מי רצח את האיחוד האירופי
מנהיגי אירופה עדיין מתאמצים להגשים את יעדם לאירופה חזקה, אך בפועל המשבר הכלכלי באיחוד גרם לכלכלות החסונות יותר להסתייג מחילוצן של השכנות החלשות. הגרמנים מסרבים לאפשר לקטר האירופי להמשיך להתקדם על חשבונם
מכירים את סיפור הבלשים הקלאסי של אגתה כריסטי "רצח באוריינט אקספרס"? הבעיה שעמה נאלץ להתמודד הבלש הבלגי הנודע הרקול פוארו הייתה מספר רב מדי של חשודים. מותו התמוה של האיחוד האירופי עשוי להתגלות כמקרה דומה.
התרגלנו כל כך לשמוע כי תהליך האינטגרציה באירופה כמוהו כרכבת שאינה עוצרת, עד שאנו פוסלים על הסף את האפשרות שהיא אכן תיתקע על הפסים. אולם, המציאות היא שאירופה מתפוררת לאטה זה זמן מה.
למראית עין, מנהיגי אירופה עדיין נתפסים כמי שמתאמצים להשיג את מטרתם הראשונית, והיא "איחוד אירופי מהודק יותר". בחודש שעבר הם הגיעו להסכמה להקים מנגנון יציבות חדש לאירופה כדי להתמודד עם משברים פיננסיים עתידיים, אך הם עדיין רחוקים מהקמת ארצות הברית של אירופה, אף שרוב האמריקאים מניחים שזהו היעד הסופי.
לאמריקאים, המתלוננים על הקצב האטי של התאוששות הכלכלה שלהם, מוטב להתמקד בצד החיובי: באירופה המצב חמור יותר. על פי הערכות קרן המטבע הבינלאומית, ארה"ב צפויה לצמוח השנה ב־3%, ואילו גוש היורו יצמח בשיעור הנמוך במחצית. עניין מדהים יותר הוא הפערים העצומים בתוך גוש היורו עצמו: בעוד שהצמיחה הכלכלית של גרמניה עומדת כיום על 6% בשנה, הכלכלה היוונית התכווצה ברבעון הרביעי של 2010 בשיעור של 6%.
פערים עצומים בגוש היורו
הבעיה העיקרית היא כישלון היורו ליצור שוק עבודה אינטגרלי: בעשור שלאחר ייסוד היורו ב־1999, עלויות איגודי העובדים של גרמניה צמחו בפחות מ־40% לעומת ספרד, שם נרשם זינוק של 80%. הפירוש שהעניקו העובדים במדינות הפריפריה לאיחוד המוניטרי היה איחוד התשלום שלהם עם זה של עמיתיהם במרכז גרמניה, וזאת אף על פי שהפריון שלהם לא השתווה לזה של העובדים הגרמנים.
במקביל, אירלנד פירשה את הורדת שיעורי הריבית לאחר 1999 - מההטבות הבולטות שהוענקו למדינות הפריפריה החברות בגוש היורו - כאות לצאת למסע הלוואות. התוצאה: אירלנד וספרד התנהלו כמו פלורידה ונבדה, ופיתחו בועת נדל"ן שהתפוצצה בהמשך.
בעיצומו של המשבר האמריקאי קרסו כמה בנקים (והבולט שבהם ליהמן ברדרס) אך הרוב חולצו, והגירעון הפדרלי זינק לשיאים חסרי תקדים. במקביל, באירופה התפתח קו עלילה שונה. קריסה גדולה של בנק לא התרחשה, וכל המוסדות שהוגדרו "גדולים מכדי ליפול" חולצו. בה בעת, הגירעונות הלאומיים הרקיעו שחקים. אך כאשר כמה מדינות נקלעו לבעיות פיסקאליות, העניינים החלו להידרדר. זאת מכיוון שלא היה בנמצא מנגנון להעברת יורו בין מדינות, אלא רק בכמויות קטנות.
המשבר תקע בגלגלי הכלכלה האירופית לא מקל אחד, כי אם שניים. ראשית, התעוררה המחלוקת הפוליטית הבסיסית בין חברי האיחוד האירופי שהצטרפו לאיחוד המוניטרי, לבין עשר המדינות שלא. בנוסף, בגוש היורו עצמו התעצמה המחלוקת הכלכלית בין המרכז שבשליטת גרמניה והפריפריות, אותן מדינות שאליהן דבקה הקללה של ראשי תיבות מאוד לא מחמיאים - PIGS - פורטוגל, אירלנד, יוון וספרד.
בסיפור העלילה הבלשי הזה, החשוד העיקרי אינו האשם האמיתי. במבט ראשון, טביעות האצבע על כלי הרצח שייכות לשורה ארוכה של שרי אוצר חסרי אחריות במדינות ה־PIGS. עובדה היא שאותן מדינות נאנקו תחת עולן של בעיות פיסקאליות עוד לפני פרוץ המשבר הכלכלי. הבנק להסדרים בינלאומיים העריך כי עד 2040 החובות של כולן יאמירו להיקף של 300% לפחות מהתמ"ג.
במקרה של אירלנד ויוון, השווקים הפיננסיים החליטו לפני כמה חודשים שככל הנראה מדינות אלו יגיעו לחדלות פירעון, ומכאן הזינוק בתשואות על האג"ח שלהן. במקביל, המשקיעים חיפשו פיצוי לסיכונים בצורת שיעורי ריבית גבוהים יותר, ומכאן הצורך כי שאר חברות האיחוד האירופי יחלצו את עמיתותיהן החלשות יותר. השאלה הנשאלת היא מדוע הגירעון של אירלנד כל כך גבוה. קרב נא חשוד מספר שתיים: הבנקים האירופיים. זאת משום שעל ידי חילוץ סקטור הבנקאות המנופח של אירלנד, אשר כלל הנכסים שלו עוקפים כעת את התמ"ג האירי, הממשלה האירית הקודמת יצרה את המשבר הפיסקאלי הנוכחי. באותו האופן, החששות בנוגע לספרד קשורים יותר להפסדים הלא ודאיים עדיין של בנקי החיסכון (Cajas) של המדינה, מאשר לחוסנה הפיסקאלי של הממשלה.
סוד קטן ומלוכלך
הבנקים של מדינות הפריפריה באיחוד האירופי אינם החשודים היחידים; אשמים באותה מידה הם הבנקים של מרכז היבשת. הסוד הקטן והמלוכלך של גוש היורו הוא שאם אחת ממדינות הפריפריה אכן תגיע לחדלות פירעון, הבנקים הגרמניים, ובייחוד הבנק הממשלתי לנדסבנקן, יהיו בין המפסידים הגדולים ביותר. מסיבה זו, כמובן, הגיוני הדבר שמדינות המרכז יחלצו את מדינות הפריפריה. למעשה, כולן מעורבות במשבר הבנקאות יחדיו.
הגרמנים תומכים ברוב גדול של 88% במדיניות של צמצום הגירעון - נתון גבוה בהרבה לעומת האיחוד האירופי כולו. מסיבה זו, הממשלה הגרמנית ממשיכה להתעקש כי מקבלות כספי החילוץ יפעילו גם כן מנגנונים פיסקאליים כואבים.
ניתן לסכם את הלך הרוח של הציבור הגרמני באופן הבא: נמאס להם להיות נחמדים. היוונים מעלימי המס, האירים חסרי האחריות והפורטוגלים העצלים מצפים כי העובד הגרמני החסכן יכתוב להם צ'ק נוסף. לאורך שנים, קטר האינטגרציה האירופית התקדם בזכות סובסידיות גרמניות. לא עוד. לכן, בעוד שתהליך ההתפוררות של האיחוד האירופי יואץ השנה על רקע היחלשות מדינות הפריפריה וקריסת ממשלותיהן, אל תפנו אצבע מאשימה לקורבן. האחריות לכך היא בידי ציבור הבוחרים הגרמני.
