לראשונה מאז מלחה"ע 2: החוב האמריקאי הגיע החודש לשיא ועקף את התוצר המקומי
העשור של בוש ושלטון אובמה הגישו את החשבון הכואב: כל מה שמיוצר בארה"ב משמש לכיסוי חובותיה. במפלגה הרפובליקנית מיהרו לשמוח לאיד: "מה שקורה פה מזכיר סרט אימה"
לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, עקף החוב של ארה"ב את התוצר המקומי הגולמי (GDP) והגיע לשיא של כל הזמנים - 15.23 טריליון דולר, זאת לעומת GDP מוערך של 15.17 טריליון דולר. סטיב בל, כלכלן של מרכז המדיניות הדו־מפלגתי, הסביר ל"יו.אס.איי טודיי" כי "משמעות הנתונים היא שכל מה שמיוצר במדינה שלנו משמש לכיסוי החובות". להערכתו, כדי לצאת ממצב זה על הממשל "לקצץ את ההוצאות הציבוריות ב־6 טריליון דולר בתוך 10 שנים".
אולם תחזיות כלכליות ארוכות טווח מצביעות על מציאות עגומה יותר, שבה החוב רק ימשיך לתפוח ויעבור את רף 26 טריליון הדולר בתוך עשור. לפי תחזיות אלה, כדי שרמת החוב לא תמשיך לעקוף את התוצר, יהיה על הכלכלה האמריקאית לצמוח בקצב של לא פחות מ־6% לשנה.
עסקה שגובשה בין נשיא ארה"ב ברק אובמה לבין הקונגרס בקיץ האחרון לגבי תוכנית הקיצוצים תוכל לצמצם את הסכום העתידי החזוי ל־24 טריליון דולר, אך עדיין מדובר בסכום עתק כאשר הצמיחה האמריקאית לא עומדת בקצב הדרוש. על פי תחזית מעודכנת של בנק ההשקעות גולדמן זאקס, ב־2012 תגיע הצמיחה של ארה"ב ל־1.7% בלבד.
בכך מצטרפת ארה"ב לרשימה הבעייתית של מדינות כמו יוון, אירלנד, איסלנד, איטליה ופורטוגל, שבהן החוב גבוה מהתוצר. ברשימה זו נמצאת גם יפן, שבינתיים לא סובלת מקשיים כלכליים, אך המודל שלה שונה מעט מהמקובל במדינות מפותחות אחרות. אנליסטים מזכירים שכל המדינות ברשימה הזו, להוציא את יפן, מצאו את עצמן בעיצומו של משבר חובות ונאלצו לבקש סיוע בינלאומי, או לחלופין לתפקד תחת פיקוח הדוק של קרן המטבע, כאשר הכוונה לאיטליה.
כלכלנים רבים בהם, ובהם וויליאם גייל ממכון המחקר ברוקינגס, מנסים להסביר שהחוב האמריקאי "לא מחושב נכון", וכי "אין להכליל בו את ההתחייבויות הממשלתיות לתוכניות רווחה ולפנסיות". במקרה כזה גודל החוב קטן בשליש ומסתכם ב־10.5 טריליון דולר, כלומר כ־70% מהתוצר. עמדה זו לא מקובלת על רבים מאחר שלדעתם דווקא התחייבויות אלה הן קשיחות ביותר ומאוד לא סביר שמדינה כלשהי תצליח לחמוק מהן, כך שבהחלט יש להכליל גם אותן בחישוב הכללי של החוב.
יחס החוב לתוצר האמריקאי, שהיה מעל 100% במהלך שלוש השנים האחרונות של מלחמת העולם השנייה, ירד באופן עקבי והגיע לשפל בשנת 1981, אז עמד על 32.5%. מאז הוא נמצא בעלייה, ועל פי כל התחזיות הוא יכפיל את עצמו במהלך העשור הקרוב, כתוצאה ממדיניות תקציבים ותמריצים שנאלצת להעניק ממשלת אובמה לכלכלה.
באוגוסט האחרון, בתום שבועות של דיונים סוערים, אישר הקונגרס חבילת קיצוצים של טריליון דולר על פני עשר שנים, וקבע כי אם לא תגובש חבילה נוספת של קיצוצים באמצעות משא ומתן, החל בשנה הבאה תיכנס לתוקף תוכנית קיצוצים אוטומטית של 1.2 טריליון דולר.
בתוך כך מקור בבית הלבן הודיע שלאובמה "כבר יש תוכנית מפורטת לקיצוץ של 4 טריליון דולר נוספים". במפלגה הרפובליקנית מבקשים להפוך את נושא החוב לאחד המרכזיים במהלך מסע הבחירות לנשיאות שיתקיימו במדינה בנובמבר, כאשר המועמד המוביל, מיט רומני, כבר מיהר לנצל את ההזדמנות כדי למתוח ביקורת חריפה על אובמה. "הוא טועה בראייתו את הכלכלה האמריקאית", אמר רומני בפגישה עם תומכיו בניו ג'רזי לפני שלושה ימים, תוך שהוא טוען ש"התמריצים שהזרימה הממשלה בשנים האחרונות לכלכלה לא סייעו בהרבה ורק הגדילו את החוב".
הסנטור הרפובליקני מרקו רוביו דימה את המצב עם החוב לסרט אימה. "אתם מכירים את הסרטים האלה, שבהם כולם צועקים לגיבור 'אל תיכנס לדלת הזו, מאחוריה יש רוצח!'? אז גם במקרה הזה לכולנו ברור כיצד ייגמר הסיפור". למרות ההשוואות המטרידות ליוון, כלכלנים מרגיעים שארה"ב עדיין רחוקה ממצבה של מי שהפכה לסמל משבר החובות האירופי. "הכלכלה היוונית לא מתפקדת, ואילו הכלכלה האמריקאית פועלת ללא רבב", אמר דאג הולץ־אייקן, לשעבר יו"ר ועדת התקציבים של הקונגרס בראיון לרשת Fox.
