כך עזרו הבורסה ובוש לעשירים להתעשר עוד
בעשור האחרון זינקו הכנסותיהם של עשירי ארה"ב בזמן שהחמישון התחתון נהיה עני יותר. מחקר חדש מטעם הקונגרס מצביע על רווחי ההון כמנוע מאחורי התעשרות העשירים. הכנסה ממשכורת? זה לעניים
"נחמד לקום בבוקר ולדעת שעשית במהלך הלילה עוד 50 אלף דולר בלי להזיז אצבע" - כך צוטט באחרונה מיליונר אמריקאי בבלוג של תנועת המחאה "לכבוש את וול סטריט".
"בטח נחמד לו אפילו יותר", נכתב באחת התגובות, "כשהוא בקושי צריך לשלם על זה משהו למדינה". לפעילי המחאה, המתעניינים בעד כמה נחמד לאותו מיליונר, הצטרפו בשבוע שעבר חוקרי מרכז המחקר של הקונגרס האמריקאי (CRS), שפרסמו דו"ח מטלטל במיוחד המתחקה אחר הגורמים לאי־השוויון במדינה. המסקנה הבולטת שלהם היא: רווחי הון ולא המשכורת החודשית הם המנוע הגדול ביותר מאחורי המתעשרים האמריקאים ומאחורי פארסת פערי ההכנסות במדינה.
הדו"ח בוחן את השינויים באי־השוויון בהכנסות בין משלמי מסים בארה"ב בשנים 1996-2006, השנים שבהן האינפלציה, שיעור האבטלה והצמיחה היו מתונים יחסית, ועוד לא הושפעו מסערת משבר הסאב־פריים והמיתון שבא אחריו. החוקרים ניסו להבין מה עומד מאחורי הפערים העצומים בחברה האמריקאית, שמתבטאים בשינוי בהכנסתם נטו בעשור הנבדק: הכנסות החמישון התחתון (20% העניים ביותר באוכלוסייה) ירדו ב־6% בעוד שבני החמישון העליון (20% העשירים ביותר) נהנו מעלייה של 38% בהכנסותיהם.
הפערים מטרידים אף יותר כשבוחנים את הדובדבן שבקצפת: ההכנסות של המאיון העליון (ה־1% העשירים ביותר) עלו בשיעור מדהים של 74%, ושל האלפיון העליון (0.1% העשיר ביותר) קפצו ב־96%. בקרב מעמד הביניים, שלושת החמישונים האמצעיים, המהווים 60% מהאוכלוסייה, ההכנסה נטו עלתה בשיעור צנוע של 10%.
רק מחצית מהכנסות העשירים הן משכר
מה שהוביל את החוקרים לאיתור הסיבה המרכזית לפערים הוא ההבדל בין הנטו לברוטו, חלקם של המסים בתמונה. העלייה בשכר הנטו של החמישון העליון היתה גבוהה משמעותית מהעלייה בשכר הברוטו. אחד ההסברים המרכזיים למגמה הוא השינויים במדיניות המיסוי שחלו באותן שנים, בראשן הקלות המס הנרחבות שהעניק ממשל בוש בשנים 2001 ו־2003. "אילו מדיניות המס לא היתה משתנה", נכתב בדו"ח, "אז המסים היו עולים באותו שיעור שבו עלתה ההכנסה ברוטו. בפועל, השינוי בשיעור המסים היה נמוך בהרבה מהשינוי בהכנסה ברוטו, בייחוד אצל בעלי ההכנסות הגבוהות".
השינוי הקיצוני יותר הוא דווקא בהרכב ההכנסות בתוך כל אחד מהחמישונים: עבור ארבעת החמישונים התחתונים - שהם 80% מהאמריקאים - מקור ההכנסה הגדול ביותר (82%) היה משכורת, כשהיתר הגיע בעיקר מקצבאות פנסיה ומרווחי הון. לעומת זאת, שיעור ההכנסה ההונית שלהם - כלומר, רווחי ההון והדיבידנדים - היה נמוך מאוד ב־1996 (4%) וירד לפחות מ־3% ב־2006. ברף העליון של סולם ההכנסות המצב שונה לחלוטין. חלקו של השכר בהכנסות החמישון העליון ירד בתוך עשור ל־50%.
האם אובמה יתקן את מה שבוש עולל?
השינויים במדיניות המיסוי שיחקו תפקיד לא קטן בתהליך. מערכת המיסוי בארה"ב היא פרוגרסיבית - כלומר, שיעור המס עולה עם העלייה בהכנסה, גישה שאמורה להפחית את אי־השוויון בהכנסות. אולם בשנים 1996-2006 חלה דווקא ירידה גדולה בשיעור המס שמשלם החמישון העליון, בעיקר בגלל הקלות המס שקבע ממשל בוש בתחילת המילניום, שכללו את הורדת המס על רווחי הון ל־15%. לשם השוואה, עד 1996 המס על רווחי הון לטווח הארוך עמד על 28% והמס על דיבידנדים חושב כמו מס הכנסה. מי שכבר היו לו האמצעים לנהל תיק השקעות העדיף להגדיל את נתח ההון בעוגת ההכנסות שלו ולשלם עליו 15% מס בלבד.
מושב הקונגרס הבא אמור לדון בעתידן של הקלות המס של בוש, שתוקפן הוארך כבר פעמיים והוא אמור לפוג בסוף השנה. אחד העקרונות שעליהם מבוססת רפורמת המס שמנסה לקדם ממשל אובמה לקראת המושב הזה הוא "חוק באפט", שלפיו "אף משק בית שמשתכר יותר ממיליון דולר בשנה לא אמור לשלם פחות מסים מאשר משפחות מעמד הביניים".
אם לא די במחקר שנערך מטעם הקונגרס עצמו כדי לשכנע את המחוקקים האמריקאיים עד כמה העמיקו הפערים בחברה, מחקר נוסף שערכו היסטוריונים מקומיים הראה שהם העמיקו עד כדי כך שאי־השוויון בארה"ב גדול אף יותר מזה שהיה ברומא העתיקה (ראו מסגרת). אם חושבים על סופה של האימפריה הרומית, אלה חדשות רעות מאוד לארה"ב, כאלה שלמחוקקים כדאי מאוד להביא בחשבון.
