מחיר השוק החופשי: יותר צמיחה, פחות שוויון
העושר תמיד יחלחל בסוף אל השכבות החלשות? דו"ח חדש שהוגש למדינות ה־G20 מוכיח דווקא אחרת. בזמן שהמדינות הגדולות צמחו בהתמדה, הפערים בין העשירים לעניים בהן העמיקו. הדרך אל השוויון החברתי עוברת כנראה בשינוי השיטה
החבורה הזאת, מעמודי התווך של המפלגה הרפובליקנית והכלכלה האמריקאית, ידעה אולי כבר לפני שנים רבות שתיאוריית החלחול (Trickle Down Theory) לא באמת תעבוד. על פי התיאוריה הזו, כדי לעודד צמיחה עדיף לתת תמיכה לבעלי ההון, כדי שהם ישקיעו את כספם במפעלים ובחברות חדשות, ייצרו מקומות עבודה - וכך כל שכבות האוכלוסייה ייהנו מהעושר. דו"ח חדש של הארגון ההומניטרי הבינלאומי אוקספם, שהוגש בשבוע שעבר בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס לידי נשיאות ארגון ה־G20, מספק הוכחות ברורות לכך שחבורת הקודקודים הרפובליקנית ידעה מדוע היא צוחקת.
הדו"ח החדש, הנושא את השם "נזנחו על ידי ה־G20", מראה כי תיאוריית החלחול מטה, שהיא נר לרגליהן של כלכלות מערביות רבות מאז עידן הנשיא רייגן בשנות השמונים, צריכה לסיים את הקריירה. לפי הדו"ח, המבוסס על נתונים מהשנים 1990–2010, ישנה עלייה דרמטית בפערים ובאי־השוויון כמעט בכל הכלכלות הגדולות בעולם ב־20 השנים האחרונות. למעשה, הצמיחה הכלכלית החזקה שחוו מדינות אלה מאז 1990 לא הצליחה לחלץ את התושבים ממעגל העוני, כמעט בכל המדינות החברות בפורום.
"הנתונים מפריכים את המיתוס שלפיו הממשלות יכולות להמתין עד שהצמיחה הכלכלית תחלחל מטה עד לשכבות העניות יותר", אמר בשבוע שעבר פול אובריין, סגן נשיא אוקספם ארצות הברית. "יותר מדי מקבלי החלטות מתכחשים לאינטרסים של העניים - ויש לכך השפעות הרסניות, לא רק על חייהם של העניים, אלא גם על המשאבים הטבעיים ועל השגשוג הכלכלי ככלל".
ישראל אמנם לא נבחנה במסגרת המחקר של אוקספם, אולם נתוני העשור האחרון בה מתיישבים עם מסקנות הדו"ח. בעשר השנים האחרונות עמדה הצמיחה השנתית הממוצעת (תמ"ג) בישראל על יותר מ־3%. הציבור הישראלי נהנה מכך, אך מי שנהנו יותר מהאחרים הם דווקא אלה שגם ככה נהנים יותר: העשירים. כך, בעוד שההכנסה (נטו) של העשירון התחתון גדלה ריאלית בעשר השנים האחרונות ב־15.3%, ההכנסה (נטו) של העשירון העליון זינקה ביותר מ־62%. למעשה, השינוי הזה העמיד בסוף 2010 את הפער בין העשירון העליון לתחתון בישראל על פי 29, לא פחות. דו"ח אוקספם יכול אפוא לעניין גם את מתווי המדיניות הכלכלית בישראל.
לא עומדות בחזון
עם זאת, בניגוד למידע על הצמיחה הכלכלית של מדינות העולם, איסוף הנתונים על אי־השוויון לאורך השנים היה לא מסודר ולא עקבי. הדו"ח של אוקספם מתבסס על מסד נתונים חדש שפותח באחרונה, המאפשר להשוות בין מדינות באחד הפרמטרים המרכזיים לאי־שוויון - הכנסה.
ב־40 השנים האחרונות ההכנסה הממוצעת לנפש בעולם הכפילה את עצמה ואף יותר, וכתוצאה מכך שיעור העניים צנח משמעותית. אולם במקביל, מספרם האבסולוטי של העניים עדיין גבוה מאוד. לא פחות מ־1.3 מיליארד בני אדם עדיין משתכרים כיום פחות מ־1.25 דולר ליום. באופן מפתיע, יותר ממחצית מן העניים האלה חיים במדינות ה־G20 - המדינות המתועשות הגדולות והמתפתחות בעולם.
ה־G20 הוא הארגון הלא־צבאי החזק ביותר בעולם. על פי אתר האינטרנט של הארגון, 20 החברות בו מספקות יחד כ־90% מהתמ"ג העולמי, כ־80% מהסחר העולמי ושני שלישים מאוכלוסיית העולם. הפורום תופס את עצמו ככזה שאמור לשמש דוגמה לשאר העולם. אחד העקרונות הבסיסיים שעליהם מושתת הארגון הוא מחויבות לתמוך בצמיחה כלכלית משותפת, כזו שתגיע לכל שכבות האוכלוסייה. הדו"ח של אוקספם מראה כי בין החזון למציאות פעורה תהום גדולה.
"הרבה יותר אנשים היו יכולים לצאת מהעוני או לא להידרדר אליו מלכתחילה, אילו מדינות ה־G20 באמת היו מנסות להשיג צמיחה משותפת", נכתב בדו"ח. יתרה מכך, הניתוח מראה שמבלי לתת את הדעת על אי־השוויון המחריף - גם צמיחה חזקה בעשור הקרוב לא תספיק כדי למנוע את התגברות העוני בחלק ממדינות ה־G20.
רוסיה בראש הדירוג
הדו"ח מראה שנתח ההכנסות המצוי בידי העשירון התחתון במדינות ה־G20 נמוך ביותר, ועומד לעתים אפילו על 1% בלבד מכלל ההכנסות במדינה. במקביל, אנשי העשירון העליון נהנים מנתח עצום המטפס לעתים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי במקסיקו ובדרום אפריקה, אפילו ל־40% מכלל ההכנסות.
חמור מכך, הדו"ח מראה כי הפערים הכלכליים ב־14 מבין 18 מדינות ה־G20 שלגביהן קיימים נתונים, רק החריפו מאז שנות התשעים. אמנם קצב הגידול באי־השוויון גדול במיוחד ברוסיה (23%), סין (13%), יפן (8%) ודרום אפריקה (5.5%) - אך גרמניה ובריטניה לא מפגרות אחריהן בהרבה. שתיהן נעשו פחות שוויוניות ב־4% וב־3.5% בהתאמה. למעשה, כאשר בוחנים היכן אי־השוויון גדל או קטן, נראה כי למדינות העשירות יש הרבה יותר סיבות לדאגה: דרום קוריאה היא המדינה המפותחת היחידה ב־G20 שהצליחה לצמצם את הפערים הכלכליים בשני העשורים האחרונים.
אפשר ללמוד מברזיל
אולם גם במדינות בעלות הכנסה מעט גבוהה יותר, כמו אוקראינה והפיליפינים נרשם שיפור משמעותי. "מלחמה באי־השוויון היא יותר עניין של החלטה פוליטית מאשר של תהליכים כלכליים", נכתב בדו"ח. ברזיל היא דוגמה טובה לכך. בין כלכלות ה־G20, מדינת הענק הזו היא אולי ההוכחה לכך שאפשר לפעול אחרת: היא עשתה שינוי עצום בעשור האחרון, אחרי ששיעור אי־השוויון בה היה מהקיצוניים בעולם.
ברזיל עדיין לא שוויונית, אך בעשור האחרון היא הצליחה להשיק צמיחה כלכלית מרשימה, ובמקביל גם לצמצם משמעותית את הפערים ולהפחית את שיעור העוני. בשנים 1990–2010 הצמיחה השנתית בה עמדה על 2.5% בממוצע, אך במקביל מספר הברזילאים שחיים בעוני נחתך בחצי. למעשה, כמעט 12 מיליון בני אדם יצאו ממעגל העוני בשנים אלה, ושיעור העניים הצטמצם מ־1 לכל 9 ברזילאים, ליותר מ־1 לכל 25.
איך זה קרה? באופן מתוכנן לחלוטין. הממשלה יישמה מדיניות של חלוקה מחדש של העושר, הגדלת חלקו של המס בתמ"ג וסיוע לעניים.
מבט לעשור הקרוב
אחד הדברים המרכזיים שאפשר ללמוד מן הדו"ח של אוקספם הוא שאם מדינות לא יטפלו בסוגיות אי־השוויון, גם צמיחה חזקה לא תוכל למנוע עוני מחריף ופערים מעמיקים בעשור הקרוב. מחברי הדו"ח מונים חמישה עקרונות בסיסיים שחייבים להיות מיושמים במדינות ה־G20, כדי להגביר את השוויון: חלוקה מחדש של העושר, השקעה בתשתיות שיאפשרו גישה לשירותי בריאות וחינוך, מדיניות מיסוי פרוגרסיבית, הסרת מחסומים לשוויון זכויות והזדמנויות לנשים, וכן רפורמות בבעלות על קרקעות.
"מה שקרה בברזיל, בקוריאה וברבות מבין המדינות העניות יותר של העולם מראה כי מקבלי ההחלטות במדינות ה־G20 יכולים לנהוג כמותן. יש להם אפשרות לכך, ללא קשר לרמת ההתפתחות של מדינתם", נכתב בדו"ח. ואכן, תמונת המצב שמציגים באוקספם מראה כי הפערים גדלים והולכים. הראיות להשפעה ההרסנית שיש לאי־השוויון, לצד הפגנות המחאה ברחבי העולם - הן עדות גוברת לכך שכדאי שמנהיגי העולם, ואולי גם הישראלים שבהם, יתחילו לחשוב אחרת.
