כך בוחרים יועץ השקעות
הרפורמה ברישוי יועצי ההשקעות מפנה זרקור לעבר האנשים שמנהלים את הכסף ולצורך לפקוח עליהם שבע עיניים. איך לבחור את היועץ הנכון ואיך לעבוד מולו, כל הדרך לרווח המיוחל
08:1706.05.09
רשות ניירות ערך מובילה לאחרונה רפורמה בתהליכי קבלת הרישיון לייעוץ השקעות, שנועדה להעלות את רמתם המקצועית של יועצי ההשקעות ולשפר את הייעוץ. מדובר במהלך בעתו, שמזכיר עד כמה רגיש תפקידו של היועץ, ועד כמה חשוב לבחור באדם הנכון, ולהמשיך לפקח על עבודתו.
נועם שלפטר: "חשוב לוודא שהיועץ מבסס את המלצותיו על ידע ולא על המלצות של מחשב" ניסיון: "הניסיון של היועץ מעיד על רמתו המקצועית", מסביר עו"ד נעם שפלטר, מנכ"ל אורין־שפלטר השכלה פיננסית. "חשוב לוודא שהייעוץ שלו מבוסס על ידע, ולא על המלצות של מחשב, כפי שקורה ברוב הבנקים. רצוי לשאול אותו שאלות מקצועיות ולראות אם הוא יודע או מדקלם".
אסף ברם. אסור להתפשר על הרישיון חתימה על הסכם: "הקטע של ההסכם קריטי מבחינת הצרכן", מבהיר עו"ד אסף ברם. "ההסכם מחייב את מנהל התיקים, ולפיכך הוא כמו תעודת הביטוח של הלקוח. חשוב שהלקוח יקדיש לו תשומת לב גדולה. זה תהליך שלוקח חצי שעה, ומה שרושמים שם זה מה שיהיה.
במסגרת הרפורמה החדשה (שתאריך כניסתה לתוקף רשמי טרם נקבע) יצומצם מספר הבחינות שעוברים יועצי ומנהלי ההשקעות, אבל תגבר הדרישה להוכחת יכולת מעשית. הרפורמה גובשה לאחר שברשות גילו שהרקע האקדמי של היועץ אינו מנבא את איכות תפקודו, ולפיכך החליטו להקטין את הפער בין התיאוריה לפרקטיקה, ולהדגיש את מהימנות בעל הרישיון - דבר שיתבטא בהחמרת הסנקציות שיינקטו כנגד הפרות משמעת, למשל העתקה בבחינות.
בישראל ישנם שני מודלים מרכזיים של ייעוץ השקעות: היועצים בבנקים והיועצים בבתי ההשקעות. אלו ואלו כפופים לחוק אחד, "חוק מנהלי תיקים ויועצי השקעות (1995)", אבל נבדלים ברמת האובייקטיביות שלהם ובמידת עצמאותם: היועצים הבנקאיים מתוגמלים על ידי כל בתי ההשקעות, ולכן הם אובייקטיביים יותר; מאידך, הם מסתפקים בייעוץ בלבד, ואסור להם לנהל את כספו של הלקוח בפועל. היועצים בבתי ההשקעות אינם אובייקטיביים, כיוון שהם מתוגמלים על קידום מוצרי החברה שבה הם עובדים; עם זאת, הם מיופי כוח לנהל בפועל את השקעות הלקוח.
איך בוחרים את היועץ הנכון? "כלכליסט" גיבש מדריך שיעזור למשקיע לעבור את תהליך הייעוץ וההשקעה בשלום, ולישון טוב יותר בלילה.
1. היועץ הנכון
רישיון: כניסתו לתוקף של חוק מנהלי תיקים, ב־1995, הפך ייעוץ השקעות ללא רישיון לעבירה על החוק. דרישת הרישיון נועדה להגן על הצרכן, שכן בעלי הרישיונות כפופים לנורמות הקבועות בחוק ולפיקוח רשות ניירות ערך, כך שיש אצל מי להתלונן. מאחר שרוב היועצים עובדים בבנקים, הרישיון והייעוץ מגובים במערכת ביטוחית, המבטיחה שבמקרים של רשלנות או הפרות דין יש ללקוח ממי להיפרע. "אסור להתפשר על הרישיון", אומר ברם. "אחוז גבוה מהתביעות נגד יועצים הם של משקיעים שהסמיכו אנשים בלי רישיון לנהל את כספם. אלה התביעות שבהן הכי קשה לנצח".
כדי לבדוק אם ליועץ יש רישיון, מעיינים ברשימת הרישיונות המופיעה באתר רשות ניירות ערך (www.isa.gov.il) יועצי הבנקים גם חייבים לתלות את תעודת הרישיון שלהם במשרדם.
נועם שלפטר: "חשוב לוודא שהיועץ מבסס את המלצותיו על ידע ולא על המלצות של מחשב" עוד פרמטר לבדיקת הניסיון הוא בדיקה של שנת קבלת הרישיון באתר הרשות, וחישוב הוותק של היועץ לפיה.
היסטוריה: הרקע המקצועי של היועץ חשוב מאוד: האם היו לו הפרות? האם נשלל רישיונו בעבר? האם הוא עמד לדין משמעתי? האם הוא החזיק במקומות עבודה תקופות ממושכות?
באותה מידה חשוב לבדוק את ההיסטוריה ואת היציבות הפיננסית של הגוף שבו יושקע הכסף. באתר מגנא של רשות ניירות ערך (magna.isa.gov.il)אפשר למצוא נתונים על בתי השקעות: אילו תשואות עשו בשנים האחרונות, מה הוותק שלהם, והאם קרה אירוע שעלול להשפיע על התנהלותם.
שקיפות: "החוק מחייב משווק להצהיר שהוא משווק ולא יועץ, אחרת מדובר בעבירה פלילית", אומר שפלטר. אצל משווק מחויבת להיות שקיפות והודעה על ניגוד עניינים ואופן תגמול. נוסף על כך, לפי סעיף 16א לחוק גילוי נאות מחויב כל יועץ או מנהל השקעות להציג בשלט בולט כל ניגוד עניינים או העדפה של שיווק השקעות.
2. הסכם הייעוץ
אסף ברם. אסור להתפשר על הרישיון "ההסכם חשוב עוד יותר כשמדובר בייעוץ בנקאי, משום שכל עוד הבנק אינו חתום על המלצותיו, הוא יכול להתנער ולומר: 'לא ייעצנו, אתה עשית בעצמך'. מרגע שחותמים על הסכם, חובתו של היועץ לתעד כל פעולת ייעוץ, בדיוק כמו רופא שרושם תרופות; רק כך אפשר להוכיח שהבנק ייעץ על מוצר שלא התאים להגדרות הלקוח".
התאמת צרכים: בכל הסכם מוגדרים צורכי הלקוח ומגובשים קווים מנחים לשמירה עליהם. כאן מומלץ לפרט מה מקור הכסף, מהן מטרות המימוש העתידיות שלו, מתי יזדקק לו הלקוח, עד כמה הוא מוכן לסכנו, וכן כל העדפה הנוגעת לאיכות מוצרי ההשקעה, לטיבם ולמשקלם היחסי. "החוק נותן כאן כלי מצוין בידי הלקוח, ומומלץ לנצלו באופן מיטבי, ולענות תשובות מפורטות ומדויקות ככל האפשר", אומר ברם.
אופן הדיווח: כדאי לבדוק באיזו תדירות מנהל ההשקעות מדווח על הפעולות וההשקעות שבוצעו. המינימום הראוי לעניין זה הוא אחת לשלושה חודשים, אבל דרישה אחראית יותר היא לדיווח חודשי. בתי ההשקעות הגדולים מאפשרים ללקוח להתעדכן במצב החשבון באינטרנט.
חישוב העמלות: מלבד ההיבט הכלכלי הברור, אופן חישוב העמלות מעיד על התנהלות בית ההשקעות. "הרווח הגלוי של בית ההשקעות הוא דמי ניהול, הנעים סביב 1%–2% בשנה", מסביר ברם, "אבל את הכסף הגדול הם עושים מהחזרי עמלות שהם מקבלים מהבנקים על הפעולות שהם מבצעים דרכם. כשיש החזר כזה, האינטרס של בית ההשקעות הוא לבצע הרבה פעולות ולהגדיל את החזר העמלות. זה חוקי, אבל נוגס בכספו של הלקוח". כדי להימנע משחיקה כזו, יש לברר אם מנהל מקבל החזר עמלות מהבנק ולפרט זאת בחוזה, בצד אופן גביית העמלה.
3. התנהלות שוטפת
תיעוד הייעוץ: חשוב מאוד שהלקוח, בייחוד זה שמסתייע בייעוץ בנקאי, יתעד לעצמו עם מי דיבר, איזה ייעוץ קיבל ומה ההסברים שניתנו לו.
פיקוח על המדיניות: יש לוודא בדו"חות אם ההשקעה תואמת את הצרכים כפי שהוגדרו בהסכם. נוסף על כך, החוק מחייב את היועץ לזמן את הלקוח להתאמת צרכים לפחות פעם בשנה, וחשוב להקפיד על התאמה זו.
השוואת תשואות: "מומלץ לבחון את תשואות התיק לעומת השוק", אומר שפלטר. "הרי לא יכול להיות שהבורסה בגאות והלקוח מפסיד". בחינת איכות הייעוץ אינה בהכרח במונחי רווח והפסד), אלא צריכה להישקל לעומת צורכי הלקוח ולעומת מדדי איכות רלבנטיים. ב־2008, למשל, רשמו רוב בתי ההשקעות הפסדים גדולים, ולכן נודעה משמעות מיוחדת לשאלה מי עבר את התקופה הקשה בהצלחה יחסית.
שיעור התשלומים: כדאי לזכור שכל שורה בדו"ח מתבטאת גם בעמלה. דו"ח שכולל עומס שורות מעיד על סכום עמלות גבוה, שרצוי לבדוק בהקדם.
