החוק הרוסי, טוב ליהודים?

בתחילת השבוע הבא יתחמו מנהלת הליגה ואיגוד הכדורסלנים על הסכם עבודה לחמש השנים הקרובות. על פי ההסכמה שפורסמה בחמש השנים הקרובות ישחקו בליגה הישראלית במתכונת החוק הרוסי בתוספת חמישה זרים. בנוסף, קבוצות יחויבו לרשום בסגל שני ישראלים מתחת לגיל עשרים ושניים, וישראלי אחד מתחת לגיל עשרים וחמש. כדי להמריץ את הקבוצות לשתף כמה שיותר ישראלים, קבוצה שתשתף רק ארבעה זרים במשחק במהלך כל העונה, תתוגמל כספית ברבע מיליון שקל.

אבל האם באמת ההסכם הזה הוא המיטבי לשני הצדדים? קודם כל, שווה לבדוק אם החוק הרוסי בכלל עשה את תפקידו – כלומר מקדם תוצרת כחול לבן. נשווה את העונה שנגמרה כעת (2013) עם העונה האחרונה שבה שוחק החוק הרוסי (2011).

למזלנו, אתר המנהלת משופע בסטטיסטיקה של דקות משחק בחלוקה של זרים מול ישראלים. אורכו של משחק כדורסל הוא 40 דקות (אם נצא מנקודת הנחה שאחוזים קטנים מאוד של המשחקים מגיעים למצב של הארכה, ואותן 5 דקות הן סטייה מזערית), נקבל כי בכל משחקים השחקנים 200 דקות (5 שחקנים, 40 דקות לכל אחד). החוק הרוסי, על פניו, נראה מבטיח, כי הוא מספק לפחות 80 דקות משחק של ישראלים.

אם נסתכל על זה באחוזים, אז כל עמדה מקבלת 20% מדקות המשחק. החוק הרוסי מחייב שני שחקנים ישראלים על המגרש בכל רגע נתון, ולכן הוא מבטיח שישראלים ישחקו לפחות 40% מהזמן. בהנחה שמתאזרח נותן לקבוצה אופציה ששחקן ישראלי לא היה יכול לספק (רמת אתלטית גבוהה יותר, גובה, כוח וכו'), נבדוק את מאזני הדקות בין הישראלים והזרים. פעם אחת, כשהמתאזרחים בצד הישראלים ופעם נוספת, כאשר המתאזרחים נחשבים לזרים.

2013 – 35.6% מהזמן שייך לישראלים

העונה, משניתנה הבחירה, שתי קבוצות (הפועל ומכבי ת"א) בחרו לשחק במתכונת החוק הרוסי, ולכן נוציא אותן מהחישובים של העונה הנוכחית. עכשיו נחשב את ממוצע הדקות של עשרת הקבוצות הנותרות, שמשחקות במתכונת של 4 זרים. נקבל כי ישראלים קיבלו בממוצע 81.6 דקות למשחק (40.82%).

אבל רגע, מה עם המתאזרחים? בליגה משחקים כמה וכמה מתאזרחים, ולכן נבדוק נפחית את כמות הדקות של המתאזרחים, ונקבל כי בכל קבוצה משחקים ישראלים במשך 71.19 דקות (35.6%).

2011 – 36.32% מהזמן שייך לישראלים

בעונה זו, שיחקו רק עשרה קבוצות בליגת העל, וכולן שיחקו עם החוק הרוסי. נחשב את ממוצע הדקות של עשרת הקבוצות, ונקבל כי ישראלים קיבלו בממוצע 90.68 דקות למשחק (45.34%).

במבט ראשון נראה שזה כמעט עוד עשר דקות של שחקנים ישראלים על המגרש אבל באותה שנה שיחקו בליגה מתאזרחים משמעותיים מאוד ברוטציות של הקבוצות השונות, ביניהם ג'יימי ארנולד, כריס ווטסון, סילבן לנדסברג, קורי קאר, דן גראנפלד ודייויד בלו. ללא המתאזרחים, נקבל כי בכל קבוצה משחקים ישראלים במשך 73.23 דקות (36.62%).

קבוצה יכולה לרשום 12 שחקנים בטופס המשחק. כאשר מחילים את החוק הרוסי, ומגבלת הזרים היא חמישה לקבוצה, נצטרך שבעה ישראלים (לפחות, כי ייתכן ויהיו קבוצות שיעדיפו לקבל את הבונוס על שיתוף ארבעה זרים בלבד) בכל קבוצה.

קבוצה תצטרך לפחות שלושה ישראלים בכירים שישחקו לפחות עשרים דקות בכל משחק. כרגע, ישנם עשרים ושבע ישראלים בכירים (מתוכם שלושה מתאזרחים: רוזן, שולדברנד ויאנגר). בנוסף, ישנם ישראלים בכירים, שממוצע הדקות שלהם לא צפוי לעלות, ואפילו לרדת, עקב גילם המתקדם.

אחרי הישראלים הבכירים, נצטרך שחקני רוטציה, שישחקו עשר עד עשרים דקות למשחק. כל קבוצה תצטרך לפחות שלושה כאלו. כרגע משחקים בליגה רק עשרים ושניים שחקני רוטציה.

אחריהם בהיררכיה, יגיעו שחקני הספסל, שמקבלים פחות מעשר דקות למשחק. כאלו יש רק ארבעה עשר.

מי ימלא את הוואקום?

כשמחלקים את השחקנים הישראלים על פני קבוצות הליגה יוצא שבכל קבוצה יהיו שני ישראלים בכירים, שני ישראלי רוטציה וישראלי ספסל. נראה כי קיים צורך בעוד שחקנים ישראלים בליגה, כי כל קבוצה תצטרך עוד שניים או שלושה שחקנים, כתלות במספר הזרים הסופי שיהיה בסגל.

הוואקום הזה יכול להתמלא בשלוש דרכים:

1. מתאזרחים.

2. שחקנים שיעלו מהנוער.

3. ישראלים מהליגה הלאומית.

היינו רוצים לראות עוד שחקני נוער ושחקני ספסל ורוטציה שיקבלו דקות משמעותיות יותר, אך ההיסטוריה מראה לנו כי המתאזרחים הם אלו שכנראה יסתמו את החור שיתקבל מהחוק הרוסי. החוק הרוסי גרם לקבוצות להסתמך יותר על המתאזרחים, ולתת להם דקות משמעותיות יותר. לעומתה, שיטת ארבעת הזרים, גרמה לקבוצות לחפש מתאזרחים על תקן שחקנים משלימים.

אחרי שראינו את הנתונים, גילינו שללא מתאזרחים, החוק הרוסי מוסיף רק שתי דקות משחק על פני שיטת ארבעה זרים.

הכרחת הקבוצות לרשום צעירים בסגל היא מעניינת, ועל פני נראית נכונה, מכיוון שבכל מקרה הקבוצות רשמו שחקנים צעירים בסגל. מכיוון שלא דובר על חובה לשתף אותם, אלא רק לרשום אותם בטופס, קשה יהיה לנחש כיצד הם יתרמו והאם יקבלו דקות משמעותיות שתעזור להם להתפתח.

צריך לתגמל על גידול שחקנים

המסקנה העיקרית היא שחוק רוסי בשילוב חמישה זרים, תגרום לשחיקת המעמד של שחקני הרוטציה הישראלים, ותגרום למתאזרחים לשחק תפקיד משמעותי יותר על חשבון השחקנים הצעירים.

הגבלת מספר הזרים והחלת החוק הרוסי לא יפתרו לחלוטין את הבעיות במצבת השחקנים בליגה. צריך לקבוע הגבלות נוספות בדוגמת חלון העברות, הגבלת מספר המתאזרחים לקבוצה והגבלה חזקה יותר על מספר ההחתמות והשחרורים שקבוצה יכולה לבצע במהלך העונה.

בנוסף, צריך לבדוק אם אפשר לבטל את הטבות המס על שחקנים זרים אמריקנים ולמצוא הטבות מס ותמריצים לקבוצות שמגדלות שחקנים בעצמן ולהתחיל להפוך את זה למדד להצלחה בליגה שהסיכוי להצליח בה מקצועית הוא קטן ולא משתלם.

קבוצה שהצליחה להביא שחקן לנבחרת אמורה לקבל על כך משהו. קבוצה שגידלה 50% מהסגל שלה גם כן אמורה לקבל על זה משהו. קבוצה ששחקני נוער שלה ממלאים את הליגה בשחקנים כחול-לבן גם כן אמורה לקבל משהו. אולי אם הטבות ובונוסים על גידול שחקנים יתחילו קבוצות הכדורסל בישראל לעשות את מה שהן אמורות לעשות: לייצר שחקנים ישראלים.