ויקיליקס חושף: "הוקפאה הבנייה לעתיד בספורט הישראלי"

"הספורט הישראלי, אם אפשר לקרוא לו ספורט, הצליח היכן שכל ראש ממשלה ישראלי נכשל: הוא הקפיא כל בנייה לעתיד כבר לפני 60 שנה" - במילים אלה נפתח מסמך של דו"ח מחלקת המדינה האמריקאית, המקבילה למשרד החוץ הישראלי, לגבי תרבות הספורט המקומית.

הנה עוד כמה כותרות שאפשר להוציא מהמסמכים הסודיים הקשורים לספורט הישראלי, שהעבירו עובדי השגרירות האמריקאית בתל אביב למחלקת המדינה.

על הספורט הלאומי

"הספורט הישראלי נכשל ברוב הרמות הבינלאומיות. הישראלים, שתמיד ידועים בתושייה שלהם, אימצו לעצמם כספורט לאומי ענף אחר, שלא בכל מדינה היה נחשב כספורט. לכן, מדי יום מופיעות בעיתון כתבות של אנשים המתבכיינים על מצב שוק הנדל"ן בתל אביב"

על תרבות הספורט

"ישראלים אינם סולחים לשחקנים שלא מופיעים ברגע האמת (אלא אם כן הם פצועים, ואז הם נשארים עם הכינוי "הילד" גם בגיל 30 - ע"ע יוסף בניון). בקרב ברנז'ת הספורט מתרבים אלה שמעידים בקול שליאונל מסי הוא לא שחקן של משחקים גדולים. עובדה, בכל פעם שיש אירוע בעל חשיבות בינלאומית, הוא מגיע בלי בר רפאלי".

בר רפאלי. ליאונל מסי הוא לא הליאו הגדול בגלל שהוא לא הליאו שאיתה צילום: MCT

על הצורך בהכרה חיצונית

"לפי סקר שערכנו בקרב מיטב עיתונאי הספורט, עלה כי הם מאמינים בכך שמתוך 3 מיליון תיירים שפקדו את ישראל השנה, 2.9 מיליון היו סקאוטים שבאו לראות את שחקניה המובילים של הפועל תל אביב. לפיכך, הצורך הנואש הישראלי בהכרה חיצונית מוכר היטב למחלקת המדינה מתהליך השלום, אז גילינו שמדינה בת 7 מיליון אזרחים מתחננת שחמאס, ארגון טרור בן כמה עשרות אלפי אנשים, יכיר בה, ולא מסכימה לעשות כלום לפני שזה יקרה. גם בעולם הספורט, השחקנים ממאנים לרוץ על משטח הדשא לפני שבעיתונים יפרסמו שביציע יושב סקאוט של קבוצה מובילה מאירופה. וכשאנחנו כותבים אירופה, אנחנו מתכוונים לבלגיה. וכשאנחנו כותבים מובילה, הכוונה היא לאמצע הטבלה ומעלה (אם כי בליגה השנייה)".

על תרומת הספורט לביטחון הלאומי

"תחושת המצור של הישראלים והצורך בהטעיה תמידית של האויב מתבטאים גם בכל רבדיו של הספורט הישראלי. כך לדוגמה, מספר הקבוצות בליגת הכדורגל משתנה באופן תדיר, הדחלילים הנייחים שמרחיקים עורבים מדשא האצטדיון נקראים שחקני כדורגל וכמה ערוצים של תוכניות אירוח בעלות אופי רכילותי מכונים בשמות ערוץ הספורט, ערוץ הספורט פלוס וערוץ הספורט פלוס לייב. נראה שזה נעשה כדי לבלבל את האויב".

הערתו של הנספח התרבותי לשגריר: "אגב, חשבנו בתחילה שגם השינוי במספר הנקודות עבור ניצחון, שמשתנה ככל שהעונה מתקדמת, נובע מצו ממשלתי הקשור לתחושה זו. אולם, בירור מעמיק גילה שיו"ר ההתאחדות המקומית לכדורגל, מר אברהם לוזון, העביר חוק זה כדי להקל על חבריו להנהלה למנות את מספר הנקודות שקבוצה זוכה בה, מכיוון שרובם אינם יודעים לספור עד שלוש. תוכנית־על נוספת של מר אברהם לוזון היא לגבש את משפחתו סביב אותה משימה. לכן, אנחנו רואים את יו"ר ההתאחדות מקדם את אחיינו לאימון הנבחרת הבוגרת לאחר שהתעקש על מאמן זר, רציני כביכול, רק כדי להחליפו כשזה ייכשל".

איתי שכטר. רוב התיירים בישראל באים לראות אותו צילום: אי פי אי

על הענף המוביל

"נבחרת הכדורגל של המדינה בדרך כלל נושרת מהמירוץ לעלייה לטורנירים הבינלאומיים לאחר שני משחקים. זה הוביל לפיתוח של סטטיסטיקה אלטרנטיבית, הקרויה 'כדורגל תיאורטי', והיא מחשבת מדי יום את הסיכויים התיאורטיים של הנבחרת לעלות לטורנירים ללא חישוב השערים שהובקעו נגדה ממצבים נייחים, פלוס חישובים לפגיעת אסטרואיד בכל אחת מהמדינות בבית שבו משחקת הנבחרת הישראלית, מה שיאפשר לזו להעפיל לשלב הבא (ובלבד שאסטרואיד תועה לא ישמיד גם את ישראל).

הערת צד של הנספח המדעי לקונסול: "ככל הידוע, ישראל היא המובילה העולמית בחישובים אלה, אם כי, יש לציין, מאורע כזה טרם התרחש".

מצב המתקנים

"בניגוד לבניית האצטדיונים באמריקה, שם הבטחת כספי ציבור מזניקה את בניית הפרויקט למהירות האור, בישראל שומרים על הקופה הציבורית מכל משמר.

ראשית, בוחנים באמצעות ספינים בעיתונות הספורט את תגובת הציבור לבניית 'מתקן חדש' על פני 15 שנה.

לאחר מכן מגיע פוליטיקאי כלשהו, לרוב ראש עירייה כלשהי או שר תרבות חדש, ומבטיח במצע שלו, על פני שלוש מערכות בחירות, את ההקמה המיידית של 'אצטדיון ראוי' (שם קוד לאצטדיון על פי עיצוב של ארכיטקט קומוניסטי מתחילת המאה ה־20), שישים את עירו על המפה הבינלאומית (ע"ע הכרה חיצונית).

לאחר מכן, נבחר קבלן קרוב משפחה של ראש העיר, ככל הנראה כדי לזרז את לוח הזמנים, ועליו מופקד לבנות שלד מבטון. כאשר השלד מושלם, עוצרים מיד את בנייתו כדי לתת לילידים להתרגל לצבע האפור. כעבור כחמש שנים, נוטים להשלים שניים מתוך ארבעת היציעים".

המסקנה של הנספח הפוליטי לשגריר: "כנראה טרם הבשילה בציבור הישראלי המוכנות לפשרה טריטוריאלית שתאפשר הושבת אוהדים מכל צדי המגרש. ועם זאת, זה עדיף על מתקני מפעל הפיס, אולמות כדורסל שכוללים יציע אחד בלבד".