גישה רפואית אחרת הייתה הנכונה עבור המטופל באותו המקרה, "אסור לשופטים לברוח ולפחד, הם אמורים לשמוע ראיות ומומחים ולקבוע בעצמם. אני תמיד אומרת שהיה והשופטים רוצים למנות מומחה הם צריכים קודם כל לשמוע את העדים והמומחים – אם בסוף ההליך עדיין חסר להם משהו כדי להשלים את התמונה הכללית אז שימנו מומחה בסוף התהליך, ולא בתחילתו או בעיצומו. הרבה מהשופטים בערכאות הנמוכות לא מכירים את הפרקטיקות הרפואיות ואין להם אומץ להחליט בנושאים רפואיים. בהקשר זה, אנחנו רואים שמספר המומחים הממונים בבית המשפט המחוזי הוא קטן משמעותית ממספר המומחים שממונים בבית משפט השלום".
עו"ד וייס מציינת כי ישנם מקרים שיש מקום להיוועץ במומחה, אך בגלל המשקל הרב שהשופטים מעניקים לחוות הדעת, למרות כל המגרעות האמורות במינוי מומחה בתחילת או בעיצומו של משפט, יש לשקול את מינוי המומחה בזכוכית מגדלת, ועל השופטים, גם בערכאות הנמוכות, ללמוד את הנושאים ולהתמודד עם שאלות רפואיות-משפטיות מורכבות, "הפתרון הוא ששופטים יעשו את העבודה שלהם וישקלו את הדברים בעין משפטית. הפתרון האידיאלי הוא למנות שופטים לבתי משפט שיודעים לעסוק בתביעות רשלנות רפואית".
כל המידע המוצג בזירת "דנס מדיקל" הינו לשם הרחבת הידע האישי של הגולשים ואינו נועד בשום מקרה לשמש כתחליף לייעוץ רפואי או חוות דעת רפואית או כהמלצה מבעלי מקצוע בתחום הרפואה. השימוש במידע המסופק בזירת "דנס מדיקל" הוא באחריותם הבלעדית והמלאה של הגולשים. בכל עניין רפואי מומלץ לפנות לאיש מקצוע מוסמך.
