הסקוטים שאמרו "לא" לעצמאות: מבוגרים ומבוססים כלכלית

במרכז העיר גלזגו, כמה מטרים מתחנת הרכבת המרכזית, נמצאים חדרי התה של גלזגו - מוסד בריטי מפואר ועתיק, ותזכורת לימים שבהם היתה גלזגו אחת הערים החשובות באימפריה הבריטית.

היום משמשים חדרי התה המצוחצחים, שבהם אפשר לשתות את המשקה הלאומי ולאכול ארוחה קלה באווירה מעודנת, כמקום מפגש לאנשי מעמד הביניים.

"היינו כל כך קרובים"

מבעד לזכוכית ניכר שצבע השיער הדומיננטי של הלוגמים הוא אפור. אלה, לפחות לפי הנתונים שהתפרסמו לאחר משאל העם שנערך ביום חמישי, הם הפנים של הסקוטים שהצביעו נגד עצמאות: מבוגרים יותר ומבוססים יותר כלכלית. אלה הם הרוב הדומם, שנשאר דומם לאחר שניצח במשאל העם על עצמאות סקוטלנד.

הפגנת מתנגדי עצמאות סקוטלנדצילום: אי פי איי

מרחק כמה צעדים משם, בכיכר ג'ורג', הכיכר המרכזית של גלזגו, מהערים העניות בבריטניה, האווירה ביום המשאל שונה לגמרי. חבורות של צעירים עטופים בדגלי סקוטלנד ובסטיקרים עם הכתובת "כן", חלקם עם איפור כחול על הפנים, מפגינים נוכחות, מזכירים לכל מי שמוכן לשמוע שהיום הוא יום היסטורי וכי עתידה של סקוטלנד טוב יותר לבד ולא בתוך בריטניה. חלקם הביאו את התינוקות שלהם בעגלות ולילדים הקטנים ציירו דגלי סקוטלנד על הפנים.

"לא משנה מה קורה היום, אפילו אם לא נקבל עצמאות אנחנו נהיה כל כך קרובים אליה, שתהיה לכך השפעה ענקית על הממשלה הבריטית. סקוטלנד לעולם לא תהיה אותו הדבר", אומר קולין (20), סקוטי שהסתובב עם דגל ענק וחיוך על הפנים. קולין עומד ליד שלט של מחנה העצמאות ברוחב של 20 מטר. "אנחנו נקנים ונמכרים עבור זהב אנגלי", מצטט השלט את שירו של המשורר הסקוטי רוברט ברנס מ־1791. כבר אז, הם רוצים להגיד, איחוד עם האנגלים לא היה רעיון טוב.

בצד השני של הכיכר חבורה של פועלי עירייה מעמידה סביב הפסלים גדרות ניידות ממתכת, מהסוג שמשתמשים בו באירועים רבי־משתתפים. "אנחנו מכינים את הכיכר למסיבה הגדולה שתתקיים בבוקר", אומר אחד מהם, מבלי להשאיר ספק באיזה צד הוא תומך. הרי אם מחנה ה"לא" ינצח, המסיבה הכי סוערת שתתקיים תהיה בחדרי התה.

בלילה שבין שישי לשבת, כמעט יממה אחרי שפורסמו התוצאות, אירעו באותה הכיכר בדיוק עימותים אלימים בין תומכי העצמאות למתנגדיה, כאשר שוטרים על סוסים חצצו בין 200 צעירים משני הצדדים. אם זה היה תלוי בגלזגו, העיר הגדולה ביותר בסקוטלנד, המדינה היתה זוכה בעצמאות: 54% מתושבי העיר בחרו ב"כן". במילים אחרות, רוב תושבי אחת הערים הגדולות בבריטניה היו מעדיפים שלא להיות חלק ממנה. את ההרגשה הזאת מקבלים רגעים ספורים אחרי שיורדים מהרכבת מלונדון, מרחק 650 ק"מ דרומה משם. לשני העובדים בדוכן שמירת החפצים בתחנת הרכבת יש מדבקות כחולות של "כן" בצד השמאלי של החולצה, והם שואלים אותי אם הצבעתי. "יהיה יותר טוב לסקוטלנד לבד וככה נוכל להיפטר מהאנגלים", אומר אחד מהם, מאוכזב שאין לי זכות בחירה. בחוץ, את הסטיקרים הכחולים של "כן" אפשר לראות בכל מקום. בדוכן היחיד של מחנה ה"לא" שנמצא באזור אין התעניינות רבה.

הפגנת תומכי עצמאות סקוטלנד צילום: אי פי איי

"יש להם מדיניות של להשתלט על הרחובות", טוען אנטוני, כבן 40, שעומד בדוכן ומנסה לשכנע עוברים ושבים להתנגד לעצמאות. "הם רוצים לדחוק החוצה את מי שלא חושב כמוהם וככה הם רוצים לנצח במירוץ הזה, אבל אנחנו לא ניתן להם. הטיעונים של המפלגה הלאומית הסקוטית הם ערמומיים. הם מבטיחים את הכל לכולם, אבל הם לא יכולים לקיים דבר. אני מכיר הרבה סקוטים שנגעלים כל כך מהמפלגה הלאומית הסקוטית ומהפלגנות שלהם, שהם אומרים שיעזבו את סקוטלנד אם היא תהפוך לעצמאית".

"התוצאה מעציבה אותי"

כיום בריטניה מאחדת בתוכה ארבע מדינות: אנגליה, סקוטלנד, וויילס וצפון אירלנד. במשאל העם נשאלו הסקוטים: "האם סקוטלנד צריכה להיות מדינה עצמאית?". משמעות בחירה ב"כן" היתה סיום של איחוד בן 307 שנה.

הרחבה שליד הפרלמנט באדינבורו, בירת סקוטלנד, היתה אמורה להיות מוקד החגיגות אם סקוטלנד היתה מקבלת עצמאות. ביום שישי לפנות בוקר, זמן קצר אחרי פרסום התוצאות, הנוכחות שם היתה דלילה, עם יותר עיתונאים שקיוו למצוא סיפור טוב מאשר סקוטים שהחליטו לקום מוקדם. "התוצאה מעציבה אותי עמוקות", אמר ג'פרי, תושב אדינבורו שהלך לפרלמנט בתקווה להגיע לחגיגות העצמאות. "לא ידעתי את התוצאה והתחלתי ללכת לכאן. זה היה יכול להיות יום גדול עבור העולם".

"סקוטלנד היתה אחת המדינות המובילות בעולם בתקופת הרנסנס. ואז היא צורפה לאנגליה. כשאני מתבונן בעולם ובבעיות שיש בעולם, אני חושב שסקוטלנד לבדה היתה יכולה לעשות משהו שונה ולהועיל לו".

עוד סמכויות לסקוטלנד

שני צעירים שפניהם צבועות בכחול הולכים הביתה מוקדם, מאוכזבים, "אפילו שהפסדנו 45% בחרו בעצמאות, כך שאנחנו מקווים שיהיו שינויים גדולים כדי שהמדינה תישאר בצד שלהם", אומר אחד. "התוצאה הזאת הולכת לקדם את המדינה. גם בוויילס, בצפון אירלנד ובצפון אנגליה רוצים שהמדינה תנוהל אחרת, כי מה שיש עכשיו לא עובד כמו שצריך", אומר השני.

ביום שישי בבוקר הזדרז ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון לומר ש"העם הסקוטי אמר את דברו. הוויכוח הוכרע לתקופה של דור ואולי עבור ימי חיינו. לא יכולה להיות מחלוקת ולא שידור חוזר. שמענו מה העם הסקוטי רוצה". אלכס סלמונד, מנהיג ה־SNP, הודיע אחרי פרסום התוצאות שיתפטר מתפקידו כראש ממשלת סקוטלנד ויעזוב את ראשות המפלגה שאותה הנהיג 20 שנה, אבל לא לפני שהודה לעיר גלזגו על התמיכה בקמפיין שלו.

שתי המשימות הקשות שניצבות בפני המנהיגים בבריטניה היום הן לקיים את ההבטחות להעברת סמכויות נוספות מהממשלה בלונדון לממשלת סקוטלנד, ולגשר על הפערים בין אלה שתמכו בעצמאות לבין אלה שהתנגדו לה.

לפי סקר שנערך על ידי חברת אופיניום, 49% מהסקוטים סבורים שמשאל העם פילג את המדינה, כך שהם מפולגים אפילו על השאלה הזאת. הדעות היו שונות גם בין בני זוג. "אפילו בתוך עצמי זה היה נושא מפלג והחלטתי ממש ברגע האחרון", אומר מוריס, תושב אדינבורו, בבוקר שאחרי פרסום התוצאות, "חלק מהמשפחה שלי חושב שהצבעתי באופן מסוים, וחלק אחר חושב שהצבעתי אחרת. כך שאני מעדיף לשמור את זה לעצמי".