יום אחד גם שוק הדיור בישראל עלול להיראות כך

הונג קונג וסין מתגאות (או מתביישות) בשניים משוקי הנדל"ן הפרועים ביותר בעולם היום. המחירים בהן מטפסים עוד ועוד למרות מאמצים של הממשלות לקרר את השוק בעזרת מיסוי ומגבלות על משכנתאות - מקרה קיצון של התהליכים שלהם אנו עדים כיום גם בענף הדיור הישראלי. המשמעות לגבי חלק משמעותי מהאוכלוסייה באותן מדינות היא דחיקה לפתרונות דיור צפופים וגרועים יותר מאי פעם. ממש כלובים. זוהי צפירת אזהרה למצב שאליו השוק בישראל עלול להגיע אם עליית המחירים לא תיבלם.

קחו למשל את לונג צ'ו־יין, קצב בן 67 שחי על קצבת זקנה בהונג קונג. המושבה הבריטית לשעבר, שמנהלת מערכת תקציבית ומוניטרית נפרדת מזו של סין, מספקת אמנם לאזרחיה קצבאות נדיבות יחסית, אבל מחירי הנדל"ן אינם מאפשרים לרבים למצוא מגורים הולמים באחת הערים היקרות בעולם.

לכן לונג, כמו 100 אלף הונג קונגים אחרים, חי בכלוב ברזל קטן מ־3 מ"ר, שעליו הוא משלם 1,300 דולר הונג קונגי לחודש (כ־167 דולר אמריקאי). מדובר בעצם במיטה בלבד, מסגרת ברזל עם קרש עץ, מוקפת סורגים ודלת הניתנת לנעילה. עשרות אלפי כלובים כאלה מושכרים בדירות ברובעי העוני של הונג קונג ומשכנים את עניי המעמד העובד, פנסיונרים כמו לונג וצעירים שמנסים לחסוך. הכלובים בנויים זה מעל זה בצפיפות גדולה עם שירותים משותפים, והדיירים נאלצים להתרחץ בדליים לצד המיטות.

דירות כלובים בהונג קונג. 167 דולר בחודש לקרש עץ מוקף סורגים צילום: אי פי איי

הונג קונג מציעה סידורי דיור נוספים. פתרון דחוק אחר הוא "בתי קוביות", דירות שמחולקות לחללים זעירים של 3–10 מ"ר ומאכלסות משפחות שלמות. אפילו מחיריהן של אלה הולכים ומאמירים.

210 אלף איש בהמתנה

למרות ירידה בהיקף עסקאות הנדל"ן המחירים בהונג קונג ממשיכים להסתחרר ועלו ב־28% ברבעון השני של השנה בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. הונג קונג עקפה השנה את לונדון והפכה לעיר שמחירי הנדל"ן בה הם הגבוהים בעולם, בעיקר בגלל משקיעים זרים שרואים בה יעד אטרקטיבי למגורים ולעסקים, זאת למרות מס בגובה 25% שהממשלה ההונג קונגית מטילה על רכישות נדל"ן של אזרחים זרים במאמץ לקרר את השוק.

מחירי הדירות וחוסר היכולת של המעמד הבינוני בהונג קונג לעמוד בהם הפכו לנושא קבוע להתמרמרות ולהפגנות בטריטוריה. לונג צ'ון־יין, שמונה באמצע 2012 למושל של הונג קונג, התייחס לבעיית הדיור החמורה בתחילת השנה והבטיח לטפל במחסור בדיור.

בית קוביות. חלל זעיר של 10-3 מ"ר שמאכלס משפחות שלמות צילום: רויטרס

מחירי הנדל"ן מרקיעי השחקים בהונג קונג הם במידה רבה תוצאה של מדיניות ממשלתית: הקרקעות נמצאות בבעלות המדינה שמשחררת מהן לבנייה במשורה, ושומרת באמצעות ההכנסות הגבוהות מנדל"ן על תקציב מאוזן בטריטוריה שבה מס ההכנסה ומס החברות הם בין הנמוכים בעולם. ההכנסות הגבוהות מממנות, בין השאר, בנייה של דיור ציבורי ­- אך לא מספיק כדי לענות על צורכי האוכלוסייה.

הממשלה בונה כעת 15 אלף יחידות של דיור ציבורי, בעוד שרשימת ההמתנה לדיור זה הולכת ומתארכת ומונה כיום 210 אלף איש על פי רשות הדיור של הונג קונג. כשליש מהתושבים בהונג קונג חיים בדירות ממשלתיות ובשכירות מסובסדת, ורבים אחרים קנו דירה בסובסידיה ממשלתית.

לחיות כנמלים וחולדות

מעבר לגבול, בסין, אורבניזציה מהירה ונסיקה של מחירי הנדל"ן הביאו לתופעות דומות בערים המרכזיות. דירות מחולקות ותוספות בנייה בלתי חוקיות בבתים כפריים שנבלעו על ידי העיר מושכרות בעיקר לצעירים מקבלי משכורת נמוכה שמנסים לשרוד בעיר. המקומות האלה מכונים בסין "מושבות נמלים" בגלל הצפיפות העצומה בהם.

רבים מהדיירים במקומות אלו הם בוגרי אוניברסיטאות שהגיעו לעיר מכפרים ועיירות קטנות, מתקשים למצוא עבודה או מרוויחים משכורת שאינה מאפשרת דיור נאות, ושוכרים במקום חדרים זעירים עם שירותים ומקלחת שהם חולקים עם אחרים.

במושבת הנמלים הגדולה ביותר בבייג'ינג, טאנגג'יהלינג, שממוקמת לא רחוק מהמתקנים האולימפיים הנוצצים של העיר, מתגוררים, לפי הערכות שונות, בין 50 ל־100 אלף בני אדם. הם משלמים כ־500 יואן (80 דולר) לחודש, כעשירית מהמשכורת שלהם, על חדרים קטנים, ומצטופפים בכל בוקר בתחנות האוטובוס שבשולי השכונה כדי להגיע לעבודה במרכז העיר.

פתרון מאולתר אחר שמצאו בוגרי אוניברסיטה ומהגרי עבודה בבייג'ינג מסתמך על מרתפים בבניינים קיימים ועל מקלטים שהוקמו בימי מאו דזה־דונג, כשהיה חשש להתקפה על סין מצד ברית המועצות. המתגוררים בחללים האלה מכונים ברשתות החברתיות בסין "שבט החולדות", וצילומים של דיירים כאלה בחללים חסרי חלונות בתנאים סניטריים ירודים גורמים לתסיסה חברתית רבה.

המראות האלה בבייג'ינג משכפלים את עצמם גם בערים אחרות, והכעס הציבורי נובע גם מכך שרבים מהמתגוררים בתנאים אלה הם צעירים משכילים שמשפחותיהם השקיעו סכומים נכבדים בחינוך שלהם בציפייה שיוכלו להתפרנס כראוי, ציפייה שנכזבה גם בשל מחירי הנדל"ן המאמירים.

מתחילים לראות שינוי

המבנים שמרכיבים את מושבות הנמלים אינם חוקיים ולא עומדים בתקני בטיחות, ומיועדים לרוב להריסה. כשמתחם כזה נהרס בעלי הבתים, בדרך כלל איכרים לשעבר, מקבלים פיצוי, היזמים מקימים עוד גורד שחקים, והשוכרים נאלצים לחפש חדר אחר, יקר, קטן או רחוק יותר מהעיר.

כמו בהונג קונג, גם הממשלה הסינית מנסה למצוא פתרונות לבעיה, ומאז תחילת השנה נראה כי עליית המחירים נעצרה ואף החלה לשנות כיוון. בערים רבות החלה הממשלה לבנות פרויקטים של דיור ציבורי, תחום שהוזנח במשך שנים ועכשיו חזר להיות אופנתי. עד שנות השמונים כמעט כל הדירות העירוניות במדינה היו בבעלות הממשלה, אבל מאז המעבר ההדרגתי לכלכלת שוק דירות נמכרו ושוק הנדל"ן הופרט, וחברות ממשלתיות שפעם סיפקו דיור לעובדיהן הפסיקו לעשות זאת.

כעת נותר לקוות שבישראל לא ילמדו מהממשלה הסינית, יהיו יצירתיים וימצאו פתרון למחירי הדיור לפני שאנשים ימצאו את עצמם בתנאי מגורים תת־אנושיים.