אירופה משלמת על הטעות של 1981

האיחוד האירופי מתגאה בכך שהוא יותר מסך 27 חלקיו, בזכות ההון וההשפעה הקולקטיביים שמעניקים לו מעמד של פיל בגן החיות העולמי. אולם עכבר יווני רעב אחד שרץ במורד החדק של הפיל הספיק כדי לגרום התקף חרדה לחיה הענקית.

הבלגן שנוצר כתוצאה מהטיפשות של יוון, מדינת פריפריה בזבזנית ומושחתת, גדול בהרבה מהצרות של הבנקים באירלנד או אפילו מהחובות של פורטוגל. הוא הצליח להבעית את השווקים ברחבי העולם. אם ימשיכו לטפל בו באופן כושל, הוא אף עשוי לפגוע בצמיחת המערב.

שווה להיות בן שורר

כיצד זה ייתכן? איך אפשרו כלבי השמירה בבריסל לשחקנית השולית הזו להגיע למצב שבו היא כמעט מביאה את הכלכלה העולמית לסף תהום? התשובה היא מתן עדיפות לפוליטיקה על פני הכלכלה. במשך 30 שנה, היוונים שיחקו באירופה שוב ושוב כבשלהם. ועידת האיחוד האירופי שהתקיימה ביוני ייצגה באופן מושלם את הכאוס הזה: עסקה של הרגע האחרון עם אתונה לעליית מדרגת מס ההכנסה ביוון והעלאת המסים על נפט לחימום הוכתרה כפריצת דרך, אף שכל המעורבים ידעו שהמהלך רק ידחה את ההתמודדות עם הנושים בחודשים אחדים. זה היה לא יותר מארגון מחדש של הכיסאות על הסיפון, בשעה שספינת התענוגות טובעת במעמקי הים. ההתמהמהות של השווקים העלתה את הסבירות לחדלות פירעון יוונית ל‭.80%-‬

ההחלטה המכוונת, הלא מובנת והמטופשת לצרף את יוון לקהילה האירופית, שהתקבלה ב‭,1981-‬ היא שעומדת בשורשי המשבר שפושה כיום בגוש היורו ומתדפק על דלתות ארה"ב. האליטה הפוליטית המפונקת של יוון ואיתה יתר החברה היוונית קלטו שתפקיד הבן השורר של אירופה הוא עניין רווחי ביותר.

מעבירים סיוע ועוצמים עיניים

וכך אכן קרה. סיוע "מבני" ואזורי זרם מבריסל כדי לסייע ליוון "להשלים פערים" עם שאר אירופה, ואיש לא בדק כראוי מה בדיוק יוון עושה עם הכסף. עם זאת, יוון יכולה היתה להישאר בעיה אירופית מקומית ושולית, לולא עשו האירופים לפני עשור טעות נוספת ולאפשר ליוון להצטרף לגוש היורו. בעקבות ההצטרפות, אתונה פצחה במסע קניות מטורף.

האמת היא שיוון מרוששת, פושטת רגל ממש. אף שממשלתו המקרטעת של פפנדריאו העבירה את הקיצוצים הנדרשים, מי שבאמת מאמין שהם יישמו את צעדי הצנע האלה שוגה באשליות. הכלכלה תמשיך להתכווץ, והיוונים ימשיכו לשחות בחובות.

נותרו כיום רק שתי אפשרויות: להמשיך ולהזרים את כספי משלמי המסים מצפון אירופה כדי למנוע את הבלתי נמנע — משלמי המסים צריכים להסכים לתוכנית כזו וקרוב לוודאי שהם לא יסכימו. אפשרות שנייה היא להסכים למחיקת ערך "מסודרת" של האג"ח היווניות, שהיא למעשה מחויבת המציאות, לפני שלא ניתן יהיה למנוע חדלות פירעון לא מאורגנת.

ומה יקרה אז? יהיה קשה. בין אם יוון תישאר בגוש היורו ובין אם לא, עלויות ההלוואות יזנקו גם עבור מדינות אחרות בגוש היורו שנקלעו לחובות. יתרה מכך, הבנקים המחזיקים בחוב יווני יזדקקו למימון מחודש, לא רק בגרמניה וצרפת אלא גם בארה"ב.

ההשלכות הפוליטיות יהיו עצומות, הן כנראה לא יגרמו לקריסת היורו, אך עשויות לכפות על אירופה שינוי רדיקלי. גישת הונאת הפונזי של יוון למימון הציבורי למעשה הועילה לאירופה, בכך שחשפה את הסיכונים הטמונים במדיניות מוניטרית אחידה. כדי להציל את היורו, גוש היורו חייב להצטמצם לליבה קטנה של חברות יציבות מבחינה פיננסית. נושא זה עוד לא עלה לסדר היום, אך זמנו עוד יגיע.

רוזמרי רייטר היא עורכת בטיימס אוף לונדון