הדבר הבא: האם האצטדיון החדש בבת ים ישדרג את הכדורגל הישראלי?

כל אצטדיון או היכל ספורט שנבנו בשנים האחרונות בישראל נראה כמו ההשקעה הטובה ביותר. כמויות הקהל בעלייה, השחקנים מרוצים מהאווירה החדשה והמנהלים עדיין לא קרובים למיצוי הפוטנציאל שיושב להם בידיים. האצטדיונים בפתח תקווה, בחיפה ובבאר שבע החליפו מגרשים עם יציעים, היכל הכדורסל בחולון והיכל הדרייב אין בתל אביב החליפו מתקנים מיושנים והיכל הקונכייה בבאר שבע החליף היכל שכלל לא היה. כל אלה נבנו מתוך מחשבה נכונה במקומות אסטרטגיים שהצורך היה עז וברור : קבוצות ספורט גדולות שחיכו לקפוץ על ההזדמנות ולהגדיל את החשיפה, וכן עם אזורים בתרדמת שמתקן חדש היה יכול וצריך לדחוף את כדור השלג במורד ההר. כיצד מתבצע ניהול המתקנים בפועל ועד כמה הם רחוקים ממיצוי הפוטנציאל שלהם, גם כלכלית וגם בחוויה שהם מציעים, זה כבר לדיון אחר, אולם ברור שהצורך היה מוחשי, המענה היה לכל הפחות טוב, והתוצאה מול עינינו: כמויות הקהל גדלות, מה שעושה טוב לא רק למשרדי הכרטיסים אלא גם לזכויות השידור ולעניין הכללי בענפים. עוד יש עבודה רבה לעשות, אבל כדור השלג יצא.

מי פנוי בבת ים?

לפני שבועות אחדים פרסמה עיריית בת ים מכרז פומבי לתכנון, הקמה והפעלה של אצטדיון כדורגל בתחומה. במבט ראשון, הרעיון נראה מעט תמוה: אין בעיר קבוצת כדורגל אטרקטיבית, והאצטדיונים החדשים נבנו ברובם הגדול לשרת קהילות מובחנות מבחינת הזהות ומבחינה גיאוגרפית. אצטדיון הכדורגל בבת ים עשוי לשרת דווקא את מי שלא נמנים עם תושבי העיר. קבוצות הכדורגל של תל אביב, הפועל ומכבי, שלהן בסיס אוהדים גדול באזור גוש דן כולו, הם הפוטנציאל שאליו מכוונים במשרדי העירייה. כאן עולה שאלה ציבורית מהותית: האם נכון לתושבי בת ים לקבל לשטחם אצטדיון שבסופו של דבר ישרת בעיקר תושבים מיישובים אחרים?

על פניו, התשובה היא לא. כמויות גדולות של כלי רכב בערך פעם בשבוע בשעות הערב זה הדבר האחרון שחסר לכל יישוב בגוש דן, גם לבת ים. תושבי העיר שיחזרו לביתם לאחר יום עבודה, בטח אלה שעובדים מחוץ לעיר, יצטרכו ליהנות משלל הצעיפים והצפירות בהמתנה ברמזורים, ועם אלה מעיכובים נוספים ולא פשוטים שבוודאי יפריעו, ולא רק לשכנים של האצטדיון החדש ברחוב קוממיות. כמו כן, היות שאצטדיונים ברוב העולם ובוודאי בישראל גירעוניים, הרי שעיריית בת ים עשויה למצוא את עצמה מכניסה את היד לכיס. יש לציין כי לכך התכוננו בעירייה, ובמכרז מטילים את עלויות ההקמה והתפעול על הזוכה במכרז. ובכל זאת, כפי שיעידו עיריות בישראל, המציאות לפעמים עולה על כל תכנון, וטוב יעשו בעיריית בת ים אם ישימו בצד רזרבות לטובת העניין. שחרור חסמים, סיוע בבנייה במעגלים הרחוקים וטיפול במשמעויות (חניות, חניות, חניות) עולים כסף. בהנחה שהעירייה תצפה מהזוכה במכרז לשאת ברוב העלויות, הרי שיצטרך לקום מודל חדש לאצטדיונים בישראל, שיביא בסופו של דבר לרווח תפעולי. בעולם, מתקני ספורט רבים מצאו את הדרך להתייעל ולהרוויח, בעיקר בארה"ב אך לא רק. בישראל, לעומת זאת, המצב הרבה יותר קשה.

צילום: אורן אהרוני, ישראל יוסף, צבי רוגר

אז למה כן בעצם? לפי מחקרו של ד"ר אביחי שניר מהמכללה האקדמית נתניה, כמות האזכורים החיוביים לרשות מקומית בעקבות הקמת אצטדיון חדש היא אדירה. זה טוב לדימוי העצמי של התושבים, לדימוי של שאר הגורמים במדינה וטוב לראש העירייה. מעבר לכך, קיום תחרויות ספורט גדולות במרחק גיאוגרפי קטן מאפשר לעתים גם לאוכלוסיות מודרות כלכלית להשתתף כאשר עלויות האירוע חסרות את המרכיב התחבורתי. כמו כן, ברור שאצטדיון חדש מביא למשרות חדשות וממנף עסקים קטנים בסביבתו, שנהנים מכמויות קהל גדולות. יש חשיבות לאופן ההפעלה ואם אכן מגויסים עובדים מהאזור או שמא העבודה יוצאת לחברות גדולות במיקור חוץ, אולם הפוטנציאל מובן. מי שבמובנים רבים יכתיב את הכדאיות וההשפעה הכלכלית־חברתית של אצטדיון חדש הוא הגורם המפעיל, מי שיזכה במכרז.

המכרז של עיריית בת ים מזמין קבוצת כדורגל מליגת־העל שתקים ותפעיל את האצטדיון, או לכל הפחות גורם המעורב בה. זהו מכרז חדשני במובן זה, בניגוד לשאר האצטדיונים שמפעילות חברות עירוניות או כלכליות מטעם הרשות המקומית. בכך מבקשת עיריית בת ים להוריד מעצמה את העלויות של הבנייה ושל התפעול. מובן שכדי שגוף שאינו ציבורי ייקח על עצמו פרויקט מסוג זה, על הפרויקט לעמוד בתוכנית היתכנות כלכלית. הסוכרייה ששתלה עיריית בת ים במכרז היא הקמת עד 20,000 מ"ר מסחר, שבכפוף לביקושים ולמפת הקמעונות בישראל עשויים להכניס כסף רב למפעיל.

שאלת תל אביב

המכרז מזמין קבוצה מליגת־העל, או כל גוף שמביא התחייבות של קבוצת כדורגל להעתיק את פעילותה לאצטדיון. הדברים הללו נופלים כפרי בשל על שתי התל־אביביות, הפועל ומכבי.

שתי הקבוצות הגדולות של תל אביב, וגם בני יהודה תל אביב, משחקות באצטדיון בלומפילד הקטן יחסית, שמופעל על ידי החברה להיכלי ספורט של עיריית תל אביב־יפו. בלומפילד הוא אצטדיון בעל משמעות סמלית, אולם אינו מתאים לדרישות המחמירות של הכדורגל האירופי ומאלץ את הקבוצות להוצאות רבות על התאמות למשחקים אלה. מעבר לכר הדשא המצוין, שאר החלקים מיושנים ואינם עומדים בשורה אחת עם האצטדיונים החדשים בישראל. עיריית תל אביב, שמודעת היטב לבעיה, מנסה כבר כמה שנים ליזום מהלך של שיפוץ והגדלת האצטדיון, מה שכבר הכניס את הקבוצות לכוננות. אולם, נראה שהשיפוץ הזה אינו מספיק לקבוצות התל־אביביות, שמסרבות להתחייב למספר שנות הפעילות באצטדיון המשופץ, שהוא תנאי כלכלי מובן מטעם העירייה. אין שום טעם לשפץ אצטדיון כאשר שנה או שנתיים לאחר מכן אחת הדיירות תעבור לאצטדיון אחר, ובלומפילד יישאר ללא מקור הכנסה מרכזי. אבל למה שהקבוצות ירצו לעזוב?

במסגרת בעלותו של מיץ' גולדהאר, הבעלים הקנדי של מכבי תל אביב ואיל נדל"ן בפני עצמו, עולה כל כמה זמן האפשרות לבנות אצטדיון פרטי למכבי תל אביב, אולי הקבוצה היחידה בישראל שיכולה להרשות לעצמה לעשות זאת. צעד כזה, שהוא סיכון גדול, טומן בחובו סיכוי גדול להתרחבות כלכלית ולהזדמנויות חדשות. אצטדיון חדש שגם ילווה בשטחי מסחר יהפוך את ההשקעה לעוד יותר כדאית, ומי כמו אילי נדל"ן מקנדה מבינים זאת. בחיפושיה אחר קרקע נוחה מכבי ת"א הסתובבה בגוש דן, מחולון ועד ראשל"צ. הקמה של אצטדיון כזה פחות מ־10 ק"מ מדרום לת"א לא תשנה הרבה לבסיס האוהדים שאינו מזוהה עם העיר, ולרוב אינו מבוסס בה.

בהפועל ת"א המצב שונה. גם הקבוצה, שלא חווה רגעי הצלחה גדולים כרגע, מתעניינת במשכן חדש שיביא לידי ביטוי את הפוטנציאל של אוהדיה. אמנם קשה יותר להוביל מהלכים כאלה בתקופות שפל, אולם חזון ניהולי צריך לעתים לטפס מעבר לאפלה הזמנית ולראות את השמים שלאחר הסופה, כמו שאומר שיר מפורסם. קברניטי הפועל ת"א, שבוודאי עוד זוכרים הצלחה אירופית וזכייה בתארים לא הרבה שנים אחורה, מסתכלים קדימה וכנראה רואים אצטדיון חדש, גדול ומודרני. בדיווחים בתקשורת כבר אישרו כל מיני גורמים מהפועל ת"א את דבר הפגישות עם עיריית בת ים, וייתכן שהפועל תל אביב תהיה אחת המועמדות לזכות במכרז. לא בטוח שזה יפריע ליריבה מעבר לכביש, אבל בטוח שמי שמסתכלת על כל אלה בדאגה היא עיריית תל אביב, וממתינה לראות כיצד יפעלו שתי הקבוצות הגדולות של תל אביב. בתסריט לא מאוד סביר אבל קיים, הפועל ת"א עוברת לאצטדיון החדש בבת ים, מכבי ת"א בונה לעצמה אצטדיון בראשל"צ, ובני יהודה ת"א חוזרת למגרשה בשכונת התקווה וחוזרת לעצמה, וכך יבוא הסוף על אצטדיון בלומפילד המיתולוגי, במה שיסתמן כתפנית של ממש בעלילת האצטדיונים בישראל. תסריט ריאלי קצת יותר יכול להיות פירוק של אצטדיון ר"ג הישן ומעבר של ההתאחדות לכדורגל לאצטדיון החדש בבת ים, וכך שני אצטדיונים ותיקים וגדולים בישראל יפנו את מקומם. זה תמיד משמח לראות ילדים נכנסים לאצטדיון חדש עם המבט המופלא על פניהם, אבל זה תמיד קצת עצוב לראות טרקטורים עולים על רחבת ה־16.

הכותב הוא מרצה לניהול ספורט ומוביל הכנס הראשון לניהול אצטדיוני ספורט בתאריך 14/3/16 בפקולטה לניהול באוניברסיטת בן־גוריון בנגב