הכסף שלכם בבנק ישראלי - אז איך מדינות זרות יכולות לשלוט בו?
מה קורה כששר האוצר אומר לבנק ישראלי דבר אחד והממשל האמריקאי אומר דבר אחר?
ב־2024 ממשל ביידן הטיל סנקציות על ישראלים בשל טענות לאלימות, למימון ולקידום ההתיישבות ביהודה ושומרון. הבנקים הודיעו שיפעלו בהתאם, ומנגד שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ קרא להם שלא לאכוף את הסנקציות, בטענה שישראל אינה רפובליקת בננות של ארה"ב.
אלא שהסיפור לא הסתיים. טראמפ ביטל את הסנקציות עם כניסתו לבית הלבן, אך בריטניה וקנדה המשיכו בסנקציות, וב־2026 הצטרפו למהלך מתואם עם מדינות נוספות; במקביל, האיחוד האירופי הרחיב את רשימותיו.
מאחורי רצף המהלכים ניצבת שאלה של כוח וריבונות: מי קובע את גורל כספם של אזרחים ישראלים? התשובה האינטואיטיבית היא ישראל, הדין הישראלי והבנק שבו מופקד הכסף. אלא שבנק ישראלי פועל ברשת פיננסית גלובלית של בנקים קורספונדנטים, קסטודיאנים ומוסדות פיננסיים, שכל אחד מנהל את הסיכון שלו.
חלי גנון
לכן הבנק אינו בוחן רק מה מתיר הדין הישראלי, אלא גם את הסיכון המשפטי, הרגולטורי והמוניטיני שבהתעלמות ממשטר סנקציות זר ואת השפעתו על קשריו עם גופים אחרים. בפועל, הסיכון עשוי להתבטא בבדיקות מוגברות, בהגבלת פעולה, בהחלטה שלא להתקשר עם לקוח או בסירוב של בנק אחר או קסטודיאן לבצע את הפעולה. הפיקוח על הבנקים מכיר במתח ודורש ניהול סיכונים הנובעים ממשטרי סנקציות זרים, אך מבהיר כי ניהול הסיכון אינו יכול להפוך להימנעות גורפת ממתן שירות.
אני פוגשת את המנגנון הזה בעבודה עם קרנות השקעה זרות: בקבלת כספי משקיע או בפדיונם, וגם כשהקרן פותחת חשבון בבנק או אצל ברוקר, כל גוף פיננסי בשרשרת בוחן את החשיפה לסנקציות ומפעיל את מדיניות הסיכון שלו.
וזה כוחן של סנקציות בעולם הכסף הגלובלי: הן מתרגמות כוח מדיני וגיאופוליטי להשפעה פיננסית שחוצה גבולות. התרגלנו לחשוב על ריבונות דרך טריטוריה. מי שולט בשטח, מי מחוקק בו ומי אוכף את החוק. אבל כסף נע ברשת. כדי להשפיע על תנועתו לא צריך להחרים אותו; די שאחד הצמתים בדרך יסרב לקבל, להעביר, להשקיע או לפדות אותו. הכסף עדיין שלך. חופש התנועה שלו כבר לא לגמרי.
חלי גנון היא Head of Compliance and Financial Crime ב-Apex Israel
