"אירופה שורדת רק בזכות הצמיחה במדינות המתפתחות"

אנטוניו פניילוסה חי שנים רבות הרחק ממחוזות ילדותו, חופי צפון ספרד. מתוקף תפקידו כמזכיר הכללי של ארגון המעסיקים הבינלאומי, ה־IOE, הוא רשום כתושב ז'נבה, אך מעביר את רוב זמנו בטיסות ברחבי העולם, פותר משברים, מנסה לשכנע ממשלות לא להפריע לכלכלת השוק החופשי ולהמשיך לדבוק במשפט שהמגזר הפרטי מצטט מאז המאה ה־18: "תנו לעשות", laissez faire.

גם המשבר הכלכלי שחווה העולם המערבי, ומולדתו ספרד סובלת ממנו לא מעט, אינו משכנע את פניילוסה לשנות את תפיסתו הכלכלית. "המודל הכלכלי הוא לא הבעיה, האופן שבו השתמשנו בו הוא הבעייתי", הוא אומר בראיון ל"כלכליסט". "אני לא חושב שכלכלת השוק והשיטה הפיננסית שגויות, אולם ייתכן שהתבססנו יותר מדי על אשראי וצבירת חובות. יכול להיות שהמסר של המשבר הוא שצריך לחיות יותר לפי המצב הריאלי של המדינה ושל ההכנסה האישית שלנו".

פניילוסה, שהגיע לארץ כאורח התאחדות התעשיינים לקראת האסיפה השנתית של הנציגים האירופים ב־IOE שנערכה בסוף השבוע בתל אביב, מגדיר את תפקידו בין השאר כ"הגנה על היוזמה החופשית ברמה הבינלאומית". הוא אולי לא יודה בכך אבל תפקידו הפך קשה יותר מאז תחילת המשבר הכלכלי לפני כארבע שנים: "ברור שהמשבר והציפיות שהחברה משליכה על המגזר הפרטי הופכים את האחריות שלנו להרבה יותר תובענית ומשתנה בכל יום. כעת מצופה מאיתנו להיות גם חלק מהפתרון".

"אני מבין את התסכול של המפגינים"

כמי שרואה בעצמו אחראי לשלומו של המגזר העסקי בעולם, פניילוסה מתנהל בדיפלומטיות. אך כאזרח אירופי, הוא מרשה לעצמו להביע דאגה ממצב היבשת. "אנו מתנחמים בכך שהמשבר פוגע באירופה וארה"ב, אבל שאר העולם עדיין מתפקד טוב - העולם המתפתח מאפשר לאירופה לשרוד. מגזרי הבנקאות, הטלקומוניקציה והתשתיות ממשיכים לעשות כסף טוב כי אפריקה, אסיה, דרום אמריקה צומחות בכל שנה בכ־5%".

אתה רואה אפשרות שגוש היורו יתפרק?

"אני בעיקר רואה שאף אחד לא יודע מה הולך לקרות. המנהיגים הפוליטיים מנסים ברצינות לפתור את הבעיה, אם כי יש מדינות שעושות עבודה טובה יותר בשביל לצאת מהמשבר, פורטוגל למשל, בעוד שיוון עוד לא עומדת בציפיות, שם המשמעת הפנימית והליכי ההבראה וההפרטה עוד לא החלו".

אולי צריך לחשוב על איחוד פיסקאלי בגוש היורו, כמו שהציעו כמה מנהיגים לשעבר?

"זו בהחלט יכולה להיות דרך פרגמטית מאוד לצאת מהמשבר, אבל היא כמובן מעלה את השאלה מה יעשו ממשלות אם לא תהיה להן אפשרות לקבוע את המדיניות הפיסקאלית - בשביל מדינות רבות זה יהיה הלם מוחלט. אבל זה לא רעיון כל־כך גרוע, זאת אולי הדרך היחידה ליצור מדיניות פיסקאלית ומוניטארית מתואמת באירופה ואולי אפילו מדיניות חברתית מתואמת".

אתה מצליח להבין איך ספרד הגיעה למצב שבו 40% מהצעירים מובטלים?

"קודם כל, זה נכון שהמספרים גבוהים, אבל צריך לדעת שחלק ממחוסרי העבודה אינם מחפשים עבודה, כמו סטודנטים, מתנדבים בעמותות או עקרות בית. מה שכן, לבוגרי אוניברסיטאות יש בעיה אמיתית למצוא מקומות עבודה ראויים. אני לא רוצה להאשים את הממשלה הנוכחית בספרד, אבל היא הכחישה את האפשרות של משבר במשך שנתיים. יכול להיות שאם הם היו מתעוררים בזמן, ניתן היה לנקוט צעדים למזער את המשבר הנוכחי".

אתה יכול להבין את הזעם שמפגינים ברחבי העולם מרגישים נגד השיטה הכלכלית?

"מדינה שיש בה שיעור אבטלה העולה על 20% היא חברה לא הוגנת והצעירים בה לא רואים שום עתיד. אני מבין את התלונות שלהם ואת התסכול. כשאתה שומע את חלק מהדברים שהם אומרים, מבינים שיש בהם היגיון".

"אירופה כבר לא מגייסת השקעות"

המשבר הכלכלי הוביל לוויכוח לוהט בין שתי גישות ליחסי עבודה. מצד אחד, רבים ראו צורך בחיזוק העבודה המאורגנת ומתן יותר כוח לעובדים. מהצד השני, המעסיקים וחסידי כלכלת השוק טענו כי המשבר דווקא מדגים את הצורך בהעברת יותר כוח למעסיקים. פניילוסה, כמובן, נמצא בצד השני.

"יחסי העבודה מבוססי הזכויות באירופה הזיקו לתחרותיות ולתעסוקה ביבשת. האיגודים המקצועיים כבר מבינים את זה, כי היום אירופה לא מגייסת השקעות ולכן גם אין בה תוספת של משרות. במדינות עם בעיית אבטלה עמוקה אפשר לראות שהסיבה היא יחסי עבודה קשיחים שמונעים מחברות להיות תחרותיות וגמישות. לכן, עוד מעט אירופה תהיה רק מוזיאון שתיירים מאסיה, אפריקה ואמריקה הלטינית באים אליו לביקור".

אז מה סוג יחסי העבודה שאתה תומך בהם?

"שיהיה ברור שאני לא מציע לבטל איגודים מקצועיים. אני כן מציע לחשוב על מודל של ביטחון גמיש (flexicurity - מודל הנותן למעסיקים אפשרות להפסיק העסקה של עובדים בלי בעיות ועלויות מיוחדות, אבל מגובה במחויבות של המדינה לדמי אבטלה גבוהים, הכשרה מקצועית והשמה בעבודה – מ"פ), שמאפשר למעסיקים ואיגודים המקצועיים להגיע להבנות, לפי מה שמתאים לכל מגזר וחברה. כל זה יכול לקרות כל עוד האיגודים המקצועיים אינם פוליטיים".