כך מתעלמת המדינה מ־99% מהעסקים בישראל
400 אלף בעלי עסקים בישראל מקבלים מהמדינה את התחושה שפעילותם אינה רצויה: האוצר מטרפד חוקים, הבנקים מקשים על קבלת אשראי ומבחינת תנאים סוציאליים הם מופלים לטובת השכירים. עכשיו הם מנסים לתקן את העוול. לבדם
"משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה רואה בעסקים קטנים ובינוניים מקור חשוב לצמיחת המשק וליצירת מקומות תעסוקה יציבים ובריאים מבחינה כלכלית". מי שיציץ באתר משרד התמ"ת ויקרא את משפט הפתיחה הזה יקבל את הרושם שהמדינה מייחסת חשיבות גבוהה לפעילותם של העסקים הקטנים. מי שימשיך ויבדוק את המספרים מאחורי אותו סקטור במשק - וימצא כי העסקים הקטנים והבינוניים מהווים קרוב ל־99% מכלל העסקים בישראל - יכיר בעצמו בחשיבותם. אלא שהמציאות סותרת הן את דברי ההלל של המשרד הממשלתי שאמור לקדם את העסקים הקטנים, והן את המספרים בשטח.
"מקבלים אותנו יפה בכנסת ומתנהגים כלפינו בסימפטיות. אבל המדינה עצמה, ובעיקר משרד האוצר, מתעלמים מאיתנו". כך מתאר עו"ד יהודה טלמון, נשיא לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל (להב) את היחס שלו זוכים העסקים הקטנים במסדרונות השלטון. היחס, או ליתר דיוק היעדרו, מקוממים במיוחד בעקבות העובדה שעסקים אלו אכן מהווים, כפי שמגדיר זאת משרד התמ"ת, "מקור חשוב לצמיחת המשק וליצירת מקומות תעסוקה". מספר העסקים הקטנים בישראל, המוגדרים לפי מחזור של עד 25 מיליון שקל בשנה, מסתכם ב־400 אלף בתי עסק. הללו מספקים תעסוקה לכ־1.4 מיליון עובדים. עם זאת, הם תופסים רק כמחצית מהתוצר העסקי השנתי בישראל - 280 מיליארד שקל ב־2009.
אין חוק רלבנטי - רוצים שינוי? אתם לבד
למרות היקף פעילותם הרחב, עסקים אלו פועלים ללא תשתית חקיקתית ראויה המותאמת לצורכיהם. למעשה, ספר החוקים לא מתייחס אליהם כלל. אחרי שנואשו מלחכות למחוקק שירים את הכפפה, החליטו בעלי העסקים הקטנים לקדם בעצמם הצעת חוק בסיסית לקביעת המסגרת של התייחסות הממשלה כלפיהם. הצעת החוק כוללת התחייבות ממשלתית הצהרתית לטיפוח העסקים הקטנים, ויצירת עקרונות לתעדוף פעילותם על פני החברות הגדולות. לטענת טלמון, כל מדינה מערבית הצטיידה זה מכבר בחוק ברוח זו לעידוד העסקים הקטנים. בלהב עומדים כיום לקראת סיום הכנתה של טיוטת החוק, שתובא לעיונם של שר התמ"ת בנימין בן אליעזר ומנכ"ל משרדו שרון קדמי, בתקווה שהללו יתגייסו וייסייעו בקידום החוק בממשלה.
צילום: shutterstock
עוד בטרם החל הליך חקיקתו של חוק העסקים הקטנים, בלהב כבר מרשים לעצמם לחלום על השלב הבא בהכרה החוקית בעסקים הקטנים - "חוק המסננת". משמעותו של חוק זה היא לחייב את הממשלה לבחון כל הצעת חוק חדשה שנידונה בכנסת מנקודת המבט של עסקים קטנים. כך, גם הצעות חוק שלא עוסקות ישירות בעסקים קטנים ייבחנו בשאלה אם הן לא פוגעות בהם. טלמון מביא לדוגמה את חוק הדיווח המקוון שהעבירה לאחרונה רשות המסים. "החוק מטיל נטל כבד על העסקים הקטנים, כי הם צריכים להצטייד בחומרה שעולה אלפי שקלים וביועצי מס", מלין טלמון.
יש וטו מהאוצר - הח"כים רק מצהירים
לדברי טלמון, העסקים הקטנים לא נעדרים רק מספר החוקים, אלא גם מספר התקציב. "אין שם ולו משפט אחד על עסקים קטנים", הוא אומר, "בתקציב ארה"ב ובריטניה קיימת מדיניות כתובה - לתמוך בעסקים קטנים משום שתפקידם חיוני. אך אצלנו אין התייחסות. אין שום בשורה להקלות במסגרות המיסוי, אף שבמדינות כמו יפן, קוריאה והולנד יש הטבות שמסומנות למגזר".
גורם בכיר בכנסת מספר כי האשם בבלימת חקיקה לעסקים קטנים הוא משרד האוצר. "האוצר אומר שהצעות החוק הן רעיון מעולה אבל קובר אותן", טוען אותו גורם, "יש רק הכרה ורבלית ותו לא". לדבריו, התמיכה של חברי הכנסת היא הצהרתית בלבד ולא מספקת לקידום חקיקה ללא תמיכת האוצר.
"אנחנו לא מצליחים להבקיע את חומת האוצר", אומרת ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה). לדבריה, "לפעמים מצבם של בעלי עסקים קטנים ובינוניים הוא קשה אפילו יותר משל עובדים שכירים. השכירים מוגנים בחוקי עבודה ואילו לעצמאיים אין שום רשת ביטחון והם מופקרים לנפשם".
יחימוביץ' מקדמת בימים אלו הצעת חוק פרטית הקוראת להכיר בחיסכון לקופת פיטורים כהוצאה לצורכי מס. הרקע להצעת החוק הוא היעדרה של רשת ביטחון סוציאלי לבעלי עסקים קטנים. בניגוד לשכירים, אין כיום בידי בעלי עסק אפשרות להפריש לעצמם כספים לטובת פיצויי פיטורים, או לקבל דמי אבטלה. הצעת חוק פרטית נוספת בתחום, שקוראת להסדרת דמי אבטלה לעסקים שפושטים את הרגל, מקדם ח"כ אלכס מילר (ישראל ביתנו).
אם להסיק מההיסטוריה של הצעות חוק דומות, סביר להניח שהיוזמות של יחימוביץ' ומילר יישארו על הנייר. בשנים האחרונות הונחה על שולחן הכנסת שורה של יוזמות ברוח דומה - בהן הטבות מס, הנחה בארנונה, שדרוג התנאים של מילואימניקים בעלי עסקים, והקדמה בתאריכים שבהם המדינה משלמת לעסקים - כולן סוכלו על ידי האוצר. אנשי האוצר חישבו כי עלותם הכוללת לקופת המדינה של החוקים הללו תסתכם ביותר ממיליארד שקל. "משרד האוצר פועל יחד עם משרד התמ"ת לקידום מגזר העסקים הקטנים והבינוניים", מוסרים באוצר כתגובה לביקורת נגדם. "בימים אלו מתבצעת עבודה לאפיון מגזר העסקים הקטנים ולגיבוש כלי עידוד נוספים למגזר זה. בנוסף, גובש מודל לחובת חיסכון פנסיוני לעצמאים והופץ תזכיר חוק פנסיה לעצמאים בין המשרדים".
מה הנשק של חברי הכנסת מול הווטו הגורף של האוצר? בעיקר צעדים הצהרתיים כמו ועדת משנה מיוחדת לעסקים קטנים בוועדת הכלכלה (בראשות ח"כ מילר) ושדולה ייעודית לנושא.
אין העדפה במכרז - לא קונים מהקטנים
בלשכת ארגוני העסקים הקטנים מלינים לא רק על היעדר חקיקה, אלא גם על הזלזול בהם בפרקטיקה. הדוגמה המובהקת ביותר לכך ניכרת במכרזי הרכש הממשלתיים. מדי שנה עומד הרכש הממשלתי על כ־30 מיליארד שקל, ולפי להב, העסקים הקטנים תופסים נתח של 5% בלבד מעוגה זו.
לטענת טלמון, הממשלה לא קבעה מכסת מינימום של רכישות שתבצע מעסקים קטנים, אף שהדבר נהוג בעולם. "בארצות הברית כ־25% מהמכרזים הממשלתיים הולכים לעסקים קטנים לפי חוק", הוא אומר, "בישראל היה רק תיקון לחוק שהסיר את דרישות הסף שמנעו מעסקים קטנים להשתתף, אבל זה רק הגדיל את התסכול. עכשיו הם יכולים להשתתף אבל לא לזכות במכרז". בלהב מביאים לדוגמה את המכרז שיצא לאחרונה לשירותי מחשוב במשרדי הממשלה. לטענתם, "לכאורה חברות קטנות יוכלו להשתתף, אך בפועל מי שייקחו חלק במכרז יהיו רק חברות גדולות בשוק".
במשרד התמ"ת, האחראי על רשות העסקים הקטנים, מבטיחים כי בימים אלו הם מכינים מחקר מקיף שיגדיר כשלי שוק מרכזיים בתחום העסקים הקטנים ויציע מנגנון לתעדופם במכרזים. כמו כן החשב הכללי במשרד האוצר פרסם בתחילת השנה הנחיות חדשות למשרדי הממשלה שמטרתן להגביר את שילוב העסקים הקטנים והבינוניים בהתקשרויות הממשלה. בהנחיות חויבו ועדות המכרזים לבחון כיצד ניתן לשלבם ברכש הממשלתי.
אין אשראי - אחוז הישרדות נמוך
בעלי עסקים רבים מצביעים על יכולת אשראי נמוכה כגורם המעכב את התפתחותם של עסקים קטנים. ב־2008 נתח האשראי הבנקאי של כלל העסקים הקטנים היה נמוך יותר מזה של ששת הלווים הגדולים בשוק, כ־57.5 מיליארד שקל לעומת 72 מיליארד שקל. בלהב טוענים כי מצוקת האשראי היא הנושא החשוב ביותר לעסקים הקטנים. "על המדינה לאפשר גמישות אשראי גדולה יותר ולאמץ מדיניות מוניטרית מרחיבה, תומכת עסקים קטנים ובינוניים", אומר טלמון.
לפני כעשרים שנה הקימה הממשלה קרן ייעודית שתעניק אשראי לעסקים קטנים בתנאים נוחים יחסית. טלמון טוען כי בפועל קרן זו מספקת אשראי מצומצם, ובעשור האחרון היא נתנה מענה לכ־9,000 עסקים בלבד, אף שפנו אליה עשרות אלפים. באוצר, מנגד, גאים בקרן ומוסרים כי הקצו מאות מיליוני שקלים למימונה. "הקרן הכפילה את עצמה ב־2009, והמשיכה לגדול אף מעבר לכך ב־2010", אומרים באוצר, "כיום, הקרן נותנת הלוואות לכ־100 עסקים מדי חודש בהיקף ממוצע של כ־300 אלף שקל ללווה".
שחר לוי, בעלים של מסעדת "רסטו בר" בירושלים, המגלגלת כ־8 מיליון שקל בשנה, לא מרגיש את תרומת הקרן. "רוב בעלי העסקים הקטנים לא עומדים בתנאי הסף והבנקים מקשים עלינו," הוא אומר.
התוצאה של היעדר האשראי - או הסיבה לקושי להשיגו, תלוי את מי שואלים - היא היקף פשיטות הרגל בקרב עסקים קטנים. לפי נתוני הכנסת, סיכוייו של עסק חדש בישראל לצלוח את השנתיים הראשונות עומדים על 58%, בעוד שבשבדיה למשל שיעור ההישרדות עומד על 88%, ובבריטניה על 78%. "אף שאנו משלמים סכומי עתק לביטוח לאומי, ברגע שהעצמאי סוגר את העסק - הוא לא זכאי אפילו לדמי אבטלה", אומר לוי, העובד כעצמאי זה 13 שנה.
נמרוד פרידברג, שפתח לאחרונה את חברת יחסי הציבור פרימדיה, מספר כי כעצמאי מתחיל צורם לו הזלזול: "אני מרוויח יותר משהייתי שכיר, והמדינה גוזרת על זה קופון מס גדול יותר. היא היתה אמורה לעודד את זה, אך בפועל אין שום הקלות למתחילים".
