"החברה הגרמנית מעולם לא היתה יותר אנטי־קפיטליסטית"
ראש ממשלת מדינת המחוז ברנדנבורג, מתיאס פלאצק, טוען כי אנגלה מרקל לא התמודדה כראוי עם המשבר בגוש היורו, ומזהיר שההתפכחות באירופה תוביל דווקא לעליית הימין הקיצוני. הוא גם לא מודאג מניצחונו של פרנסואה הולנד בצרפת ומבהיר: "מרקל תרכך מולו את עמדותיה"
קשה שלא להתרשם ממתיאס פלאצק (Platzeck): הוא מביע את השקפותיו ומשיב על שאלות בפתיחות ובישירות שמשכיחות לרגע את העובדה שמדובר בפוליטיקאי בכיר, וגורמות למראיין הישראלי לתהות בינו לבין עצמו מתי בפעם האחרונה יצא לו לשמוע פוליטיקאי ישראלי מדבר באופן דומה על המתרחש כאן.
פלאצק (58), המכהן מאז 2007 כראש ממשלת מדינת המחוז הגרמנית ברנדנבורג מטעם המפלגה הסוציאל־דמוקרטית (SPD), הגיע לארץ זו הפעם השישית במהלך כהונתו. "אני מאמין שאנחנו מגיעים לישראל בתדירות גבוהה יותר מבין עמיתינו בגרמניה, אבל פשוט נוכחנו שיש בסיס רחב כל כך לשיתוף פעולה בין ישראל לבין ברנדנבורג, כך שיש מספיק חומר כדי לפרנס את הביקורים התכופים הללו", הוא מסביר בשיחה עם "כלכליסט".
ברנדנבורג, השוכנת במזרח על הגבול עם פולין, היא אחת מ־16 מדינות המחוז המרכיבות את גרמניה. אף שהיא קיימת זה 800 שנה, היא נבלעה על ידי גרמניה של העידן הסובייטי והוקמה מחדש כרשות בעלת אוטונומיה שלטונית וכמדינת מחוז לכל דבר רק כאשר נפל מסך הברזל וגרמניה אוחדה ב־1990.
הייאוש של שנות התשעים
הסיפור של ברנדנבורג, בניגוד אולי לכמה מדינות מחוז אחרות שהוקמו בגרמניה בתחילת שנות התשעים, נוסך אופטימיות במי שלומד על המשימה הבלתי אפשרית כמעט, של איחוד בין שתי מדינות בעלות היסטוריה, אווירה פוליטית ויותר מכל, מצב כלכלי שונה כל כך כפי שהיו שתי הגרמניות על ספו של המילניום החדש.
"בתחילת שנות התשעים חווינו שבר גמור בברנדנבורג", מספר פלאצק. "התעשייה היתה על הקרשים, צעירים עזבו את המדינה, שיעורי האבטלה הגיעו ל־30% ולקח לנו עד סוף שנות התשעים להתגבר על כך. אני מודה שהיו לנו רגעים של ייאוש שבהם לא ידענו כיצד הדברים ישתנו, אך בשלב הזה התחלנו לחסוך, להפעיל מדיניות מכוונת ומדודה, ושני עשורים מאוחר יותר הפכנו למדינה בעלת דינמיות הפיתוח הגדולה ביותר בגרמניה. האבטלה ירדה אל מתחת ל־10%, אנחנו מובילים בפיתוח תעשיות עתירות ידע וביו טכנולוגיה, ראשונים בשימוש באנרגיות מתחדשות, ומתהדרים בתעשיית הקולנוע המשגשגת ביותר באירופה, בעיר הסרטים באבלסברג. אפשר בהחלט לומר שהצלחנו ליצור את הבסיס הראוי כדי לספק מקומות עבודה רבים ברחבי המדינה".
אולם כיום נראה שהפערים בין מזרח גרמניה למערבה נדחקו הרחק הצדה לטובת משבר החוב של כמה ממדינות גוש היורו, משבר שגרמניה - כבעלת ההון החומרי והפוליטי הגדול ביותר באירופה - משחקת בו תפקיד מכריע.
"אני חושב שהקנצלרית מרקל לא התמודדה עם המשבר הזה באופן הנדרש, ואסביר. אני מאמין שיש למשבר הזה שלוש סיבות. הראשונה נובעת מסגנון ה'קפיטליזם קזינו': במשך 20 שנה אמרנו שהשוק לא צריך השגחה, ושהכלכלה והשוק יתקנו את עצמם מאליהם בכל מקרה של עיוות. התוצאה המתבקשת של גישה כזו היא תלי ההריסות שאנו ניצבים מולם היום.
"הסיבה השנייה היא ששכחנו כיצד לנהל באופן נכון ויעיל גירעונות תקציביים. צבירת חובות היא חלק מניהול שלטון תקין, אך אסור לריבית על החובות הללו להעיב על התועלת שבלקיחתם. בעשורים האחרונים צברנו יותר ויותר חובות ואמרנו לעצמנו שמתישהו, הרחק מעבר לאופק, נמצא הרגע שבו נצטרך להחזיר אותם. אבל הדחייה הזו כבר לא עובדת, משום שהריביות חונקות את ניהול הכלכלה.
"לבסוף יש לנו את הטעות המבנית שנעשתה עם כינונו של גוש היורו ושאת השלכותיה אנחנו חשים היום. לאיחוד מוניטרי יש תנאים משלו: אז נכון שאתה לא צריך איחוד של מדיניות חינוך, או תרבות, אבל מדיניות כלכלית ופוליטית ברמה מסוימת הכרחיות לו. בתחילת שנות התשעים היה זה בלתי אפשרי מבחינה פוליטית להגיע בכלל לאיחוד פוליטי וכלכלי מהסוג הזה, כך שמקבלי ההחלטות פשוט עצמו עיניים ואמרו 'נקים בכל זאת את היורו והמטבע עצמו כבר ידאג בהמשך לאיחודים אחרים'. היה צריך אומץ, ואומץ זה בדיוק מה שחסר בהתמודדות עם המשבר".
כיצד בא הדבר לידי ביטוי?
"בכל פעם מחדש במשבר עם היוונים השמיעה מרקל הצהרה אחת, וכמה חודשים מאוחר יותר חזרה בה והסכימה למה שבהתחלה היא שללה נחרצות. זה פשוט שילוב בין היעדר אומץ ותגובה אטית. אבל עוד יותר מכך, מה שמסתמן כעקב אכילס של כל ההתנהלות שלה הוא החסכנות הקיצונית. אי אפשר פתאום לבקש ממדינות שלא העבירו תוכניות קיצוצים מעודן לקצץ בהכל. מרקל הפסידה זמן, ואם יש משהו שהמשבר בגוש היורו הוכיח זה שזמן שווה כסף.
הד קולני במיוחד לביקורת המושמעת בחלק ממדינות אירופה למדיניותה של מרקל בעניין המשבר בגוש היורו מגיע מכיוונם של הבוחרים הצרפתים, שהדיחו מהנשיאות את ידידה הקרוב ושותפה האידיאולוגי של מרקל, ניקולא סרקוזי, ובחרו במקומו מתנגד קולני במיוחד לדרכה של הקנצלרית, פרנסואה הולנד. אולם להערכתו של פלאצק, הדבר לא ישפיע על היחסים בין שתי המדינות המובילות את האיחוד המוניטרי האירופי.
"חילוקי דעות היו קיימים תמיד בין צרפת לגרמניה והם ימשיכו להתקיים, אבל הם יגיעו בסופו של דבר לידי פתרון. אני יכול לראות כבר עכשיו כיצד מרקל מרככת את עמדותיה כלפי גישתו של הולנד: כשהיא חשבה שסרקוזי עוד עשוי להיבחר העמדות שלה נגד הולנד היו בוטות יותר, אבל ככל שירדו הסיכויים להיבחרותו מחדש היא החלה לרכך את הצהרותיה כלפיו".
הפערים הולכים ומעמיקים
בראייתו של פלאצק, האפקט הקשה של המשבר הכלכלי הגלובלי של 2008 הועם, וכלכלת השוק חוזרת להתנהג באופן חסר האחריות שבו היא התנהלה עד 2008. "ההבדל הוא שהפעם אין למגזר הפיננסי ולממשלות משאבים להתמודד איתו". לדבריו, "החברה הגרמנית מעולם לא היתה כל כך אנטי־קפיטליסטית: נכון שיש היום אצלנו עושר שכמוהו לא ידענו מעולם, אבל יש במקביל עוני עמוק ומדאיג, והפערים בין שני המגזרים רק הולכים ומעמיקים. אנשים פתאום מאמינים פחות בדברים הטובים שיש לקפיטליזם להציע".
האם ההתפכחות הזו עשויה להביא בבחירות הבאות להדחת ממשלת הימין־מרכז של מרקל לטובת המפלגה הסוציאל־דמוקרטית?
"עדיין מוקדם מדי לגבש הערכות בעניין הזה. אני לא בהכרח סבור שהדבר יוביל דווקא לשבירה שמאלה, אלא הוא עלול להוביל דווקא לכיוון הימין הקיצוני ושנאת הזרים. זו מגמה שאנו רואים לה ביטוי כבר היום בהולנד, בצרפת, בדנמרק ובפינלנד. בכל המדינות הללו הפכו גופי הימין הקיצוני לכוח פוליטי משמעותי, תופעה שלפני עשר שנים נראתה בלתי נתפסת. זהו חומר הנפץ האמיתי".
מתיאס פלאצק
נולד: 1953 בפוטסדם, בירת ברנדנבורג, מזרח גרמניה דאז
השכלה: מהנדס
תפקיד: ראש ממשלת ברנדנבורג (מ־2002)
תפקידים קודמים: ראש עיריית פוטסדם, שר ברנדנבורג להגנת הסביבה, יו"ר המפלגה הסוציאל־דמוקרטית
עוד משהו: זכה לתהילה ציבורית כשארגן תמיכה ציבורית רחבה למאמצי הצלת האוכלוסייה במזרח גרמניה בעת אסון השיטפונות של 1997
ברנדנבורג
עיר בירה: פוטסדם
אוכלוסייה: 2.5 מיליון (ב־2011)
אבטלה: 10.6% (באפריל 2012)
שיעור מהתמ"ג הגרמני: 2.2% (ב־2010)
תעשיות מרכזיות: רכב, מיכון, אנרגיות מתחדשות, קולנוע וביו טכנולוגיה
