הקרב על השמיים
ככל שהשימוש האזרחי ברחפנים גדל, כך הופך קשה יותר להבחין בזמן אמת בין כלי לגיטימי לסכנה. ישראל צריכה ללמוד לנהל את השמיים הנמוכים מבלי לסגור אותם
במהלך הליכה שגרתית בטיילת נשמע פתאום זמזום מעל הראש. רחפן קטן חולף בין הבניינים לקו החוף. פעם, כנראה שאיש לא היה מייחס לו יותר מדי חשיבות. אולי צלם שמנסה לתפוס את השקיעה מלמעלה, אולי חובב שמטיס את הרחפן החדש שלו. אילולא הנזק האדיר שהוא מסוגל לייצר, איום הרחפנים היה כמעט מתעתע: כלי זול, נגיש וקטן, שאינו חייב אפילו לפגוע במטרה כדי לגרום נזק עצום.
האתגר המרכזי טמון בעובדה שטכנולוגיית הרחפנים היא אזרחית וצבאית בו-זמנית. אם טנק ייסע מחר בבוקר באמצע תל אביב, יהיה ברור שמשהו חריג מתרחש. רחפן בשמיים לעומת זאת, כבר חלק מהנוף. הוא יכול להשתייך למשטרה, לחברה שמפקחת על תשתיות או לשמש למשלוח מסחרי, ובאותו מרחב בדיוק יכול לטוס רחפן שנשלח לאסוף מודיעין או לשאת מטען נפץ. מורכבות האיום הזה עלתה לאחרונה לכותרות, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו הקדיש סרטון מיוחד לאזהרה מפני נחילי רחפנים חמושים וכלים מונחי סיב אופטי, כאלה שקשה יותר להתמודד איתם באמצעות מערכות שיבוש קלאסיות. מבחוץ, כולם יכולים להיראות בדיוק אותו דבר. זהו לב האתגר, לא רק לזהות שיש רחפן בשמיים, אלא לדעת בזמן אמת אם מדובר בכלי לגיטימי או באיום שדורש תגובה.
הבעיה אינה נעצרת בזירה הביטחונית, יש לה גם מחיר כלכלי כבד. במהלך אוגוסט בלבד נעצרה פעמיים הפעילות בנתב"ג בעקבות חדירת רחפנים למרחב האווירי, עד שניתן היה לברר מי מפעיל אותם ומה מטרתם. מספיקות דקות של עצירת המראות ונחיתות כדי לייצר שרשרת של עיכובים ושיבושים שמשפיעה על חברות התעופה, הנוסעים והפעילות בשדה. נתב"ג הוא רק דוגמה אחת. אותו תרחיש יכול להתרחש גם מעל נמל, מתקן אנרגיה, מפעל או תשתית חיונית אחרת. הפער בין עלות הכלי לפוטנציאל הנזק משמעותי, רחפן שעולה אלפי שקלים יכול בתוך דקות לגרום לשיבושים ולנזקים של מיליונים.
האיום מחלחל גם למרחב האזרחי עצמו, דווקא בתקופה שבה הרחפנים הופכים לכלי חיוני ביותר. הם כבר משמשים כוחות הצלה וחירום, מסייעים בפיקוח על תשתיות, בחקלאות, באבטחה ובצילום, ובעתיד צפויים לקחת על עצמם עוד ועוד משימות שבעבר דרשו כוח אדם, זמן ומשאבים רבים. ככל שהתלות בהם גדלה, אי אפשר פשוט להרחיק אותם מהשמיים בכל פעם שמתעורר חשש. האתגר הוא לאפשר לרחפנים לגיטימיים להמשיך לפעול, ובמקביל לדעת לזהות במהירות כלי שאינו מורשה. כדי שהשמיים הנמוכים יוכלו להפוך למרחב אזרחי פעיל ובטוח, הם צריכים קודם כול להיות מרחב שאפשר לסמוך עליו.
הפתרון אינו לסגור את המרחב האווירי, וגם לא להתייחס לכל רחפן כאל איום. ככל שמספר הרחפנים יגדל, נצטרך לדעת לנהל את המרחב הזה כפי שאנחנו מנהלים מרחבי תחבורה אחרים, לדעת מי נמצא בו, מי מורשה לפעול, היכן ומתי, ולזהות במהירות חריגה שדורשת תגובה. לשם כך נדרשת תפיסה רחבה של משילות אווירית, שמחברת בין טכנולוגיות זיהוי וניהול, רגולציה, שיתוף מידע ותיאום בין הגופים האזרחיים והביטחוניים. המטרה אינה להוציא את הרחפנים מהשמיים, אלא לאפשר להם לפעול בבטחה, ובאותו זמן לדעת לזהות את מי שלא אמור להיות שם.
השמיים הנמוכים הופכים במהירות למרחב חדש של פעילות ביטחונית ואזרחית, אבל הכללים שלפיהם הוא יתנהל עדיין מתגבשים. ישראל, שפוגשת כבר היום את שני הצדדים של מהפכת הרחפנים, צריכה להתייחס למרחב הזה כתשתית לאומית לכל דבר. הקרב על השמיים לא יהיה רק על ההגנה מפני הרחפן הבא, אלא על היכולת לאפשר לשמיים להישאר פתוחים, מבלי לוותר על היכולת לשלוט במה שמתרחש בהם.
