סין: יש מזון לא מורעל, אבל הוא מיועד רק לבכירי הממשל
מעמד הביניים בסין דורש מזון מגוון והיצרנים מנסים לספק את הסחורה. המחדל: כדי למקסם רווחים הם משתמשים בכימיקלים רעילים המקטינים את נפח חומרי הגלם היקרים. הממשל, כך נחשף עתה, מקבל את מזונו מחוות אורגניות מיוחדות
בצל דיווחים חוזרים על רעלים ותוספים כימיים מסוכנים שהתגלו במוצרי מזון, הטיל עיתון בסין בשבוע שעבר פצצה פוליטית: בעוד הציבור חושש לבצע קניות פשוטות בסופרמרקט, בכירי השלטון נהנים מאספקת מזון מחוות אורגניות מיוחדות שבהן נשמרים נוהלי בטיחות קפדניים.
הכתבה פורסמה באתר השבועון "נאנפאנג", אחד מכלי התקשורת העצמאיים בסין, והורדה מאתר האינטרנט שלו בתוך כמה שעות. בכתבה המצונזרת תוארה חווה בסמוך לבייג'ינג, מוקפת חומה ושמורה היטב, שבה מגדלים ירקות ובעלי חיים וממנה יוצאים משלוחים לבתי פקידים בכירים. לטענת העיתון, חוות דומות מספקות את צורכיהם של פקידי ממשל באזורים רבים אחרים בסין.
הצנזורה הסינית יודעת מה היא עושה: בתקופה שבה בטיחות מזון היתה לאחד הנושאים החמים, לסיפור הזה יש פוטנציאל התססה עצום. רק בשבועות האחרונים בלוגים וכלי תקשורת בסין חשפו שורה ארוכה של בעיות בטיחות במזון, כמעט שלוש שנים אחרי פרשת החלב המורעל שזעזעה את המדינה.
דיו ופרפין באטריות
מקבץ ממה שנחשף לאחרונה מעיד על בעיות כמעט בכל תחום: בדיקות גילו אורז מזוהם בקדמיום; בשר חזיר שהכיל רעלים מסוכנים העלולים לגרום למחלות לב ובשר חזיר שהושרה בחומר חיטוי כדי להעניק לו מראה שיאפשר למכור אותו כבשר בקר; אטריות עשויות מתירס, דיו ופרפין; רוטב סויה שהכיל ארסניק, ואפילו ביצים מזויפות: כמה מרכולים מכרו מוצר שנראה כמו ביצים אך הוכן למעשה מתערובת כימיקלים. את הוראות ההכנה, דיווחו בלוגרים עצמאיים, אפשר להוריד ברשת. "אנשים מרגישים היום ששום דבר לא בטוח לאכילה", אמרה סאנג ליווי, מנהלת סניף הפורום העולמי לבטיחות מזון בבייג'ינג, בראיון ל"ניו יורק טיימס". "הם לא יודעים במה לבחור ומרגישים חסרי אונים".
ג'אנג ג'ה (34), עובדת צווארון לבן מבייג'ינג ואם לפעוטה בת שנה וחצי, מבטאת מעט מחוסר האונים הזה: "ככל שהיא גדלה ואוכלת מגוון גדול יותר, אני מודאגת יותר, ואין בעצם מה לעשות. אי אפשר להפסיק לאכול והבעיה היא בכל מקום. יש חוות אורגניות שמוכרות מוצרים שאמורים להיות בטוחים, אבל הם יקרים מאוד ואי אפשר לדעת אם הם באמת בטוחים", היא מספרת ל"כלכליסט". חוסר האמון במערכת מתבטא בהרגלי צריכה של אנשי המעמד הבינוני הסיני, כמו ג'אנג. היא אומרת שפורמולות לתינוקות, מושא הדאגה העיקרי שלה, היא אינה קונה בסין. אפשר אמנם למצוא מוצרים מיובאים, אבל היא חוששת שאפילו הם עלולים להיות מעורבבים עם תוצרת מקומית, ולכן מבקשת מחברים ומבני משפחה להביא לה אספקה בנסיעותיהם לחו"ל.
יאנג לונג (31), אב לפעוטה בת שלוש, מבטא דאגות דומות. הוא לא קונה מוצרי חלב כלל ומשתדל לקנות ירקות אורגניים, טרנד שהולך ותופס תאוצה בערים העשירות יותר בסין. הוא מודה, עם זאת, שאזרחים כמוהו יכולים לעשות מעט מאוד. "הממשלה צריכה לפקח על היצרנים. יש יותר מדי תאוות בצע בתחום".
אפילו ראש ממשלת סין, וון ג'יה־באו, נדרש לנושא. לפי דיווח בתקשורת הממלכתית, נזף ראש הממשלה בפקידים בכירים בנאום בפני חברי מפלגה בחודש שעבר ואמר כי חוסר ההתקדמות בנושא מבטא הידרדרות מוסרית. גם סגנו, וואנג צ'ישאן, הודה בפומבי כי מצב תעשיות המזון הוא "מבוכה גדולה" לשלטון. "הגענו למצב שבו יש מספיק מזון ואנשים לא רעבים יותר, אבל דווקא עכשיו המזון לא בטוח", אמר וואנג במרץ האחרון.
דבריו משקפים את ליבת הבעיה: ההתעשרות המהירה של סין הביאה ליזמות נמרצת גם בתחום המזון. מעמד בינוני הולך וגדל דורש מגוון באוכל ומדפים מלאים כמו במדינות מפותחות. חוות שהיו פעם בפיקוח המדינה הופרטו, והפצת מזון, שנעשתה בעבר ברמה מקומית, השתנתה כשחברות גדולות נכנסו לתחום והכניסו אליו מותגים בתפוצה ארצית. לאורך כל שרשרת הייצור, מהחקלאי הקטן ועד מנהלי חברות ענק, יש ניסיונות להגדיל רווחים על ידי שימוש בחומרים כימיים זולים, התעלמות מתאריכי תפוגה וקיצורי דרך אחרים.
אבל למרות מה שנראה כתוהו ובוהו מוחלט, הפיקוח על מוצרי מזון בסין רשם התקדמות. ב־2009 אומץ חוק בטיחות מוצרי מזון חדש שקבע סטנדרטים מחמירים למאות מוצרים.
משק החלב עבר רפורמה מקיפה מאז 2008, אז פרצה שערוריית החלב שקיבלה פרסום עולמי. כמה מחברות מוצרי החלב הגדולות בסין היו מעורבות בפרשה, והתגלה שבמוצרי החלב שמכרו נמצא התוסף המלאכותי מלאמין, חומר שמשמש בדרך כלל דווקא בענף הבנייה. הוספת מלאמין לאבקת חלב מעלה באופן מלאכותי את אחוזי החלבון בה ולכן אפשרה להרוויח יותר על מכירת החלב. אבקת חלב כזאת גורמת לבעיות חמורות בכליות, והבעיה היתה חמורה בייחוד אצל תינוקות שאבקות החלב היו המזון היחיד או העיקרי שלהם. 300 אלף מהם אושפזו עם כל מיני בעיות, כולל אבנים בכליות, ושישה תינוקות לפחות מתו כתוצאה מכך.
פרשת המלאמין, שנחשפה לראשונה שבועות ספורים לפני פתיחת אולימפיאדת בייג'ינג, גרמה לטלטלה במדינה ולמבוכה עצומה לשלטונות. כמה מהמעורבים בפרשה נידונו למוות ואחרים קיבלו עונשי מאסר ממושכים. ראש מינהל המזון של סין דאז, לי צ'אנגג'יאנג, אולץ להתפטר עם שורה ארוכה של בכירים, וכמה מהם הועמדו לדין ונאסרו.
מ־2008 כמחצית מחברות מוצרי החלב בסין נסגרו ונראה שהפיקוח הוחמר מאוד. השינוי הוא הזדמנות לחברות בתחום המזון, ובהן חברות ישראליות: בסוף השנה שעברה נחתם הסכם בין שתי המדינות, ובמסגרתו יוקמו מאות רפתות חלב בצפון סין בסיוע ידע וטכנולוגיה ישראליים. ההסכם הוא חלק מהמאמץ הסיני להפוך את התעשייה לריכוזית ולמפוקחת יותר.
הורים ספגו איומים
אולם בעוד השלטונות עושים מאמץ לשפר את המערכת, האופי הטוטליטרי של השלטון לא מאפשר לאזרחים להשתתף בתהליך, ומחאות עממיות נבלמות. בפרשת המלאמין, הורים לילדים שנפגעו אמנם קיבלו פיצויים, אך ספגו איומים כשניסו להתארגן ולתבוע את החברות המעורבות. השלטונות עצמם מודים שהפיקוח אינו מספיק.
שר הבריאות הסיני, צ'ן ג'ו, דיווח בפברואר שכמחצית מבשר החזיר במדינה מגיעה ממשחטות בלתי מורשות. אפילו בתעשיית החלב שתפסה כותרות הפיקוח עדיין לוקה: בשבוע שעבר שוב נתפסו מוצרים מזוהמים במלאמין במפעל לייצור חטיפי גלידה בעיר צ'ונגצ'ינג. טענות על מתן שוחד לפקחים נשמעות שוב ושוב, וברוב המקרים שמתגלים העונשים לחברות קלים מדי.
האינפלציה בסין, הגבוהה מזה שנתיים וחצי, מקשה על חקלאים ויצרני מזון והם נאלצים לקנות חומרי גלם במחירים גבוהים, בעוד שהפיקוח על מחירי המזון שוחק את שולי הרווח. החקלאים בעיקר, שהם ממילא חתך האוכלוסייה העני בסין, מחפשים כל דרך להגדיל רווחים, ומעט הפקחים מתקשים לעצור אותם. ההרעלות התכופות בסין, כך נראה, לא רק פוגעות בבריאות האוכלוסייה, הן גם סמן לחולי חברתי עמוק אף יותר.
