אחרי 11 שנה: שר האוצר "הטוב בעולם" הולך הביתה
במערב רואים באלכסיי קודרין איש מקצוע מוכשר, אך ברוסיה סבורים שלא עשה שום צעד ממשי למען הכלכלה, ואף משווים אותו ל"קמצן" של מולייר. הטענה העיקרית: השקיע את כספי קרן הרזרבה שהקים באג"ח של ארה"ב ואירופה, במקום ברוסיה
בעוד שהעולם ניצב על סף משבר גורף נוסף, רוסיה נותרה ללא שר האוצר שלדעת כלכלנים בכירים במערב אפשר לה לשרוד את המשבר הקודם. אלכסיי קודרין כיהן כשר האוצר של רוסיה במשך 11 שנה, אחת הקדנציות הארוכות בעולם בתפקיד זה. באופן מפתיע, באירופה ובארה"ב מצרים על לכתו יותר מאשר ברוסיה עצמה, אולי כי היה שר אוצר טוב יותר כלפי חוץ והתאים יותר לתפיסת הכלכלה הגלובלית מאשר למשק המקומי.
עם התפטרותו של קודרין בסוף החודש שעבר נחלקו הכלכלנים לשני מחנות. הראשון טוען כי קודרין היה שמרני מדי במדיניות הכלכלית שלו, חסך כל פרוטה ולא נתן לכלכלה הרוסית אוויר לנשימה. המחנה השני טוען כי דווקא הגישה השמרנית היא שאפשרה לרוסיה לצלוח את המשבר של 2008, ויצרה עבורה רשת ביטחון שמנעה ממנה אסון כלכלי כבד.
"נראה כדמות ידידותית"
רשת הביטחון הזו היא קרן הייצוב שהוקמה בשנת 2004 ונחשבת לאחת התרומות הגדולות של השר למשק. אל הקרן הועברו רווחי המדינה ממכירת נפט בשנים הטובות, שבמהלכן היו מחירי הסחורות גבוהים במיוחד. בשנת 2008 הקרן חולקה לשניים, כאשר אחד נותר כרזרבה, אך המהות נותרה ללא שינוי והכספים נשמרו בחשבונות הבנק או הושקעו מחוץ למדינה.
"השווקים רחשו אמון עצום כלפי קודרין שהקים את קרן הרזרבה, והעריכו את האחריות הפיננסית שלו", אמר לסוכנות בלומברג טים אש, מנהל אסטרטגי לשווקים מתפתחים של דויטשה בנק. התבטאות נוספת על התרומה הגדולה של קודרין השמיע גם נציג קרן ההשקעות דשבסקי ושות', סטיבן דשבסקי: "בדרך כלל לא משנה מי עומד בראש מועצת המנהלים, חשוב מיהו המנכ"ל, האיש האחראי לעסק. קודרין נראה כדמות ידידותית לשווקים, ולכתו הוא בגדר אבידה גדולה".
גם מנהל חטיבת אירופה, המזה"ת ואפריקה בסוכנות דירוג האשראי הבינלאומית פיץ' ביכה את ההתפטרות בכנותו את שר האוצר הרוסי "עמוד התווך של האחריות הפיננסית".
"השר קודרין חיזק את תדמיתו ככלכלן חזק המנתב בהצלחה את רוסיה דרך מחסומי המשבר הגלובלי בזכות קרן הרזרבה החזקה שהקים בשנות מחירי הנפט הגבוהים", כתב "הטיימס", וספג לא מעט ביקורת מכיוון העיתונות הרוסית. היגיון זה, כתב בתגובה העיתון הנחשב "נזביסימיה גזטה", היה "מקנה פרס נובל בכלכלה לפלושקין, גיבור ספרותי של גוגול, שלקה בקמצנות אובססיבית וצבירת ממון כפייתית". בין המועמדים האחרים מוזכרים האביר הקמצן של פושקין והרפגון של מולייר.
בפועל ניתן לראות את הדברים בצורה שונה מעט. קודרין אמנם ייסד את קרן הרזרבה, אך ייתכן שלכסף זה ניתן היה למצוא שימוש טוב יותר ולמנוע את הפגיעה החמורה בכלכלה ובמשק. קודרין בחר להשקיע את הכספים באג"ח של ממשלות ארה"ב ואירופה, וזה מה שהקנה לו את חיבת המערב שנרתע לרוב מפוליטיקאים רוסים. אבל אחריותו הישירה היתה לדאוג לגיוון הכלכלה הרוסית שבמהלך שנות כהונתו נותרה כפי שהיתה: תלויה בגז, בנפט ובסחורות. הוא לא דאג להשקיע את המיליארדים שהצטברו בקרן במיזמים חדשים ובקידום רפורמות שיפתחו את המגזר הפרטי - והכלכלה הרוסית נותרה ריכוזית כשהיתה.
המבקרים הבולטים טוענים שהכסף שזרם לקרן הרזרבה הושקע במערב בריביות נמוכות יחסית, וכי הגורמים שבהם הושקעו הכספים הלוו אותם בחזרה לתאגידים רוסיים בריבית גבוהה יותר. במקום זאת ניתן היה לתמוך ישירות בתאגידים מקומיים ולסייע להם מבית. "כדורגלן המבקיע גול עצמי במהלך משחק הופך אוטומטית לשחקן הטוב ביותר של המשחק עבור הקבוצה היריבה, וזו בדיוק הסיבה שקודרין הוכתר לשר האוצר הטוב בעולם", אמר מנכ"ל מכון הגלובליזציה במוסקבה מיכאיל דליאגין. התפטרותו של קודרין אמנם היכתה את הקהילה הכלכלית בהלם, אך בעצם היה זה משבר שהבשיל מזמן בינו לבין הנשיא דמיטרי מדבדב.
פוטין לא מתערב
המחלוקת בין השניים נסבה בעיקר סביב הדרישה של מדבדב להגדיל את הוצאות הביטחון מעבר ל־20 טריליון רובל, בשעה שקודרין טען כי אין כל אפשרות לממן הוצאה כזו. ניצני המחלוקת בין השניים נבטו עוד ב־2009, כאשר מדבדב הכריז ש"פוליטיקאים הסבורים כי רוסיה לא תיחלץ ממשברים גם בעוד 50 שנה לא צריכים לשבת בממשלה", בכוונו את דבריו כלפי קודרין שהיה זה שהשמיע תחזיות פסימיות אלה. אז, היה זה ראש הממשלה ולדימיר פוטין שהגן על השניים. עתה, משיקולים פוליטיים כאלה ואחרים, הוא בוחר שלא להתערב במשבר בין השניים.
קודמו של קודרין, יבגני יסין, סבור כי מדיניותו היתה נכונה אף כי למרות השמרנות הוא לא הצליח להגביל את הוצאות הממשלה. כאשר נכנס לתפקיד הם היוו 13.7% מהתמ"ג הרוסי, ואילו בסוף 2010 כבר הגיעו ל־22.5%. לעומתו, נגיד הבנק המרכזי של רוסיה לשעבר ויקטור גרשנקו טוען טענה הפוכה. לדעתו היתה זו טעות חמורה לחסוך את רווחי הנפט ולהשקיע באג"ח של ממשלות זרות. "עדיף היה להזרים את הכספים לפיתוח מחוזות, ולא לממן הוצאות של ממשלת ארה"ב", הוא אומר.
ואכן, היעדר המודרניזציה בכלכלת רוסיה הוא במידה רבה אשמתו של קודרין. הרי הרווחים העצומים שגרפה המדינה ממכירת נפט וגז יכלו לשמש אותה להקמת תשתיות מתקדמות, להעניק הקלות מס למפעלים בענפים בעלי עדיפות לאומית, להעניק רשת ביטחון ליזמים במגזרים עם סיכון גבוה ועוד.
ברוסיה חוששים עתה כי עם לכתו, יגדל באופן משמעותי התקציב שעל מסגרתו הוא שמר באדיקות רבה כל כך. שם חוששים לשוב למצב של 1998, אז החוב הרוסי האמיר ל־148% מהתמ"ג, אף כי סכנה זו נראית רחוקה מאוד היום (נטל החוב עומד על 10% מהתוצר). עם זאת, כלכלנים מציינים כי החוב עלול לגדול במהירות אם מחירי הנפט יירדו ובמקביל יעלה הגירעון התקציבי. שר אוצר חדש ימונה ברוסיה רק באביב 2012 לאחר הבחירות לנשיאות, ובינתיים יכהן ממלא מקום.
תלויה במחירי הנפט
התקציב לשנת 2012 התבסס על תחזית שלפיה מחיר הנפט יעמוד על 116 דולר לחבית בממוצע. אבל מתכנן התקציב קודרין לא שלל אפשרות כי הנפט יצנח ל־60 דולר לחבית ויישאר ברמה זו מעל לשישה חודשים. במקרה זה הוא חזה שהכלכלה הרוסית תוכל לתפקד בצורה סבירה במהלך שנה לכל היותר, ולאחר מכן היא פשוט תקרוס.
במציאות זו, הכלכלה תלויה לחלוטין במחירי הנפט העתידיים ולא במי שיתמנה להיות שר האוצר. כשחושבים על זה, הרי זהו בדיוק המחדל הגדול ביותר של מי שמילא במשך 11 שנה את התפקיד.
