$
ספורט ופוליטיקה

העמדה המשפטית של פיב"א עומדת על כרעי תרנגולת

פיב"א מיואשת. והתקדימים המשפטיים לא ממש לצדה. במקרים דומים, בתי המשפט ורשויות תחרות ברחבי העולם אסרו הטלת סנקציות על קבוצות או שחקנים שביקשו להשתתף במפעלים "פרטיים"

בועז סיטי 09:1819.04.16
המאבק בין היורוליג לפיב"א על השליטה בכדורסל האירופי הגיע לנקודת רתיחה. השבוע שלפה פיב"א את נשק יום הדין שלה, כשהודיעה ל- 14 איגודי כדורסל ברחבי אירופה, וביניהם איגוד הכדורסל הישראלי, כי לא יורשו להשתתף באליפות אירופה לנבחרות שאמורה להתקיים בקיץ הבא. הסיבה? לטענת פיב"א, איגודים אלה אפשרו לקבוצות להשתתף במפעלי היורוליג.

 

 

 

 

פיב"א. מנסה לאיים ולא באמת מצליחה פיב"א. מנסה לאיים ולא באמת מצליחה

 

במקרה של ישראל, ההודעה של פיב"א מגיעה על רקע החלטת הפועל ירושלים להשתתף בעונה הבאה במפעל היורוקאפ, ולא במפעל האלטרנטיבי של פיב"א. אך האם פיב"א יכולה בכלל להשעות את איגודי הכדורסל מאליפות אירופה, או שמא הדבר אסור מבחינה חוקית? הנה חמש הערות על המאבק המשפטי בין היורוליג לפיב"א על עתיד הכדורסל באירופה.

 

1. אז מה הבעיה?

דיני התחרות באירופה, המקבילים לדיני ההגבלים העסקיים בישראל, אוסרים על בעל מעמד דומיננטי לנצל את מעמדו באופן העלול להפחית את התחרות. לטענת היורוליג – האיומים של פיב"א על איגודי הכדורסל הם בגדר ניצול אסור של מעמדה של פיב"א. במילים של היורוליג, "מטרת היורוליג היא להבטיח שכל קבוצה תוכל לבחור באופן חופשי באיזו תחרות להשתתף, מבלי שהקבוצות יהיו נתונות ללחצים ואיומים".

 

2. כשספורט ועסקים מתערבבים.

 

ארגוני ספורט, כמו כל גוף עסקי אחר במשק, כפופים לדיני התחרות (המקבילים לדיני ההגבלים העסקיים בישראל). מדוע? מאחר שתעשיית הספורט היא עסק לכל דבר ועניין, ולפיכך גם ארגוני הספורט, כמו חברות תעשייה אחרות בשוק, מחויבים לפעול בהתאם לדיני התחרות.

 

עם זאת, דיני התחרות לא שוללים מארגוני הספורט אוטונומיה לנהל את ענייניהם, כראות עיניהם. בכל הנוגע לספורט, דיני התחרות בוחנים את התנהלותו של ארגון הספורט לפי מבחן דו-שלבי: ראשית, האם ההתנהלות של ארגון הספורט נועדה להגשים תכלית לגיטימית; שנית, האם האמצעי הספציפי שבחר ארגון הספורט במטרה להגשים את התכלית הוא מידתי. אם התשובה לשתי השאלות הנ"ל היא חיובית – המסקנה היא, שארגון הספורט אינו מפר את האיסור על ניצול מעמד לרעה. 

יורוליג. פיב"א, מצדה, מבינה שללא מפעל אירופי שהעפלה אליו תיתן משמעות להישגים בליגות המקומיות – הציבור, ואפילו הקבוצות עצמן, עלולים לאבד עניין בליגות המקומיות יורוליג. פיב"א, מצדה, מבינה שללא מפעל אירופי שהעפלה אליו תיתן משמעות להישגים בליגות המקומיות – הציבור, ואפילו הקבוצות עצמן, עלולים לאבד עניין בליגות המקומיות צילום: אי פי איי

 

3. תכלית ראויה, האמנם?

 

מהי התכלית הראויה שמבקשת פיב"א להגשים, לטענתה? בראש וראשונה, הגנה על הכדורסל המקומי. כאמור, החל מהעונה הבאה היורוליג יהיה מורכב מ- 16 קבוצות בלבד, שמרביתן משוריינות לתקופה של 10 שנים, ללא קשר להישגיהן בליגות המקומיות. פיב"א, מצדה, מבינה שללא מפעל אירופי שהעפלה אליו תיתן משמעות להישגים בליגות המקומיות – הציבור, ואפילו הקבוצות עצמן, עלולים לאבד עניין בליגות המקומיות. דוגמה טובה לכך ניתן למצוא בישראל. אם הפועל ירושלים, אלופת המדינה, לא תוכל להעפיל ליורוליג דרך הליגה הישראלית, מדוע לה להשקיע משאבים על מנת להצליח בליגה הישראלית? פיב"א, שרואה בליגות המקומיות את נשמת אפו של הכדורסל האירופי, לא יכולה להרשות זאת.

 

שנית, הגנה על העיקרון הסולידריות. רוב הציבור מתעניין בעיקר בקבוצות הגדולות, ולכן הקבוצות הגדולות מתפקדות כ- "מגנט הכנסות" גם עבור יתר הקבוצות. דוגמה לכך היא הכנסות ממכירת זכויות שידור; גופי השידור משלמים סכומי עתק עבור זכויות השידור, בעיקר עבור משחקיהן של הקבוצות הגדולות, אבל הסכומים המתקבלים מחולקים בין כל הקבוצות (הקטנות והגדולות כאחד). עיקרון זה מכונה עיקרון הסולידריות, המאפשר גם לקבוצות הקטנות והבינוניות ליהנות מהפופולאריות והרווחיות של הקבוצות הגדולות.

 

מבחינת פיב"א, המבנה של ליגה סגורה ופרטית, שאינו מאפשר לקבוצות אחרות להשתלב, יגרום לכך שרק הקבוצות הגדולות ייהנו מההכנסות, וליתר הקבוצות לא תהיה הזדמנות ליהנות מהכנסות אלה. הדבר עלול להוביל לפגיעה אנושה בתחרות בין הקבוצות בליגות המקומיות, שכן הקבוצות הגדולות, המשתתפות ביורוליג ללא כל קשר להישגיהן בליגות המקומיות, יפתחו פער גדול ומשמעותי, ספורטיבי וכלכלי, על פני יתר הקבוצות. המטרה של פיב"א היא, לפיכך, להקים מפעל אלטרנטיבי, חזק ומעניין מספיק, שהשתתפות בו תתבסס (בעיקר) על הישגים ספורטיביים בליגות המקומיות, וזאת על מנת שגם הקבוצות הקטנות והבינוניות יוכלו למנף את השתתפותן במפעלים האירופאים, ולא רק הקבוצות שלוקחות חלק ביורוליג. הבעיה היא... שאי-אפשר להקים מפעל כזה בלי קבוצות שמסוגלות למשוך הכנסות.

 

4. מידתיות? לא ממש

דבר אחד ברור: פיב"א מיואשת. והתקדימים המשפטיים לא ממש לצדה. במקרים דומים, בתי המשפט ורשויות תחרות ברחבי העולם אסרו הטלת סנקציות על קבוצות או שחקנים שביקשו להשתתף במפעלים "פרטיים". למשל, בענף הקריקט – במקרה דומה מאוד לענייננו, ארגון הקריקט הבינלאומי ביקש לשלול משחקנים שישתתפו בליגה מתחרה את האפשרות להשתתף בתחרויות בינלאומיות, אך בית המשפט האוסטרלי פסק כי מדובר בצעד פסול, בהיותו מפר את דיני התחרות. בענף הסנוקר – ארגון הסנוקר הבינלאומי ביקש לאסור על שחקנים להשתתף בטורנירים שלא אורגנו על ידו, אך גם במקרה זה בית המשפט באנגליה פסק כי מדובר בניצול מעמד לרעה של ארגון הסנוקר הבינלאומי. בענף ההחלקה על הקרח – הנציבות האירופית פתחה לאחרונה בחקירה נגד ארגון ההחלקה בטענה כי איים על ספורטאים בהשעיה לכל החיים (lifetime ban), אם ישתתפו בתחרויות של ארגונים מתחרים. תקדימים אלה מצביעים כמובן על כך שגם מצבה המשפטי של פיב"א אינו מבטיח, בלשון המעטה.

 

5. זיק של תקווה?

אז מה בכל זאת ההבדל בין המקרים הנ"ל והמקרה של פיב"א? בסנוקר, בקריקט ובהחלקה על הקרח, הגורם "המתנתק" היה הצד המוחלש. זה לא המצב כאן. היורוליג הוא גורם דומיננטי בפני עצמו, שהגיע להסכמה עם הקבוצות הגדולות, המובילות והעשירות בכדורסל האירופי. היורוליג שולטת בכדורסל האירופי, ביד רמה, זה למעלה מעשור. מנגד, פיב"א היא גורם מוחלש, אלטרנטיבי, שנאלץ לאסוף את הפירורים שהותירה אחריה היורוליג. בנסיבות אלה, מעניין יהיה לראות האם הנציבות האירופית תיתן יד למהלכים של פיב"א הנעשים – לטענתה – במטרה להציל את עתיד הכדורסל באירופה.

 

הכותב הוא עו"ד במחלקת רגולציה והגבלים עסקיים במשרד עוה"ד רון גזית, רוטנברג ושות' ובעל תואר שני בדיני ספורט מאוניברסיטת דה מונטפורט.

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x