ארון ראמזי - תוצר של עקשנות ואמון
הקשר הוולשי של ארסנל נהפך לשחקן ברמה הגבוהה ביותר רק בזכות אמון מוחלט מצד מאמנו ארסן ונגר
לפני כמה שנים ניסה ארון ראמזי לבצע עקב מתוחכם באחד ממשחקי סוף העונה בפולהאם ואיבד את הכדור. הקשר הוולשי של ארסנל שיחק בצד ימין של הקישור ואיבוד הכדור הוביל לשער של היריבה הלונדונית. האוהדים התעצבנו עליו ורבים היו בטוחים כי הוא לעולם לא יהיה השחקן שחשבו שהוא יהיה.
ארון ראמזי וג'ק ווילשר. לא היה מתאושש ללא ונגר צילום: אי פי איי
הפציעה הנוראית שעבר ב-2010 - שבר פתוח שעשוי היה להיגמר בכריתת רגל - בלמה את התפתחותו כשחקן כדורגל. רבים חשבו שאין סיכוי שיחזור להיות מה שציפו ממנו. וזה העציב את אוהדי ארסנל שגדלו לאהוב את הקשר בעל הכינוי "רמבו" בגלל האישיות הלוחמנית שלו.
אבל היה אוהד ארסנל אחד שהאמין בו יותר מכל אחד אחר - ארסן ונגר.
המנג'ר של התותחנים העניק לראמזי צ'אנס אחרי צ'אנס. למרות הטעויות הרבות והחולשה הכללית שהציג - בעיקר במשחקים חשובים - ונגר תמיד האמין שראמזי יכול להיות שחקן גדול.
את ראמזי רכש ונגר ב-2008 עבור סכום של 5 מיליון ליש"ט. הוא היה ילד בן 17 נחוש וחכם (הוא בעל בגרויות מלאות ויכולת לדבר בוולשית) ולא פעם השוו אותו לסטיבן ג'רארד. אלכס פרגוסון חשב שהוא יהיה המחליף המושלם לפול סקולס וגם ניסה להביאו למנצ'סטר יונייטד.
ראמזי התחיל את העונה שעברה באותה צורה שהתחיל את כל עונותיו בארסנל. כילד צעיר והססן. לא יציב ולא בטוח בעצמו. הוא גם לא היה יעיל במיוחד. שעריו היו כה נדירים ובצירוף מקרים די הזוי, כל שער "הוביל" למוות של מפורסם זה או אחר. אוסמה בין לאדן, מועמר קדאפי, ווינטי יוסטון וסטיב ג'ובס. ואולם, במהלך העונה שעברה הוא מצא את מקומו בקישור של ארסנל לצד מיקל ארטטה ונראה היה שהוא הופך לשחקן יעיל וקשוח יותר.הוא מסר טוב יותר, נראה יותר בטוח עם הכדור ולא פחד להיכנס לתאקלים.
את העונה הנוכחית התחיל ראמזי בסערה. הוא הפך לשחקן Box to Box אולטימטיבי. 11 שערים וחמישה בישולים ב-17 הופעות - אלו מספרים של כוכב על. לשם השוואה, ב-150 ההופעות שלו בארסנל לפני העונה, הוא כבש 11 שערים.
אז מה קרה?
הכנה טובה לעונה והצטרפותו של מתיו פלאמיני לקבוצה - שלקח על עצמו משימות הגנתיות רבות בקישור ושחרר את ראמזי לתקוף. אלו עשויים להסביר איך ראמזי הפך ליצור אחר לחלוטין העונה. גם הצטרפותו של מסוט אוזיל והשפעתו החיובית על ההתקפה של ארסנל - בשחרור שחקנים ממגינים ובמסירות מדויקת - עשויה להסביר את זה שראמזי פשוט מפציץ השנה. אבל נראה שהמרכיב העיקרי בסיפור ההצלחה הזה (בינתיים סיפור הצלחה) הוא האמון שהעניק ארסן ונגר בוולשי הבינלאומי.
ונגר ראה אותו עושה טעויות, מנסה עקבים מטופשים ומפסיד משחקים - אבל המשיך להאמין בו. הוא ראה את מה שהוא יכול להיות והיה עקשן מספיק כדי לתת עוד הזדמנויות לקשר (רק בן 22) רק כדי שייתאושש מהפציעה הקשה, מהמוות של המנטור שלו, גארי ספיד ומהביקורות הלא מחמיאות מצד הקהל והתקשורת. ונגר לא מאמין בלהורות לשחקניו מה לעשות. הוא אוהב שהם מגיעים בעצמם למסקנות. וראמזי האינטלגנט עשה זאת היטב. הוא קיבל מספיק הזדמנויות כדי לטעות וללמוד מהטעויות הללו כיוון שהיה מאמן שתומך בו ומועדון שתומך לחלוטין במאמן. ראמזי הוא מוצר של ההתעקשות והאמון של ונגר - וצריך לתת קרדיט עצום למאמן.
אולי ונגר גם יודע משהו שאנחנו לא יודעים על ניקלאס בנדטנר?
