כך תשפיע הגברת החשיפה למניות על קרנות הפנסיה הוותיקות
כלכליסט משיב על השאלות המרכזיות העולות מהתקנות שאושרו בוועדת הכספים ומאפשרות להגדיל את החשיפה למניות בקרנות הפנסיה הוותיקות. כיצד ישפיעו התקנות על החוסכים, איך ישתנה גובה הקצבה שלהם ומדוע דחף האוצר למהלך
ביום רביעי אישרה ועדת הכספים תקנות המאפשרות לקרנות הוותיקות שבהסדר "עמיתים" להשקיע עד 22% מנכסיהן באפיקים בעלי סיכון מוגבר. עד היום ההשקעה החופשית של הקרנות היתה מוגבלת ל־10% מהנכסים והקרנות דרשו להגדילה. האוצר תמך בדרישה, וטען כי הגברת החשיפה לאפיקים אלה תקטין את הגירעון האקטוארי של הקרנות.
"מדובר בהגדלה מבוקרת שתבטיח את כספי החוסכים", טען הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון פרופ' עודד שריג בדיון בוועדה. שריג הסביר כי תקרת החשיפה למניות תועלה בהדרגה עד 2014. "מטרת המהלך היא טובת החוסכים", טען, "לאפשר להם לצאת לפנסיה בכבוד".
בעקבות השאלות שמעורר המהלך, כעת מנסה "כלכליסט" לעשות סדר ולבחון את השלכות התקנות על החוסכים בקרנות הפנסיה הוותיקות.
ברשותי חיסכון בקרן פנסיה. איך אדע שאני בקרן ותיקה?
אם התחלת לחסוך בקרן פנסיה לפני 1995, אתה חוסך בקרן ותיקה. הקרנות שבהסדר הן קרנות שהיו בעבר בניהולה של ההסתדרות, אך בעקבות גירעונות אקטואריים הועברו לניהול המדינה תחת גוף מיוחד שנקרא "עמיתים". עם קרנות אלו נמנות קרנות כמו מבטחים הוותיקה, מקפת הוותיקה, קרן הפנסיה לעובדי הדסה, קרן הגמלאות לחברי אגד וכו'.
מה ההבדל בין קרן פנסיה ותיקה לקרן פנסיה חדשה?
אם התחלת לחסוך בקרן פנסיה אחרי 1995, אתה חוסך בקרן חדשה שנמצאת בבעלות פרטית. ההבדל בין קרן פנסיה ותיקה לקרן חדשה נובע מאופן ביצוע ההפרשות: בעוד שבקרן פנסיה חדשה העמית מפריש מדי חודש כספים לטובת החיסכון לצד המעסיק שלו והכסף בחיסכון נצבר עבור אותו עמית בלבד, בקרן ותיקה העמית אמנם מבצע הפקדות לקרן, אבל לא צובר את הסכום שהפקיד עבור עצמו, אלא "קונה" בכל חודש זכויות עבור קצבה. הכסף שנצבר נחסך ל"פול" לעמיתי הקרן.
מה יהיה גובה הקצבה שלי בגיל פרישה בכל קרן?
בקרן חדשה ייקבע גובה הקצבה לפי המועד שבו מגיע העמית לגיל פרישה. ברגע זה ייקח העמית את החיסכון שנצבר לו וימיר אותו לקצבה. אם ערב הפרישה התרחשה מפולת בשווקים, הסכום שלפיו מחושבת הקצבה יירד ועמו גם הקצבה.

ברוב הקרנות הוותיקות צובר החוסך על כל שנה 2% מהשכר הקובע בפרישה עד תקרה של 70% עבור 35 שנות ותק. הגדרת השכר הקובע משתנה בין הקרנות, ויכולה להיות השכר הממוצע בשלוש שנות העבודה האחרונות או הממוצע של כל שנות העבודה. בניגוד לקרנות החדשות, שם הכסף שמפקיד החוסך נצבר עבורו עד גיל הפרישה, בקרנות הוותיקות אין חשיבות לסכום המופקד, אלא רק לוותק ולשכר הקובע. בעוד שעמית בקרן חדשה שואף להגיע לפנסיה עם כמה שיותר כסף ולהשיג כמה שיותר תשואה, הקרנות הוותיקות רק רוצות לעמוד בהתחייבויות שלהן, ואין להן שאיפות להשיג תשואה עודפת של יותר מ־4% (הנחת היסוד של הקרנות). בכל שנה בודקות הקרנות הוותיקות אם הן עומדות בהתחייבויות שלהן לכלל העמיתים. אם הן רואות שאין מספיק כסף בקופה, הן מבצעות הפחתת זכויות לכל העמיתים והפנסיונרים ללא קשר לגילם.
כיצד משקיעות הקרנות את הכסף של החוסכים?
הקרנות החדשות משקיעות את הכסף באופן הבא: 30% ממנו מושקע באג"ח מיועדות שמנפיקה המדינה עם תשואה שנתית מובטחת של 4.8%. יתר הכסף מושקע בשוק החופשי. כיום שיעור המניות בקרנות החדשות עומד על כ־25% ללא קשר לגיל החוסך. הקרנות הוותיקות מקנות לחוסכים התחייבות למתן קצבה על פי פרמטרים של ותק וגובה שכר. הקרן מניחה שתעניק לכלל החוסכים תשואה שנתית של כ־4%, ואם לא תעמוד בהנחה הזו בבדיקות השנתיות שהיא מבצעת, הקצבה לכלל החוסכים תיפגע ללא קשר למועד שבו יגיעו לגיל פרישה. כיום משקיעות הקרנות הוותיקות 30% באג"ח מיועדות עם תשואה מובטחת, עוד 60% מהכספים באפיקים סולידיים כמו פיקדונות, אג"ח ממשלתיות ואג"ח קונצרניות בדירוגים גבוהים, ורק 10% בהשקעות חופשיות (מניות, אג"ח קונצרניות ובנדל"ן).
למה נזקקו הקרנות להגדלת שיעור החשיפה למניות?
בשנים האחרונות, על רקע המשברים בשוק ההון, סביבת הריבית נמוכה מאוד והיכולת של הקרנות הוותיקות להשיג תשואה מספקת מאפיקים סולידיים הפכה קשה מאוד. כיום משקיעות הקרנות 60% מהכספים שלהן באפיקים סולידיים, כמו אג"ח ממשלתיות, שמספקים במקרה הטוב תשואה של 2% בשנה. לפי ההנחות של הקרנות הוותיקות, כדי לעמוד בהתחייבויות שלהן לכלל העמיתים הן צריכות לייצר תשואה של 4% בשנה לפחות. הקרנות הבינו שאם המצב יימשך, לא יהיה מנוס מהפחתת זכויות לכל העמיתים. לכן הקרנות הביאו חברה מחו"ל שתבנה להן מודל לתיק ההשקעות, שבו יוכלו לעמוד בהתחייבויות לעמיתים שלהם. הרעיון הוא לא למקסם רווחים אלא רק לעמוד בהתחייבויות, באמצעות הוספת רכיבי סיכון לתיק.
האם יש סיכון לעמיתים בהגדלת רכיבי הסיכון?
התשובה לכך מורכבת. כיום, כאשר רוב הכסף מושקע באפיקים סולידיים, אין סיכוי שהקרנות יוכלו לעמוד בהתחייבויות שלהן ולא יהיה מנוס מהפחתת זכויות לעמיתים. הגדלת רכיבי הסיכון בהנחה שמניות, נדל"ן ואג"ח קונצרניות פחות סולידיות יכולים לעשות תשואה עודפת לאורך זמן, תשפר את סיכוי הקרנות לעמוד בהתחייבויות שלהן. יש לשים לב שאין קשר לגיל החוסכים בקרנות הוותיקות, כיוון שהבדיקה של עמידה בהתחייבויות נעשית בכל שנה עבור כלל החוסכים - הן הצעירים והן הפנסיונרים - וההפחתה, אם תיעשה, תהיה לכולם ללא קשר למועד הפרישה. מובן שאם תתרחש מפולת בשווקים לתקופה ארוכה, עלול להיווצר מצב שהקרן תשיג תשואה נמוכה מ־4% ותידרש לבצע הפחתת זכויות לעמיתים.
מהו המודל הצ'יליאני והאם ישפיע על הקרנות הוותיקות?
בשנים הקרובות צפוי להיכנס מודל השקעות חדש לשוק הפנסיה, שבמסגרתו ההשקעות בתיק החוסכים יותאמו לגילם. ככל שהחוסך יהיה מבוגר יותר, כך רמת הסיכון בתיקו תקטן. המודל ייושם רק על קרנות הפנסיה החדשות. שם יש השפעה מכרעת על גובה הסכום שצובר העמית לפני הפרישה על הקצבה שלו, ולכן חשוב שלקראת גיל הפרישה הסיכון בתיק יקטן. עבור החוסכים בקרנות הוותיקות אין שום השפעה למודל שכזה, כיוון שכל הסכומים המופקדים נכנסים ל"פול" אחד גדול ונבדקים כמקשה אחת בכל שנה.


