סטפן הסל: הקשיש שהתסיס את צעירי אירופה
אולי יש לך אייפד, אבל אתה נקבר תחת משכנתה דרקונית שמעוצבת בידי בנקים שבכלל חייבים את קיומם למשלם המסים, והשליטים מתנערים מחובתם הבסיסית - לדאוג לרווחת האזרחים. בדיוק אליך פונה סטפן הסל (93) בספרו המהפכני, שמשום מה לא תורגם לעברית
הסיפור הבא מורכב מחומרים כל כך עוצמתיים, כל כך מיתולוגיים וכל כך מעוררי השראה, עד כי קשה להאמין שמדובר בתופעה בת כמה חודשים בלבד, שמתקיימת כאן ועכשיו. טוב, לא בדיוק כאן, אלא שם - באירופה כמובן.
זהו סיפור על קשיש אירופי, בעל מוצא לאומי ואתני מעורב (גרמני־צרפתי, יהודי־נוצרי), שחווה את כל הטוב, הרע והנורא שהיה למאה ה־20 להציע. אותו קשיש, סטפן הסל (Hessel) בן ה־93, חי כיום בצרפת ומסתכל סביבו. וככל שהוא רואה יותר עושר, שובע, שקט ממלחמות, טכנולוגיה משגשגת ושפע, כך הוא יותר זועם. הוא זועם כי הוא רואה היישר דרך מעטפת העושר הזאת ומזהה את אלה שאין להם, שגוזלים מהם, שדורכים עליהם ודואגים שהם לעולם לא יתקרבו למעגל המוזהב של אלה שיש להם. אותם אלה שאין להם הם הרוב, ואיש אינו פוצה את פיו.
למעט הסל. לו דווקא יש הרבה מה להגיד, והוא חלק את דעותיו עם המאזינים, קשישים כמוהו, בנאום שנשא ב־2008 בפני ותיקי הרזיסטנס הצרפתי, ארגון שבשורותיו הוא לחם. כשסיים את נאומו ניגש אליו זוג מו"לים צרפתיים, סילבי קרוסמן וז'אן־פייר בארו, וביקשו ממנו לכנס את מחשבותיו ולהעלותן על הכתב. הסל עשה כן, והשניים ישבו בהוצאה לאור שלהם, אינדיז'ן, השוכנת בעליית הגג של דירתם, וכינסו את מילותיו לספר. לא בדיוק ספר, אלא חוברת בת 29 עמודים המהודקת בשתי סיכות, מהם בסך הכל 14 עמודים של טקסט והשאר הערות שוליים ואיורים. פמפלט, או מניפסט אם תרצו, בן 4,000 מילה. והשאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה. היסטוריה שאותותיה ניכרו רק בשבוע שעבר ברחובות ספרד, ובחודשים האחרונים גם ביוון, בעת שמאות אלפי צעירים יצאו למחות נגד חוסר התקווה, חוסר האונים, העוני ומעל הכל — השחיתות של ממשלותיהם.
"כשמכעיסים אותך, אתה חייב להפוך מיליטנטי"
המניפסט של הסל - "!Indignez-Vous" - יצא לאור בצרפת באוקטובר 2010, נמכר תמורת סכום פעוט של 3 יורו, והפך להפתעה המו"לית הגדולה ביותר של עונת החגים. מעל מיליון וחצי עותקים נמכרו ממנו בתוך חצי שנה מהופעתו בצרפת בלבד, 600 אלף מתוכם בתוך חודש אחד. אין זה מקרה שרבבות המפגינים בספרד בחרו לכנות את עצמם Los Indignados. "אנשים אמרו לי שהם קנו עשרה עותקים: אחד לעצמם, ואת השאר הם מחלקים לילדיהם ולחבריהם", אמר הסל בראיון ל"ניו יורק טיימס". בספרו קורא הסל לדור הצעיר של אירופה לקום על רגליו ולהחזיר לחיים את האידיאלים והלהט שאפיינו את המחתרת הצרפתית שלחמה נגד הגרמנים הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם במשטר וישי.
סטפן הסל צילום: איי אף פי
הוא כתוב כפנייה ישירה לדור הבא של אירופה השבעה, להתקומם במהפכה לא־אלימה ו"להגן על ערכי הדמוקרטיה המודרנית מפני הדיקטטורה הבינלאומית של השווקים הגלובליים". באופן ספציפי יותר, הוא מוחה נחרצות נגד טיפולה של צרפת באוכלוסיית המהגרים הענקית שלה, נגד השפעת בעלי ההון על התקשורת, נגד הקיצוצים במערכת הרווחה הצרפתית, נגד הרפורמה בחינוך שמותירה אותו רק לעשירים, וכן - גם נגד יחסה של ישראל כלפי הפלסטינים.
"כשמשהו מכעיס אותך ומקומם אותך, כפי שהנאציזם הכעיס וקומם אותי, אתה חייב להפוך למיליטנטי ומעורב", הוא כותב בספרו. לדבריו, "זהו הרגע שבו אתה מצטרף לזרם של ההיסטוריה, והזרם הזה בכלל ממשיך לנוע רק הודות לכל אחד ואחד מאיתנו, אלה שמצטרפים אליו". בספרו מתקשה הסל להאמין כיצד דווקא היום, בעידן של עושר חסר תקדים בהיסטוריה של העולם, טוענות הממשלות שהן אינן יכולות לממן את הזכויות הסוציאליות של הדור שלחם כדי להקנות להן את החירות והחופש שבכלל מאפשרים את קיומן. לדבריו, הפוליטיקאים פועלים למען האינטרסים של התאגידים הגדולים והבנקים, ששודדים לאחר מכן את כספי משלם המסים כשהם קורסים ונזקקים לחילוץ ממשלתי, כאשר את הטון מכתיבות ארה"ב והמערכת הפיננסית שלה. אם לשפוט מהשילוב בין העיתוי הקריטי של יציאת ספרו לאור - קצת יותר משנה לפני הבחירות לנשיאות צרפת, שלפי הסקרים מאיימות להדיח את ניקולא סרקוזי מתפקידו - לבין ההצלחה המסחררת שלו בצרפת, הרי שהדברים בהחלט נופלים על אוזניים כרויות.
איך הגיע מהשבי הנאצי אל אלינור רוזוולט
ואמנם, התוודעות לביוגרפיה של הסל מלמדת שהוא אכן חווה דבר או שניים בזרם ההיסטוריה. הוא נולד ב־1917 בברלין לאב ממוצא יהודי ולאם נוצרייה. הוריו, הסופר פרנץ הסל והלן גרונד, היוו את ההשראה לספרו של הנרי־פייר רוש "ז'ול וז'ים", שעובד מאוחר יותר על ידי פרנסואה טריפו לסרט הנושא את אותו השם. אביו אף תרגם לגרמנית ביחד עם ולטר בנימין את ספרו של מרסל פרוסט "בעקבות הזמן האבוד". בגיל 7 היגרה משפחתו של הסל לצרפת, שבה קיבל את השכלתו בהצטיינות יתרה, וב־1939, ערב פרוץ המלחמה, הוא כבר התקבל למוסד היוקרתי אקול נורמל סופרייר. עם פרוץ המלחמה הוא גויס לצבא הצרפתי ולחם בשורותיו עד שנפל בשבי הגרמנים. הוא הצליח להימלט ממחנה השבויים והצטרף למחתרת הרזיסטנס בפיקודו של שארל דה גול. בתגובה לבריחתו הוא נשפט בהיעדרו על ידי משטר וישי ונידון למוות על בגידה.
ב־1944 הוא נתפס בידי הגסטאפו, עונה ונשלח למחנה הריכוז בוכנוואלד, שממנו נחלץ פעם נוספת לאחר שאימץ לעצמו את זהותו של אחד מהאסירים שמתו. בזהותו השאולה העבירו אותו הגרמנים למחנה ברגן־בלזן, שממנו שוחרר עם תום המלחמה. הודות להשכלתו הפורמלית, לרקע המשפחתי שלו ולכישוריו, הפך הסל לדיפלומט מצליח שב־1948 אף ניסח ביחד עם אלינור רוזוולט את מגילת זכויות האדם של האו"ם. את חייו שלאחר מכן הוא הקדיש לעשייה ציבורית ולמאבק למען זכויות אדם, מאבקים שזיכו אותו באותות ופרסים רבים מטעם ארגוני זכויות אדם והגנה על דמוקרטיה ברחבי היבשת.
הסל מודע לכך שהוא חייב הרבה מהצלחת המניפסט שלו דווקא לגילו המתקדם. "אנשים אומרים לעצמם: 'אה, זה הזקן ההוא שהיה ברזיסטנס עם גנרל דה גול', וברור שזה חלק מההצלחה של הספר. אני משוכנע שהוא לא היה משיג את אותו האפקט לו היה נכתב בידי אדם צעיר", הוא הודה בפני "הניו יורק טיימס". אולם פנייתו מכוונת דווקא אל הצעירים, אל הדור הבא. הוא קורא להם לאמץ את רוח המחתרת הצרפתית ולמחות דווקא עכשיו נגד השוד שלהם בידי העשירים והממשלות המסייעות להם, על חשבונו של האזרח הקטן.
"תתעוררו, דופקים אתכם!"
בתחילת השנה תורגם הספר לספרדית, איטלקית, פורטוגזית ויוונית ונמכר בהצלחה מסחררת. מעניין שמדובר בדיוק באותן המדינות שנחשבות לבעלות הגירעון הגדול ביותר מבין מדינות גוש היורו, עובדה המביאה את ממשלותיהן להכריז על קיצוצים נרחבים במגזר הציבורי - ברווחה, בפקידות ובבריאות. גם בבריטניה ובגרמניה, שאישרו קיצוצים של עשרות מיליארדים בתקציביהן לשנים הקרובות, יצא הספר ונמכר היטב. הכותרת שניתנה לו באנגלית היא !Time for Outrage. בארה"ב הוא לא יצא כספר, אך מגזין "דה ניישן" פרסם אותו במלואו בפברואר האחרון. מהדורות נוספות צפויות לצאת בקרוב בסלובנית, קוריאנית, שבדית ובשפות נוספות.
ביקורת שהופנתה נגד הספר היתה שהוא אינו מכיל רעיונות מעשיים לפעולה, אלא אך ורק קריאה עמומה להתקוממות והתקפה על הסטטוס קוו.
אך אם לשפוט לפי רשימות רבי־המכר בצרפת ובאירופה, כמו גם מצפייה בהמוני הצעירים שגדשו את הכיכרות בערי ספרד ויוון, אין בביקורת הזו כדי להוריד מהיסוד העמוק יותר האחראי להצלחת הספר - הוא פונה לדור הצעיר והשבע ואומר לו: "תתעורר, דופקים אותך ואתה לא יודע את זה כי מסממים אותך עם מוצרים ועם רטוריקה, ככה שכשתתעורר כבר יהיה מאוחר מדי ולא תוכל לסיים את חייך בכבוד". הספר סייע לשים את הוצאת אינדיז'ן על המפה, שכן עד הוצאתו היא התמחתה בעיקר בספרים זניחים שמכרו כמה אלפי עותקים בודדים בלבד. הסל מצדו השאיר את התמלוגים על הספר להוצאה לאור וביקש ממנה "להעניק אותם למטרה ראויה".
מדוע הספר לא תורגם לעברית
מעניין שאין בעברית תרגום מדויק לפועל הצרפתי Indigner, שנתן לספר את שמו. מדובר במילה שהיא שילוב רגשי בין טינה, זעם, ומרמור. מילה שאמורה לחדור מבעד למעטה העבה של החדשות הבידוריות, תוכניות הריאליטי, הגאדג'טים הסלולריים וכל דבר שמעוור את עיני אזרחי "העולם הראשון" השבע, ולעודד אותם לצאת לרחובות ולקרוא לשינוי, בדיוק כפי שנעשה בפוארטה דל סול במדריד. להזכיר לו שיש לו עכשיו אולי אייפד, אבל כספי הפנסיה שלו מכורסמים, שירותי הבריאות שלו עוברים הפרטה דה פקטו ונשלטים בידי חברות התרופות, אפשרות קניית הדירה שלו נקברת תחת משכנתה דרקונית שמעוצבת בידי בנקים שבכלל חייבים את קיומם לכספי משלם המסים, והשליטים שלו מתעניינים בעיקר בשיפור מאזני התקציב שלהם תוך התנערות מהחובה הבסיסית ביותר של מדינת הלאום המודרנית – לדאוג לכל אזרחיה לחיות ברווחה.
זו הבשורה על פי הסל, וכששומעים אותה, מתעוררת תחושת אי־נוחות, המלווה בהכרה שאולי זה לא מקרי שאין בעברית תרגום מתאים לפועל Indigner. לא מקרי בכלל.
